חוקי יסוד בישראל: זכויות אדם ואזרח

מערכת חוקי היסוד בישראל — מבנה חוקתי ייחודי בעולם

לישראל אין חוקה. זה לא סוד — זה עובדה ידועה שרבים לא ממש מבינים את המשמעות שלה. ללא חוקה, הכנסת יכולה (תאורטית) לחוקק כל חוק שתרצה. מה שמגביל אותה הם חוקי היסוד — ובפרט חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק. בית המשפט העליון קבע שחוקים הסותרים חוקי יסוד אלה — ניתן לפוסלם. זה המודל הישראלי לחוקה. במקום זאת, ישראל מחזיקה ברצף של "חוקי יסוד" (basic laws) שאומנם נעות כדי ליצור חוקה מעשית. חוקי היסוד הם חקיקה שעלויותה גבוה יותר מחקיקה רגילה — לעשות שינוי בחוק יסוד נדרש קרוב לכל הממחקק (מחוקים אחרים דורשים רק מחצית מזמי הכנסת).

חוקי היסוד העיקריים בישראל היום הם: חוק יסוד: הכנסת; חוק יסוד: ממשלה; חוק יסוד: משפט; חוק יסוד: הגיל הסטטוטורי; חוק יסוד: הכלכלה; וחוקי יסוד נוספים שהתווסרו בשנים האחרונות. בנוסף, בשנת 1992 תוקנו חוקי היסוד כדי לחזקן כשני חוקי יסוד חדשים: חוק יסוד: כבוד ואבולותו של האדם, וחוק יסוד: חופש התעסוקה.

זכויות אדם יסודיות תחת חוק יסוד: כבוד וחרותו של האדם

חוק יסוד: כבוד ואבולותו של האדם, התשנ״ב-1992, הוא חוק קרן באמת להגנה על זכויות אדם בישראל. סעיף 1 קובע: "כבודו של אדם וחרותו של האדם מוגנים". סעיף זה פתוח ולא מוגדר בדיוק, מה שנתן לבית המשפט העליון מרחב לפרש אותו בדרכים שונות לאורך השנים.

תחת גג סעיף זה, בתי המשפט הכירו בתחומים שונים של זכויות אדם: זכות לחיים, זכות לבריאות, זכות לפרטיות, זכות להשכלה בסיסית, זכות לעבודה במונחים סבירים, וזכות לכבוד כנושא עצמאי שאינו תלוי בזכויות אחרות.

הוראה חשובה בחוק יסוד היא סעיף 8, אשר קובע שיוכל להגביל זכויות אלה, אך רק בחוק, ורק בהוראה שתורמת "למטרה ראויה" ובמידה של "פרופורציוניליות" — כלומר, המידה של ההגבלה צריכה להיות פחות פוגעת האפשרית כדי להשיג את המטרה.

חופש הביטוי והעקרון של דמוקרטיה

בחוקה של ישראל אין הוראה ישירה על "חופש הביטוי", אך בתים משפט הפיקו זכות זו מחוק יסוד: כבוד ואבולותו של האדם, וגם מחוק יסוד: הכנסת שקובע שהכנסת היא גוף דמוקרטי. בית המשפט העליון קבע שחופש הביטוי הוא עקרון יסודי במערכת משפטית דמוקרטית.

עם זאת, חופש הביטוי אינו אבסולוטי. בתי משפט בישראל הכירו בהגבלות על:

(א) דברים העלולים לפגוע בביטחון המדינה: מי שמגלה סודות צבאיים או מידע על מבצעים צבאיים עוד יכול להיתקל בחיוביות פליליות בהתאם לחוק (חוק הגנה על מידע בטחוני) ואף למאסר.

(ב) דברים העלולים לפגוע בפרטיותו של אחר: נימוק עלולה להיות תביעה נגד דברי פי שקרים או מזיקים (libel, slander), שמוסדרת בדיני הנזיקין.

(ג) התעמוד וגנבת רעיון: אם מישהו מעתיק מעות דברים או רעיונות (כמו זכויות יוצרים או סודות מסחריים), יכול להיות לו שיפוט משפטי.

זכות הפרטיות — הגנה על מידע אישי ודברים אישיים

זכות הפרטיות בישראל אינה מפורשת בחוק יסוד, אך בתי המשפט הכירו בה כנתונה מחוק יסוד: כבוד ואבולותו של האדם. זכות הפרטיות כוללת את הזכות לשמור על דברים אישיים, רישומים אישיים, וקשרים אישיים ללא התערבות ממשלתית בלתי סבירה.

בתחום הממשלתי, חוק הגנה על פרטיות (חוק הגנה על מידע אישי), התשנ״א-1981, מוסדר את השימוש בנתונים אישיים על ידי גופים ציבוריים. הוראה זו חלה על בנקים, משרדי ממשלה, חברות טלקומוניקציה, וכל כל גוף שמחזיק מידע אישי של אזרח או תושבת ישראל.

נושא הפרטיות בעידן הדיגיטלי הוא בעל חשיבות גובֿרת. בתים משפט קבעו שלאיש יש זכות לא לחשוף את הסכומים שלו (passwords, fingerprints, תבנית ראשונית), וממשלה לא יכולה לעבור נתונים דיגיטליים ללא הסכמה או בקשה ממשפטית (warrant) בהתאם לחוק הנוכחות למקום בקריאה שרשית.

