שימוש בנכסי ציבור בתעמולת בחירות: מה אסור לפי סעיף 2א

מה בדיוק אוסר סעיף 2א

סעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי״ט-1959, קובע שלא ייעשה שימוש, בקשר עם תעמולת בחירות, בכספים או בנכסים מוחשיים או בלתי מוחשיים של גוף מבוקר כמשמעותו בפסקאות (1), (2), (3), (4) ו-(9) של סעיף 9 לחוק מבקר המדינה, תשי״ח-1958 [נוסח משולב], או של תאגיד שהממשלה או רשות מקומית משתתפת בהנהלתו או בהונו; ולא ייעשה שימוש כאמור במקרקעין או במיטלטלין המוחזקים למעשה על ידי גוף או תאגיד כזה.

שלוש הרחבות מובנות בניסוח, וכדאי לשים לב לכל אחת. הראשונה — הנכס אינו חייב להיות מוחשי: החוק מדבר במפורש גם על נכסים בלתי מוחשיים. השנייה — הבעלות אינה תנאי: די בכך שהמקרקעין או המיטלטלין מוחזקים למעשה על ידי הגוף. השלישית — האיסור אינו דורש שהנכס יהיה "של המדינה" דווקא, אלא מפנה למעגל רחב של גופים מבוקרים ותאגידים שהממשלה או רשות מקומית שותפה בהם.

אילו גופים נכללים? הפסקאות בסעיף 9 לחוק מבקר המדינה שאליהן מפנה סעיף 2א הן: כל משרד ממשלתי (פסקה 1); כל מפעל או מוסד של המדינה (פסקה 2); כל אדם או גוף המחזיק, שלא לפי חוזה, ברכוש המדינה, או המנהל אותו או המפקח עליו מטעם המדינה (פסקה 3); כל רשות מקומית (פסקה 4); וכל ארגון עובדים כולל — ארגון עובדים ארצי הפועל כאיגוד מקצועי ביותר מענף עבודה אחד — וכל גוף שארגון כזה משתתף בהנהלתו (פסקה 9).

המילים "בקשר עם" רחבות אף הן. אין צורך שהנכס יהיה מושא התעמולה; די בכך שהשימוש בו נעשה בקשר עם התעמולה.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

האיסור חל כל השנה — לא רק בתקופת הבחירות

סעיף 2 לחוק קובע שהאיסורים וההגבלות שבו חלים, ככלל, בתקופת 90 הימים שלפני יום הבחירות וביום הבחירות. אבל אותו סעיף מחריג במפורש: האיסורים וההגבלות לפי סעיפים 2א, 2א1, 4, 12 ו-13 יחולו אף מחוץ לתקופה האמורה. (בהוראת שעה שתחילתה 23.7.2026 ועד 26.10.2027 נוסף לרשימה גם סעיף 2א2, שעניינו תעמולה שהיא "נחזות עמוקה".)

זו נקודה שמפספסים בקביעות. פרסום שנעשה שנה לפני הבחירות אינו חסין מפני סעיף 2א. בהחלטת תב״כ 28-31, 33/26 מיום 31.5.2026, למשל, נדונו סרטונים שפורסמו החל מ-24.8.2025 — כשמונה חודשים לפני הגשת העתירות — ונקבע שכל עוד הסרטונים זמינים ואפשר שבוחרים ייתקלו בהם, ניתן ליתן צו נגד המשכתו של מעשה העבירה לפי סעיף 17ב(א).

שני החריגים שבסעיף 2א

הסעיף מסייג את האיסור בשני חריגים בלבד:

• פסקה (1) — שימוש, בתמורה או שלא בתמורה, באולמות ובמקומות פומביים פתוחים העומדים כרגיל לשימוש כאמור. ההיגיון: מקום שממילא פתוח לשימוש הציבור לצורך זה אינו מקנה יתרון למי שמשתמש בו.
• פסקה (2) — שימוש בנכסים שהועמדו על ידי המדינה לרשותו של שר, סגן שר או חבר הכנסת, או שהועמדו על ידי הרשות המקומית לרשותו של ראש הרשות, לרבות צילום כשלעצמו, בלשכתו של מי מהם. בסופה של הפסקה מבהיר החוק כי אין בהוראותיה כדי לגרוע מהגבלות על שימוש בנכסים כאמור שהוטלו לפי כל דין או כללי אתיקה.

המילים "לרבות צילום כשלעצמו, בלשכתו של מי מהם" הן תוספת חדשה. עד יולי 2026 לא הופיעו בחוק.

