מה נחשב תעמולת בחירות? המבחנים בפועל

החוק לא מגדיר "תעמולת בחירות" — ולכן המבחן הוא תכליתי

מי שיחפש בחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי״ט-1959, הגדרה של "תעמולת בחירות" — לא ימצא אותה. סעיף ההגדרות, סעיף 1א, מגדיר "בחירות מקדימות", "גוף הקשור לסיעה", "גוף פעיל בבחירות" ומונחים נוספים, אך לא את המונח המרכזי שסביבו בנוי כל החוק. התוצאה: השאלה אם פרסום הוא תעמולת בחירות מוכרעת לפי תכליתו, כפי שהיא נלמדת מתוכנו, מהקשרו, מזמנו וממקום פרסומו.

המבחן המעשי שהתגבש בהחלטות יו״ר ועדת הבחירות המרכזית הוא מבחן התכלית הדומיננטית: לא האם ניתן לזהות בפרסום גם יסוד תעמולתי, אלא מהי התכלית העיקרית שלו. פרסום שתכליתו הדומיננטית היא אחרת — מקצועית, ממלכתית, הסברתית — לא ייחשב תעמולה גם אם יש בו רכיב שמיטיב עם נבחר הציבור.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

אין צורך בקריאה מפורשת להצביע

זו אולי הנקודה שהכי הרבה מפרסמים מפספסים. בהחלטת תב״כ 28-31, 33/26 מיום 31.5.2026 נקבע, בעיקרו של דבר, שכאשר שרים מציגים את עמדותיהם ואת הישגיהם, בעבר, בהווה או לעתיד, הם מבקשים שהציבור יתמוך בהם ויבחר בהם וברשימתם ביום הבחירות; שאין צורך בקריאה מפורשת להצביע כך או אחרת כדי שיהיה מדובר בתעמולת בחירות; ושהבוחר מבין בעצמו מה אמורה להיות התוצאה בקלפי.

בפועל, סרטונים שנדונו באותה החלטה כללו התבטאויות בנושאי חינוך ויהדות, ביקורת ציבורית, מדיניות תחבורה והישגים משרדיים, וביקורת על מערכת המשפט — כולם בלי מילה על הצבעה. המשותף להם, כפי שנוסח בהחלטה: השר מציג את עמדתו, מתאר את הישגיו ומביע כוונה לפעול.

הטענה הנגדית — שאין מדובר אלא בביטוי פוליטי מוגן בנושאים שעל סדר היום — נטענה ונדחתה. וכפי שהודגש שם, ההגבלה שבסעיף 2א היא על מקום הצילום ולא על תוכן הביטוי: את אותם דברים אפשר לומר ולצלם במקום שאינו נכס ציבור.

איך המבחן מיושם: התכלית הדומיננטית בפעולה

ההחלטה בתב״כ 20/26 מיום 15.5.2026 מדגימה את הצד השני של המבחן — פרסומים שנבחנו ונמצאו שאינם תעמולה:

• פרסום על המערכה מול המשטר האיראני, שכלל שבח לראש הממשלה: נקבע שמטרתו העיקרית היא הצגת עמדת מדינת ישראל במהלך מלחמה והצגת חזית אחידה בהנהגתה — ותכלית זו גוברת על תכלית אפשרית של תעמולה.
• הודעה רשמית בעניין מדיני: נקבע שאין מניעה לציין בפרסום רשמי ששר החוץ, בתיאום עם ראש הממשלה, הוא המחליט.
• פרסום ניחום אבלים: הביטוי "הברית שלנו" פורש כברית של מדינת ישראל עם העדה, ולא כקשר אישי של השר.

באותה החלטה נקבע גם חריג מעניין לפי שפה: לתכנים בעברית בלבד ספק מה תועלתם בהפצת מסרי מדינת ישראל, בעוד שלמסרים באנגלית כוח רב יותר בתחום זה, ולגביהם קל יותר לקבוע שתכליתם הדומיננטית היא קידום מדיניות החוץ. אלא שהוסף סייג מפורש: החריג יחול אך ורק על פרסומים שתכליתם הדומיננטית אינה תעמולת בחירות — ואם יימצא שפרסום נועד בעיקרו לתעמולה, אין לשתפו בחשבון רשמי בשום שפה.

