עמוד השירות: עורך דין לשון הרע והגנה על מוניטין.
חופש העיתונות בישראל — חזק על הנייר, מורכב בפועל
בישראל אין חוק עיתונות ספציפי. אין הגדרה חוקית של "עיתונאי". חופש הביטוי, שממנו נגזר חופש העיתונות, מוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו — אבל לא כזכות מוחלטת. הוא נמצא בהתנגשות מתמדת עם זכויות אחרות: פרטיות, ביטחון מדינה, כבוד האדם. כל פרסום עיתונאי שעשוי לפגוע בזכות אחרת נתון לאיזון — ובית המשפט הוא שמחליט. איך נראית תביעה כזו מצד הנפגע: תביעת לשון הרע: כמה מקבלים על פגיעה בשם הטוב, ומה צריך להוכיח.
שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155
חוק לשון הרע — הגבול הראשון והחד ביותר
חוק לשון הרע, התשכ״ה-1965 הוא הסיכון המשפטי הגדול ביותר לעיתונאים. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזותו, או לפגוע בו במשרתו, בעסקו או במשלח ידו (סעיף 1). פרסומה לאדם אחד או יותר זולת הנפגע הוא עוולה אזרחית (סעיף 7), ובית המשפט רשאי לפסוק פיצוי גם בלי הוכחת נזק, עד תקרה צמודה למדד (סעיף 7א).
הגנות אפשריות: אמת בפרסום, כשיש בפרסום עניין ציבורי (סעיף 14), ופרסום בתום לב באחת הנסיבות שבסעיף 15 — למשל הבעת דעה על התנהגות אדם בתפקיד ציבורי או בקשר לעניין ציבורי (סעיף 15(4)), או ביקורת על יצירה שפרסם או על פעולה שעשה בפומבי (סעיף 15(6)). אבל ההגנות הן לא חסינות — הן עובדה שצריך להוכיח בבית המשפט. עיתון גדול שפרסם כתבה חריפה על איש עסקים ולא הצליח להוכיח "אמת" — עלול להיות מחויב בפיצויים. בלי הוכחת נזק הם מוגבלים בתקרה שבסעיף 7א, ואם הנזק מוכח, החוק אינו קובע להם תקרה.
הצנזורה הצבאית — כלי שנותר בתוקף
ישראל מחזיקה מנגנון צנזורה צבאית מהתקופה הבריטית — חלק ח׳ לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 — ועד היום הוא פעיל. הצנזור רשאי לדרוש בצו מבעלים, מעורך, ממוציא לאור או מכל מי שעומד לפרסם חומר, להגיש לו אותו לפני הפרסום (תקנה 97), וקיימת רשימת נושאים החייבים הגשה מוקדמת. הוא רשאי לאסור פרסום של חומר שלדעתו עלול לפגוע בהגנת המדינה, בשלום הציבור או בסדר הציבורי (תקנה 87).
מי שמפרסם חומר בניגוד לצו הצנזור עובר עבירה — וכך גם הבעלים והעורך של הפרסום שבו פורסם (תקנה 87(2)).
צווי איסור פרסום — המגבלה מבית המשפט בית משפט רשאי לאסור פרסום בקשר לדיון — למשל כדי להגן על ביטחונו של בעל דין או עד, או למנוע פגיעה חמורה בפרטיותו (סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984) — ולאסור פרסום שמו של חשוד או פרטים מהחקירה, אם הפרסום עלול לפגוע בחקירה (סעיף 70(ה)). חלק מהאיסורים חלים מכוח החוק עצמו, כמו האיסור לפרסם דבר על דיון בדלתיים סגורות בלי רשות בית המשפט (סעיף 70(א)). האיסור מחייב כל אדם, גם עיתונאים שאינם צד להליך, והפרתו היא עבירה פלילית (סעיף 70(ו)).
פורסם עליכם משהו פוגע, או שקיבלתם מכתב התראה?אחזור אליכם בשעות הפעילות (א׳–ה׳, 9:00–18:00).