תיקון מס' 42 מיולי 2026: מה בדיוק השתנה

ביום 16 ביולי 2026 התקבל בכנסת חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה), התשפ״ו-2026, ופורסם באותו יום בספר החוקים 3546, עמ' 762 (הוראות התיקון בעמ' 767–768). סעיף 8(2) לחוק קובע: "בסעיף 2א(2), אחרי 'של ראש הרשות' יבוא 'לרבות צילום כשלעצמו, בלשכתו של מי מהם'" — זהו תיקון מס' 42 לחוק דרכי תעמולה. סעיף 9 לאותו חוק מוסיף הוראה זהה בסעיף 28כה3(א)(2) לחוק המפלגות, לעניין תעמולה בבחירות מקדימות.

דברי ההסבר להצעת החוק (הצעות חוק הכנסת 1209, 6.7.2026) קושרים את התיקון להחלטות יו״ר ועדת הבחירות המרכזית: "לאור החלטות של יושב ראש הוועדה המרכזית לפיהן חל איסור על צילום תמונות וסרטוני תעמולה בלשכת שר במשרד ממשלתי... מוצע לקבוע כי גם צילום כשלעצמו בלשכתם של נושאי משרה אלה לא ייחשב בגדר שימוש" אסור בנכסי ציבור.

היקף ההיתר הוגדר בוועדת החוקה, חוק ומשפט באופן צר. היועצת המשפטית של הוועדה, עו״ד ניצן רוזנברג, הסבירה בדיון מיום 29.6.2026 כי המילה "כשלעצמו" מגבילה את ההיתר לצילום בלבד: "זה רק הצילום... זה לא מתיר את השימוש בנכס נוסף". נציג ועדת הבחירות המרכזית הבהיר בדיון מיום 13.7.2026 כי עד לחקיקת התיקון האיסור על צילום בלשכה עומד בתוקפו.

מה נותר אסור, אפוא, גם אחרי התיקון: שימוש במשאבי ציבור נוספים לצורכי תעמולה — עובדי הלשכה, ציוד המשרד, חשבונות רשמיים של המשרד וסמל המדינה; והאיסור הכללי שבסעיף 2א עצמו, שלא שונה.

מה נחשב בפועל נכס ציבורי: הקווים שנקבעו ב-2026

שלוש החלטות של יו״ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-26, השופט נעם סולברג, שרטטו את הגבול. הן ניתנו בעתירות שהגיש כותב שורות אלה.

• לשכת שר במשרד ממשלתי — נכס ציבורי. כך נקבע בתב״כ 28-31, 33/26 (31.5.2026), בהסתמך על תב״כ 5/26 בן מאיר נ׳ בן גביר (כפי שצוטט בתב״כ 28-31, 33/26 ובתב״כ 50-59/26). נדחתה הטענה שהלשכה נכנסת לחריג של "נכסים שהועמדו על ידי המדינה לרשותו של שר", ונדחתה הטענה שאיסור כזה יפגע ביכולת השר למלא את תפקידו.
• לשכה בבניין הכנסת — אינה נכס ציבורי לעניין סעיף 2א. כך נקבע בתב״כ 50-52, 54-59/26 (16.6.2026), בהסתמך על הנימוק שלשכות חברי הכנסת ניתנו להם לצורכיהם הפוליטיים ולא הממלכתיים, וממילא אינן מקנות יתרון של משאבי ציבור על פני מתמודדים אחרים.
• חדר צדדי בקומת הממשלה במשרד ראש הממשלה — כן נכס ציבורי. באותה החלטה נקבע שאין טעם טוב להבחין בין חדר כזה ללשכת שר: גם אם השר לא השתמש בלשכתו שלו, החדר עודנו נכס של משרד ממשלתי, ולמתמודדים שאינם שרים אין גישה אליו.
• חשבונות רשמיים של משרד ממשלתי — משאב ציבורי. בתב״כ 20/26 (15.5.2026) נקבע שמשרד ממשלתי לא ישתף מחדש בחשבונותיו הרשמיים תכנים בעברית מחשבונו האישי-פוליטי של השר.
• מה שאינו נכס ציבורי — נקבע כי השימוש בתואר "שר" או "שרה" אינו שימוש בנכסי ציבור, וכי גם דגל המדינה אינו נכס ציבור לעניין סעיף 2א. סמל המדינה, לעומת זאת, כן נחשב נכס ציבור.

התמונה המלאה, לרבות מה שהתיקון שינה ומה שנותר על כנו, מרוכזת בעמוד האם מותר לשר לצלם תעמולת בחירות בלשכתו?.

אכיפה: מה קורה למי שמפר

שני מסלולים. במישור הפלילי, סעיף 17 לחוק קובע כי המפר הוראה מהוראותיו, או אינו מקיים חיוב שהוטל עליו לפי הוראותיו על ידי יו״ר ועדת הבחירות המרכזית, דינו מאסר שישה חודשים או הקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל״ז-1977. תקופת ההתיישנות של עבירה לפי החוק היא שלוש שנים (סעיף 20).