חירות דת ודת — איזון בין זכות הפרד לזכות הציבור

בישראל, חירות דת והנטיית דת מוגנות בחוק יסוד כחלק מן חירותו של האדם. אך מדינה היא "מדינה יהודית ודמוקרטית" (כלשון חוק יסוד: כלל הכנסת), מה שיוצר מתח בין הזכות הדתית לזכויות הדמוקרטיות של קבוצות אחרות.

לדוגמה, במדיניות של "דתיות חרדית" בחוק בחירות לתל אביב, כמה אזורים מוגדרים כ"אזורי דתי" בהם עסקים מסוגים מסוימים (כגון אולמות קולנוע, מסעדות שמסתפקות בעיתונות לא כשר) אסורים מכוח חוקים מקומיים. בתים משפט בדקו את תוקפן של חוקים אלה ודנו בשאלה האם הם סותרים את חוק יסוד בדבר שוויון זכויות ופרטיות.

בנושא של משפחה ודת, לבתים משפט בישראל יש סמכות מעט על עניינים פרטיים בישראל — נישואין, גרושין, וקביעת סטטוס הנישואין מנוהלים בו רוב המקרים על ידי בתי דין דתיים (בתי דין רבניים, בתי דין מוסלמיים, בתי דין דרוזיים, וכו'). הסדר זה נוצר בעת קום המדינה ונשמר מאפילו כדי להציע מדיניות מיוחדת לקבוצות דתיות שונות. עם זאת, אדם שאינו זוכה בבית דין דתי יכול לפנות לבית משפט סיגיל (civil court) לבקשת סיוע משפטי במקרים מסוימים.

שוויון זכויות והגנה מפני הפליה

בתי משפט בישראל הכירו בעקרון שוויון זכויות כנובע מחוק יסוד: כבוד ואבולותו של האדם, למרות שאין הוראה מפורשת על "שוויון" בחוק יסוד עצמו. בתי משפט קבעו שאדם אינו יכול להיות בעל מעמד משפטי נמוך יותר בשל מוצא, דת, מין, נטיית מינית, או מוגבלות.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ״ח-1998, וחוק שוויון הזכויות בשוק ההון, התשנ״ח-1992, הם דוגמאות להחקיקה שנועדה להגן על שוויון זכויות. חברות גדולות וגופים ציבוריים הם מחויבים לספק "התאמות סביבוניות" (reasonable accommodations) לעובדים ולשירותים הקהל שיש בהם מוגבלות פיזיות או נפשיות.

בנושא של שוויון בין נשים לגברים, ישראל קבעה חוקים מוקדמים שעוסקים בשוויון זכויות בעבודה (חוק שוויון זכויות בעבודה, התשנ״ב-1988) ובחוק בו מהדורת בחירות (הנשיות מרובות בנושא מכסות למנהיגות לנשים בחברות). עם זאת, בתחום הדת, ישנם עדיין חוקים שדיסקרימינציה נגד נשים (כמו הכללי שנשים אינן יכולות להיות "פוסקות דין" בבתי דין רבניים).

זכויות עובדים כחלק מזכויות יסודיות

חוק יסוד: חופש התעסוקה, התשנ״ב-1992, מוגן בחוק יסוד. זכויות שהגן על זכות לעבודה, את זכות להרים שכר סביר, וזכות לתנאי עבודה בטוחים. עם זאת, סעיף 2 של חוק יסוד זה מאפשר הגבלה על זכויות אלה "בחוק" (כלומר, בחוקים אחרים או בהצעות חקיקה).

זכויות עובדים בישראל מוסדרות בחוק הגנה לעובדים, התשי״ח-1953, חוק שכר מינימום, התשנ״ט-1987, חוק משא ומתן קולקטיבי, התשי״ח-1957, וחוקים נוספים. זכויות אלה כוללות זכות לשאר (leave) מן העבודה בהתאם לחוק, זכות לדמי מחלה, זכות לדמי פדיון (compensation) בפיטורים, וזכות להתרים (grievance) בפני מפקח עבודה אם התנאים בעבודה סותרים את החוק.

הגנת בתים משפט על זכויות יסודיות — פקודת בתי המשפט (סדרי דין)

כדי להגן על זכויות יסודיות, בתי משפט בישראל מוסמכים להוציא "צווי הרסה דיוני" (Habeas Corpus, צו שחרור), "צווי מניעה" (injunctions), וצווים אחרים בכדי למנוע הפרה של זכויות. בתי משפט רשאים גם לבטל החלטות של גופים ציבוריים אם בטענה שהחלטה כזו מפרה זכויות יסודיות.

מחדש מהותי בדיני ישראל קרא בשנת 1995, כשבית המשפט העליון החליט להכיר בתיקים של "ערעור ישיר" (petition) מול החלטות ממשלתיות שעשויות להפר זכויות יסודיות. עד לאותה תאריך, רק אדם שנתקל בנזק חוקי ישיר יכול היה להגיש תיקיה, אך החל מ-1995, בית משפט הורשה לטפל בתיקים שבהם "ציבור רחב" או "קבוצה חברתית" עשויה להיות בנזק מהחלטה ממשלתית, אפילו ללא נזק פרטני ישיר.

זכויות בשיםוזה — זכויות אזרחים זרים ותושבים קבועים

בישראל, זכויות אדם יסודיות (כמו כבוד, חרותו, גישה לבדיקה הולמת) חלות על כל אדם בתחומי משפט ישראל — לא רק על אזרחים. עם זאת, חלק מהזכויות פוליטיות (כמו זכות בחירה בבחירות) חלות רק על אזרחים.

גם לתושבים "קבועים" (permanent residents) של ישראל יש זכויות ניכרות בהתאם לחוק הנוכחות למקום, אך לא כל הזכויות של אזרח מלא.