פרסומת מטעה: מה החוק אומר

עמוד השירות: עורך דין תביעות ייצוגיות וצרכניות.

מה בדיוק נחשב פרסומת מטעה לפי החוק?

ראיתם מוצר שפורסם כ״מחיר מקורי 500 ₪, עכשיו רק 200 ₪"? אם ה-500 ₪ לא היה המחיר האמיתי — זו עבירה. חוק הגנת הצרכן, התשמ״א-1981, אוסר בסעיף 2 על הטעיית צרכן — במעשה או במחדל, בכתב, בעל פה או בכל דרך אחרת — בכל עניין מהותי בעסקה, ובהם הטיב, המהות והמחיר של המוצר; סעיף 7 לחוק קובע את האחריות להטעיה בפרסומת. בפועל, מדובר בשלושה סוגים נפוצים של הטעיה: טענה כוזבת על עובדות, השמטת מידע שהצרכן זכאי לדעת, ויצירת רושם מוטעה על המחיר או טיב המוצר. החוק חל על כל פרסום — מודעה בעיתון, קמפיין דיגיטלי, פוסט של משפיען, ועד שלט חוצות.

מלבד חוק הגנת הצרכן, כמה רשויות מפקחות על פרסומות בתחומן: משרד הבריאות (תרופות ותזונה), רשות שוק ההון (פרסומי השקעות וביטוח), ובנק ישראל (פרסומי אשראי ובנקאות). לכל אחת מהן סמכויות לפי החוק שהיא מופקדת עליו, לעתים במקביל לאכיפה של הרשות להגנת הצרכן. מי שנתקל בכך בפועל ימצא את הצעדים המעשיים ב תובענה ייצוגית בעניין צרכני.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

אילו פרסומות הן מטעות? דוגמאות מהחיים

פרסומת נחשבת למטעה בכמה תרחישים: (א) "טענה כוזבת על מאפייני מוצר" — למשל, פרסום חלב בטענה שהוא "100% טבעי" כשהוא מכיל תוספי סוכר או חומרים סינתטיים; פרסום תרופה בטענה שהיא "אינה גורמת להתמכרות" כשמחקרים מוכיחים שהוא גורם; (ב) "פרסום בדבר מחיר או הנחה" — למשל, "מחיר מקורי 400 שקל" כשהמחיר מעולם לא היה 400 שקל, או "הנחה של 50%" כשההנחה חלה רק על מוצרים מסוימים; (ג) "סימנים או סמלים מטעים" — למשל, שימוש בתמונה של מוצר איכותי יותר מזה שנמכר בפועל; (ד) "השמטת מידע משמעותי" — למשל, פרסום של טיפול רפואי בלי ציון תופעות הלוואי החמורות שלו.

סעיף 2(א) אוסר כל דבר ״העלול להטעות״ צרכן — במעשה או במחדל, בכתב, בעל פה או בכל דרך אחרת — ולכן גם ״טענה מרומזת״ עשויה להיות מטעה, לא רק שקר מפורש. למשל: פרסום שאומר "עוזר בטיפול במחלה" מבלי לפרט מה הוא בדיוק עושה, או טענה כגון "בטוח לשימוש" ללא נתונים מדעיים תומכים. פרסום יכול להיות מטעה גם אם כל מילה בו נכונה, כשהרושם הכולל שהוא יוצר עלול להטעות.

מה חייבת לכלול הודעה על ״מבצע״?

עוסק שמודיע ברבים או במקום העסק על ״מכירה מיוחדת״ חייב להבהיר אילו טובין או שירותים כלולים בה ואילו אינם כלולים, מה היה מחירם אצלו לפני המכירה, את שיעור ההנחה או המחיר אחריה ואת תנאי המכירה (סעיף 15(א) לחוק הגנת הצרכן). בפרסום מחוץ לעסק יש לציין גם את המספר המזערי של הפריטים המוצעים במבצע ושל הפריטים המוצעים בהנחה המרבית, למעט פריטים שמחירם במבצע אינו עולה על 50 ₪ (סעיף 15(ב1)). העוסק חייב להחזיק מלאי סביר, אלא אם ציין אחרת בהודעה, ומשאזל המלאי — ככלל, להפסיק לפרסם את המבצע (סעיף 15(ב2)–(ב3)). הפרת חובות אלה היא עילה לעיצום כספי (סעיף 22ג(א)(32)–(34)).