מקרי הביניים: כשמשפט אחד מכריע

ההחלטה בתב״כ 50-52, 54-59/26 מיום 16.6.2026 ממחישה כמה דק הגבול. שני סרטונים הוגדרו שם כמקרי ביניים:

• באחד דיווח שר האנרגיה על רפורמה של משרדו, ורק בפתיחתו הוסיף רקע אישי — "אחרי ששברתי את המונופול של חברת חשמל".
• בשני תיאר שר הרווחה תקציב שאושר לטובת מרכזי חוסן, ובסיום הוסיף "אני מברך על המוגמר" — אמירה שיש בה נטילת קרדיט על ההחלטה כולה.

הפתרון שנקבע: אם ניתן לערוך את הסרטונים כך שהמשפטים האמורים יוסרו — אפשר להעלותם מחדש במתכונת הערוכה; ואם לא — יש להסיר את הסרטון כולו. במילים אחרות, אותו דיווח משרדי עצמו יכול להיות לגיטימי או תעמולתי, תלוי במשפט אחד של נטילת קרדיט אישי.

תחולה בזמן: מתי בכלל חלים האיסורים

סעיף 2 לחוק קובע את המסגרת: האיסורים וההגבלות לפי החוק חלים, ככלל, בתקופת 90 הימים שלפני יום הבחירות וביום הבחירות. בבחירות לכנסת ה-26 (27.10.2026) תקופה זו התחילה ב-29.7.2026. אך אותו סעיף מחריג — האיסורים לפי סעיפים 2א (שימוש בנכסי ציבור), 2א1 (שקיפות בתעמולת בחירות), 4 (הגבלת השימוש ברמקול), 12 (מסירת חומר מודפס) ו-13 (איסור הפרעה) חלים אף מחוץ לתקופה האמורה. בהוראת שעה שתחילתה 23.7.2026 ועד 26.10.2027 נוסף לרשימה גם סעיף 2א2, שעניינו חובת גילוי בתעמולה שהיא "נחזות עמוקה" — כלומר תוכן שנוצר או שונה באמצעים דיגיטליים ונחזה כתיעוד אותנטי.

עוד נקודה שנוגעת לזמן: פרסום ישן שעודנו זמין ברשת אינו "מתיישן" מעצמו. בתב״כ 28-31, 33/26 נדחתה טענת שיהוי לגבי סרטונים שפורסמו כשמונה חודשים לפני הגשת העתירות, מן הטעם שכל עוד הסרטונים זמינים ואפשר שבוחרים ייתקלו בהם — ניתן ליתן צו נגד המשכתו של מעשה העבירה לפי סעיף 17ב(א).

מסגרת נוספת: מהי "מודעת בחירות" לעניין חובת השקיפות

לצד המבחן התכליתי, החוק כן מגדיר מונח קרוב בהקשר אחד. סעיף 2א1 מטיל חובת שקיפות — לא יפרסם אדם מודעת בחירות בלי שהיא נושאת את שמו של האדם האחראי להזמנתה ואת הדרכים ליצירת קשר עמו; במודעה מודפסת — גם את שם המדפיס; ואם האחראי פעל מטעם מתמודד או גוף אחר — גם את שמם ואת האות או הכינוי של הסיעה.

"מודעת בחירות" מוגדרת שם כשני אלה: תעמולת בחירות שנעשית על ידי מתמודד בבחירות, גוף הקשור לסיעה או גוף פעיל בבחירות או מי מטעמם; או תוכן של תעמולת בחירות שפורסם בעבור תשלום. הסעיף חל גם על תעמולה בבחירות מקדימות, בשינויים המתאימים.

שימו לב שגם ההגדרה הזו נשענת על המונח "תעמולת בחירות" — כלומר, גם כאן חוזרים בסופו של דבר למבחן התכלית.