במישור המעשי, המסלול העיקרי הוא עתירה ליו״ר ועדת הבחירות המרכזית למתן צו מניעה לפי סעיף 17ב — צו המונע ביצוע מעשה עבירה לפי החוק או את המשכתו. הוא הליך מהיר, והוא זה שבו נקבעו ההלכות שתוארו לעיל. את מהלכו, מה נדרש כדי להצליח בו ומה עלול לעלות בו — פירטתי במאמר עתירה ליו״ר ועדת הבחירות המרכזית: איך זה עובד. את השאלה המקדמית — מתי פרסום הוא בכלל "תעמולת בחירות" — במאמר מה נחשב תעמולת בחירות. רקע כללי: מה נחשב תעמולת בחירות? המבחנים בפועל וחוקי יסוד בישראל. לפניות בענייני פרסומים ומוניטין ציבורי — לשון הרע ומוניטין.

שאלות נפוצות

מה נחשב 'נכס ציבורי' לעניין איסור התעמולה? סעיף 2א חל על כספים ועל נכסים מוחשיים או בלתי מוחשיים של גוף מבוקר לפי פסקאות (1), (2), (3), (4) ו-(9) לסעיף 9 לחוק מבקר המדינה, או של תאגיד שהממשלה או רשות מקומית משתתפת בהנהלתו או בהונו, וכן על מקרקעין ומיטלטלין המוחזקים למעשה על ידם. בהחלטות 2026 נקבע כי לשכת שר במשרד ממשלתי, חדר בקומת הממשלה במשרד ראש הממשלה, חשבונות רשמיים של משרד וסמל המדינה הם נכסי ציבור — ואילו תואר 'שר' ודגל המדינה אינם.

מה שינה תיקון החוק מיולי 2026? ביום 16.7.2026 התקבל חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה), התשפ״ו-2026 (ס״ח 3546, עמ' 762). סעיף 8(2) שלו הוסיף בסעיף 2א(2) לחוק דרכי תעמולה, אחרי 'של ראש הרשות', את המילים 'לרבות צילום כשלעצמו, בלשכתו של מי מהם' — תיקון מס' 42. סעיף 9 הוסיף הוראה זהה בסעיף 28כה3(א)(2) לחוק המפלגות לעניין בחירות מקדימות.

האם מותר עכשיו לצלם כל תעמולה בלשכת שר? ההיתר מוגבל ל'צילום כשלעצמו'. הייעוץ המשפטי של ועדת החוקה הבהיר בדיון מיום 29.6.2026 כי המילה 'כשלעצמו' מגבילה את ההיתר לצילום בלבד ואינה מתירה שימוש בנכס נוסף. האיסור הכללי שבסעיף 2א לא שונה, ולכן שימוש במשאבי ציבור נוספים לצורכי תעמולה — עובדים, ציוד, חשבונות רשמיים של המשרד וסמל המדינה — נותר אסור.

האם האיסור חל רק בתקופת הבחירות? לא. סעיף 2 לחוק קובע שהאיסורים חלים ככלל ב-90 הימים שלפני יום הבחירות וביום הבחירות, אך מחריג במפורש את סעיפים 2א, 2א1, 4, 12 ו-13 — ובהוראת שעה גם את סעיף 2א2 — שחלים גם מחוץ לתקופה האמורה. בפועל, בתב״כ 28-31, 33/26 נדונו סרטונים שפורסמו כשמונה חודשים לפני הגשת העתירות, ונקבע שכל עוד הם זמינים לבוחרים ניתן ליתן צו נגד המשכת ההפרה.

לשכה של חבר כנסת בבניין הכנסת — גם היא נכס ציבורי? לא לעניין סעיף 2א. בתב״כ 50-52, 54-59/26 (16.6.2026) נקבע כי לשכה בבניין הכנסת אינה מקיימת את מאפייני 'נכסי הציבור' לצורך הסעיף — בשונה מלשכת שר במשרד ממשלתי — משום שלשכות חברי הכנסת ניתנו להם לצורכיהם הפוליטיים, וממילא אינן מקנות יתרון של משאבי ציבור על פני מתמודדים אחרים.

מה הסנקציה על שימוש בנכסי ציבור לתעמולה? במישור הפלילי, סעיף 17 לחוק קובע מאסר שישה חודשים או הקנס שבסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, והתיישנות העבירה היא שלוש שנים (סעיף 20). במישור המעשי, המסלול המרכזי הוא עתירה ליו״ר ועדת הבחירות המרכזית למתן צו מניעה לפי סעיף 17ב — צו המונע את ביצוע העבירה או את המשכתו — ולצדו פסיקת הוצאות.