מי אחראי לפרסומת — גם אם המפרסם לא ידע?

לפי סעיף 7(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א-1981, בהטעיה בפרסומת רואים כמי שהפר את איסור ההטעיה (סעיף 2) הן את מי שמטעמו נעשתה הפרסומת — בדרך כלל היצרן, היבואן, או בית העסק שמוכר את המוצר — והן את מי שהביא את הדבר לפרסום. זה נכון גם אם הוא שכר סוכנות פרסום שיצרה את המודעה. הגנת ״לא ידעתי ולא היה עליי לדעת שהפרסומת מטעה״ מוזכרת בחוק רק כשהממונה דרש ראיות לעובדות שבפרסומת והן לא הוצגו (סעיף 7(ב)), ועל המפיץ או מי שהחליט בפועל על הפרסום חלה אחריות כשהפרסומת מטעה על פניה או כשידעו שהיא מטעה (סעיף 7(א)(2)).

גם דמויות ציבוריות שמופיעות בפרסומת — שחקנים, ספורטאים, אנשי מקצוע — אינן חסינות: מי ״שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו״ נחשב מפר לצד המפרסם (סעיף 7(א)(1)), והשאלה אם ידוען נכנס להגדרה זו נבחנת לפי נסיבות המקרה.

מה יכולה הרשות לעשות? הצווים, הקנסות, וההשלכות

כאשר הרשות להגנת הצרכן, משרד הבריאות, רשות שוק ההון, או גוף אחר מגלה פרסומת מטעה, עומדות להם מספר סמכויות: (א) צו להפסקת הפרסומת — הפסקה מיידית של הפרסום; (ב) צו תיקון — חובה לפרסם הודעה מתקנת בהיקף דומה לפרסום המטעה, כדי לתקן את הרושם השגוי; (ג) עיצום כספי — על הטעיה לפי סעיף 2(א) או פרסומת מטעה לפי סעיף 7(ג): 45,000 ₪ לתאגיד (מתואם: 53,070 ₪ בשנת 2026) ו-25,000 ₪ (29,490 ₪) למי שאינו תאגיד, לפי סעיף 22ג(ב) לחוק; פי 1.5 בנסיבות מחמירות (סעיף 22ד) ותוספת של 50% בהפרה חוזרת (סעיף 22י). בהליך פלילי — קנס של עד 204,400 ₪ או מאסר שנה (סעיף 23(א)); (ד) הורדת מוצרים מהמדפים — בעיקר בתחום המזון והתרופות כשיש חשש לנזק בריאותי.

מעבר לאכיפה מנהלית, צרכנים שנפגעו יכולים להגיש תביעות אזרחיות לפיצויים כספיים. אם הנזק חל על קבוצה רחבה — למשל, עשרות אלפי לקוחות שרכשו מוצר על סמך מחיר שקרי — ניתן לנהל זאת כתובענה ייצוגית.

מתי חברה יכולה להתגונן מפני תביעה על פרסומת מטעה?

בחלק מן המקרים חברה יכולה להתגונן מפני טענה לפרסומת מטעה, בטענות כגון: (א) כשהממונה דרש ראיות לעובדות שבפרסומת — הוכחה שהמפרסם לא ידע ולא היה עליו לדעת שהפרסומת מטעה (סעיף 7(ב)); היעדר כוונה להטעות כשלעצמו אינו פוטר מאחריות אזרחית, שכן איסור ההטעיה חל על כל דבר ״העלול להטעות״ (סעיף 2(א)); (ב) הטענה שבפרסומת נכונה בהקשר שבו נאמרה — למשל, פרסום שאומר "ללא תוספי סוכר מלאכותיים" נכון אם המוצר אכן אינו מכיל סוכר מלאכותי, גם אם הוא מכיל סוכר אחר; (ג) אמירה שיווקית כללית (Puffery) — פרסום הכולל קביעות כלליות או הערכות סובייקטיביות (כמו "המוצר הטוב ביותר בעולם") אינו נחשב בדרך כלל למטעה, משום שהצרכנים מבינים שמדובר בדעה ולא בעובדה.