חיסיון עיתונאי — קיים, אבל לא מוחלט
בישראל קיים חיסיון עיתונאי מסוים — עיתונאי אינו חייב לחשוף מקורותיו בבית המשפט, אלא במקרים שבהם הצורך בגילוי גובר על האינטרס הציבורי בהגנה על המקור. הבעיה: הקריטריון הזה פתוח לפרשנות. עיתונאי שנבחן בבית משפט ומסרב לחשוף מקור — יכול למצוא עצמו בהחלטה שיפוטית שמחייבת אותו לגלות.
מה קורה כשחוצים את הגבול?
עיתונאי שפרסם לשון הרע עלול לחוב בפיצויים: בלי הוכחת נזק — עד התקרה הצמודה שבסעיף 7א(ב), 84,437.40 ₪ נכון לעדכון 16.9.2026, וכפל ממנה אם הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע (סעיף 7א(ג)); ועם הוכחת נזק — גם מעבר לכך. עיתונאי שהפר צו ביטחוני עלול לעמוד בפני הליך פלילי. לצד הכתב אחראים גם עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות האזרחית — גם המוציא לאור (סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע).
לצרכן המידע — לאזרח שנפגע מפרסום — זה אומר שיש לו כלים: חוק לשון הרע, פניה לבית המשפט, ובמקרים מסוימים — גם בקשה לצו להסרת הפרסום מהרשת.
מתי כדאי לפנות לעורך דין?
- אתם עיתונאים או מפעילים אתר חדשות, וקיבלתם מכתב התראה, דרישה לחשוף מקור או צו איסור פרסום.
- כתבה עליכם פורסמה, וכלי התקשורת מסרב לפרסם את תגובתכם או תיקון.
- הפרסום ממשיך להתפשט, ואתם שוקלים לבקש מבית המשפט להורות על הסרתו.
- אתם שוקלים לתבוע פיצוי בלי הוכחת נזק לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע ורוצים לדעת מה צריך להוכיח ואילו הגנות יעמדו לצד השני.
אפשר גם בלי עורך דין: דיווח לפלטפורמה ובקשת הסרה מהכותב אפשר להגיש בעצמכם, אחרי שתיעדתם את הפרסום. יחיד רשאי להגיש תביעה בסכום של עד 39,900 ₪ (נכון ל-1.1.2026) גם בבית המשפט לתביעות קטנות (סעיף 60(א) לחוק בתי המשפט). תביעת לשון הרע בין עובד למעסיק בקשר ליחסי העבודה נדונה רק בבית הדין האזורי לעבודה (סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה).
מקורות
- חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981
- חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965
- חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984 (סעיף 70)
- תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (חלק ח׳ — צנזורה)
הקישורים מפנים לנוסח החקיקה במקור. הנוסח המחייב הוא זה שפורסם בספר החוקים.
מה בודקים בפועל
- טיפ פרקטי: כשמייצגים לקוח שנפגע מפרסום, בדקו תחילה אם מדובר בלשון הרע (סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע), בפגיעה בפרטיות (סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות) או בשתיהן — לכל חוק הגנות משלו (סעיפים 14–15 מול סעיף 18) ותקרת פיצוי משלו ללא הוכחת נזק (סעיף 7א מול סעיף 29א).
- חקיקה רלבנטית: חוק לשון הרע, התשכ״ה-1965; חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981; תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (חלק ח׳ — צנזורה); חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984 (סעיף 70); תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס״ג-2003.
- טעות נפוצה: לבלבל בין צו איסור פרסום (שמגביל עיתונאים) לחיסיון עיתונאי (שמגן על המקורות). אלה שני מנגנונים שונים לחלוטין — הפרה של הראשון היא עבירה פלילית (סעיף 70(ו) לחוק בתי המשפט), ואילו חיסיון עיתונאי הוא טענה שנבחנת בהליך הגילוי.
- נקודה טקטית: בתביעת לשון הרע נגד עיתון — שקלו לכלול גם את הכתב וגם את העורך, שכן סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע מטיל אחריות על שניהם, ובאחריות האזרחית — גם על המוציא לאור.