למה זה חשוב מעשית

הסיווג אינו תרגיל אקדמי. ברגע שפרסום הוא תעמולת בחירות נפתחת שורת חובות ואיסורים: איסור השימוש בנכסי ציבור (סעיף 2א), חובת השקיפות (סעיף 2א1), האיסור על שיתוף ילדים מתחת לגיל 15 (סעיף 2ג), ובתקופת הוראת השעה גם חובת הגילוי על נחזות עמוקה (סעיף 2א2). וברגע שקמה הפרה, נפתח מסלול העתירה לצו מניעה לפי סעיף 17ב — לרבות פסיקת הוצאות.

המשך קריאה: שימוש בנכסי ציבור בתעמולת בחירות, עתירה ליו״ר ועדת הבחירות המרכזית: איך זה עובד, ועמוד הריכוז האם מותר לשר לצלם תעמולת בחירות בלשכתו?. לרקע רחב יותר: מה נחשב תעמולת בחירות? המבחנים בפועל וחופש העיתונות: גבולות משפטיים. לפרסום ברשתות ובכלים דיגיטליים — מסחר דיגיטלי ו-AI.

שאלות נפוצות

האם החוק מגדיר מהי 'תעמולת בחירות'? לא. חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי״ט-1959, אינו כולל הגדרה של המונח; סעיף ההגדרות שבו (סעיף 1א) מגדיר מונחים אחרים בלבד. לכן השאלה מוכרעת לפי תכלית הפרסום — מבחן התכלית הדומיננטית — כפי שהיא נלמדת מתוכן הפרסום, מהקשרו, מזמנו וממקום פרסומו.

האם צריך קריאה מפורשת להצביע כדי שפרסום ייחשב תעמולה? לא. בתב״כ 28-31, 33/26 (31.5.2026) נקבע כי אין הכרח בקריאה מפורשת להצביע כך או אחרת כדי שתהיה תעמולת בחירות, וכי כאשר נבחר ציבור מציג את עמדותיו והישגיו — בעבר, בהווה או לעתיד — הבוחר מבין מה אמורה להיות התוצאה בקלפי.

סרטון שבו שר מדווח על עבודת משרדו — זו תעמולה? תלוי בתכלית הדומיננטית. בתב״כ 50-52, 54-59/26 נדונו שני סרטונים שבהם הדיווח המשרדי היה לגיטימי, אך משפט אחד של נטילת קרדיט אישי הטה את הכף. נקבע שאם ניתן לערוך את הסרטון כך שהמשפט יוסר — אפשר להעלותו מחדש במתכונת הערוכה; ואם לא — יש להסיר את הסרטון כולו.

מתי חלים איסורי התעמולה — רק סמוך לבחירות? ככלל, ב-90 הימים שלפני יום הבחירות וביום הבחירות (סעיף 2 לחוק); בבחירות לכנסת ה-26 (27.10.2026) — מ-29.7.2026. אך האיסורים לפי סעיפים 2א, 2א1, 4, 12 ו-13 חלים גם מחוץ לתקופה הזו. בהוראת שעה שתחילתה 23.7.2026 ועד 26.10.2027 נוסף לרשימה גם סעיף 2א2, שעניינו חובת גילוי בתעמולה שהיא 'נחזות עמוקה'.

פרסום ישן שנשאר ברשת — עדיין אפשר לפעול נגדו? כן. בתב״כ 28-31, 33/26 נדחתה טענת שיהוי לגבי סרטונים שפורסמו כשמונה חודשים לפני הגשת העתירות. נקבע שכל עוד הסרטונים זמינים ואפשר שבוחרים ייתקלו בהם, ניתן ליתן צו נגד המשכתו של מעשה העבירה לפי סעיף 17ב(א), ושחלוף הזמן אינו מצדיק דחייה מטעם זה בלבד.

מהי 'מודעת בחירות' וכיצד היא שונה מתעמולת בחירות? 'מודעת בחירות' היא מונח מוגדר בסעיף 2א1 לצורך חובת השקיפות, והוא כולל תעמולת בחירות שנעשית על ידי מתמודד בבחירות, גוף הקשור לסיעה או גוף פעיל בבחירות או מי מטעמם, וכן תוכן של תעמולת בחירות שפורסם בעבור תשלום. גם הגדרה זו נשענת על המונח 'תעמולת בחירות', שאינו מוגדר בחוק — ולכן חוזרים בסופו של דבר למבחן התכלית.