חוק העונשין — הסעיפים שנדונים באתר

איום לפגוע בשמו הטוב של אדם ופרסום שפוגע בו נדונים לרוב יחד, ולכן הגנה על שם טוב ולשון הרע נבחנת במקביל למסלול הפלילי.

מה קובע החוק

סעיף 192 לחוק אוסר לאיים על אדם בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו - שלו או של אדם אחר - בכוונה להפחידו או להקניטו. בתי המשפט בוחנים את האיום במבחן אובייקטיבי: האם אמירה כזו הייתה, במכלול הנסיבות, עשויה להפחיד אדם מן היישוב הרגיל - ולא רק כיצד הקורבן הספציפי חש בפועל (ע״פ 103/88 ליכטמן נ׳ מדינת ישראל). העונש הקבוע בחוק הוא מאסר עד שלוש שנים.

סעיף 415 עוסק בעבירת ״קבלת דבר במרמה״: קבלת נכס, שירות או טובת הנאה אחרת באמצעות טענה בכתב, בעל פה או בהתנהגות בנוגע לעבר, להווה או לעתיד, כאשר הטוען יודע שאינה נכונה או שאינו מאמין בנכונותה. העונש הבסיסי הוא מאסר עד שלוש שנים, ובנסיבות מחמירות - עד חמש שנים. סעיף 61 לחוק, לשם השלמת התמונה, קובע את מדרגות הקנסות הכספיים שניתן להשית כעונש חלף מאסר או בנוסף לו; שר המשפטים רשאי לעדכן את הסכומים בצו לפי שינויי המדד (סעיף 64), ולכן יש לבדוק את הסכום המעודכן בעת האירוע.

לשון הסעיפים כפי שהם בתוקף היום: סעיף 192 - ״המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים.״ סעיף 415 - ״המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים.״ לפי ההגדרות שבסעיף 414, ״דבר״ הוא מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה, ו״מרמה״ היא טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, כשהטוען יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת.

דוגמה מספרית

שכן שולח לשכנו הודעת טקסט ובה הוא כותב שאם השכן לא יפסיק להתלונן על רעש, ״הרכב שלו ייפגע וגם הוא עצמו יינזק״. זו אמירה שעשויה לבסס עבירת איומים לפי סעיף 192 - איום בפגיעה ברכוש ובגוף, בכוונה להפחיד. אם אותו שכן גם גייס מהשני 3,000 ₪ בטענה כוזבת שהכסף מיועד ל״תיקון דחוף בצנרת המשותפת״ שמעולם לא בוצע, מתקיימת לצדה גם עבירת קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415, בשל קבלת הכסף על סמך טענת עובדה כוזבת שהוא ידע שאינה נכונה.

למדריכים מעשיים על בריונות רשת ועל פרסומת מטעה, ראו בריונות רשת: מה החוק מאפשר לעשות נגד הפוגעים ופרסומת מטעה: מה החוק אומר.

הסעיפים שהאתר דן בהם

עמוד זה מרכז 3 סעיפים מתוך חוק העונשין שנדונים ב-3 מדריכים באתר. כותרת כל סעיף היא כותרת השוליים כלשונה בנוסח המאוחד של החוק — לא ניסוח שלנו. הטור השמאלי מפנה למדריכים באתר שדנים באותו סעיף.

נוסח החוק במקור

• חוק העונשין, התשל״ז-1977 — נוסח החוק
• חוק העונשין — נוסח מאוחד בנבו

שאלות ותשובות

מה העונש על עבירת איומים לפי החוק?
מאסר עד שלוש שנים, בכפוף לבחינת האיום במבחן אובייקטיבי - האם היה עשוי להפחיד אדם מן היישוב הרגיל (סעיף 192; המבחן נקבע בע״פ 103/88 ליכטמן נ׳ מדינת ישראל).

מה ההבדל בין הטעיה אזרחית לעבירת קבלת דבר במרמה?
קבלת דבר במרמה (סעיף 415) היא עבירה פלילית שדורשת קבלת נכס או טובת הנאה בפועל על סמך טענת עובדה כוזבת שהטוען ידע שאינה נכונה, ועונשה מאסר עד שלוש שנים (עד חמש שנים בנסיבות מחמירות) - בנוסף לאפשרות לתביעה אזרחית נפרדת.

מי קובע את סכומי הקנסות הכספיים בחוק העונשין?
סעיף 61 לחוק קובע מדרגות קנסות לפי עונש המאסר הקבוע לעבירה, וסכומיהן מתעדכנים לפי שינויי המדד בצו של שר המשפטים (סעיף 64). בנוסח החוק כיום, לעבירה שדינה מאסר של יותר משנה ועד שלוש שנים - כמו איומים (סעיף 192) וקבלת דבר במרמה שלא בנסיבות מחמירות (סעיף 415) - ניתן להטיל קנס של עד 75,300 ₪, ולעבירה שדינה מאסר של יותר משלוש שנים - עד 226,000 ₪ (סעיף 61(א); שר המשפטים רשאי לעדכן את הסכומים בצו לפי המדד, סעיף 64(א)). גם כשנקבע לעבירה מאסר בלבד, בית המשפט רשאי להטיל מאסר, קנס או שניהם, אך כשנקבע מאסר חובה - לא קנס בלבד (סעיף 36).

עמוד זה מרכז את הפניות החקיקה שבאתר. כותרות הסעיפים הן כותרות השוליים כלשונן בנוסח המאוחד של החוק, ואינן פרשנות שלנו. הנוסח המחייב הוא זה שפורסם בספר החוקים. האמור כאן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. עודכן: 13.10.2026.