בתי המשפט בישראל מכירים בהבחנה בין הפרזה שיווקית (Puffery) — טענות שיווקיות שאיש לא מצפה שיהיו מדויקות, כגון "המוצר הכי טוב בעולם" — לבין טענות עובדתיות. "הטעם הטוב ביותר" הוא דעה. "50% פחות סוכר מהמתחרים" — זו עובדה שחייבת להיות מגובה בנתונים.

כמה אפשר לתבוע? פיצויים לצרכן שנפגע מפרסומת מטעה

לפי סעיף 31(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א-1981, דין הפרת החוק — ובכלל זה הטעיה בפרסומת — כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין, ולכן צרכן שרכש מוצר בשל פרסומת מטעה רשאי לתבוע פיצויים. אלה יכולים לכלול: (א) החזר מלא של מחיר הרכישה; (ב) פיצוי על נזק ממשי — למשל, הוצאות עקב שימוש במוצר שלא עבד כפי שפורסם; (ג) פיצויים לדוגמה ללא הוכחת נזק לפי סעיף 31א לחוק — עד 10,000 ₪, ועד 50,000 ₪ בהפרה חוזרת, נמשכת או בנסיבות מחמירות — אך רק בעילות המנויות באותו סעיף (למשל אי-השבת כספים לאחר ביטול עסקה), ולא בכל הטעיה בפרסומת.

כאשר ההטעיה חלה על קבוצה רחבה — למשל, עשרות אלפי צרכנים שרכשו מוצר על סמך טענת "בטיחות 100%" שלא הייתה מגובה — ניתן להגיש תובענה ייצוגית. תביעה נגד עוסק בעניין שבינו לבין לקוח היא עילה מוכרת לתובענה ייצוגית (פרט 1 בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות).

תרופות, השקעות, ומוצרי ילדים: תחומים עם כללים מחמירים במיוחד

בתחומים מסוימים, דרישות הפרסומת מחמירות עוד יותר: (א) תרופות ותוספי תזונה — פרסום תכשירים ומזון כפוף גם לדיני הבריאות ולפיקוח משרד הבריאות, וטענה על ״יעילות״ או ״בטיחות״ ללא גיבוי עלולה להיות הטעיה; (ב) פרסומת המכוונת לקטינים — אסור לפרסם פרסומת העלולה להטעות קטין, לנצל את גילו, תמימותו או חוסר ניסיונו, או לעודד פעילות שעלולה לפגוע בגופו או בבריאותו (סעיף 7א); (ג) שירותים פיננסיים (ביטוח, השקעות, אשראי) — כפופים גם להוראות הרגולטור הפיננסי הרלוונטי, לצד איסור ההטעיה שבחוק הגנת הצרכן.

משפיענים, אינסטגרם, וטיקטוק: מה החוק אומר על פרסומת מוסתרת?

פוסט של משפיען באינסטגרם, ריל בטיקטוק, או סרטון ביוטיוב שבהם מוצג מוצר תמורת תשלום — הם פרסומת לכל דבר. חוק הגנת הצרכן חל עליהם בדיוק כפי שחל על מודעה בעיתון. סעיף 7(ג)(1) לחוק קובע שפרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח שהאמור בה אינו פרסומת היא פרסומת מטעה, גם אם תוכנה נכון, ולכן משפיען צריך לחשוף בבירור שמדובר בתוכן ממומן — ״#פרסום״ או ציון ברור של שיתוף פעולה מסחרי. פרסום כזה בלי סימון עלול להיות עבירה (סעיף 23(א)(3)), גם בסטורי של 15 שניות.

קיבלתם פרסומת שהטעתה אתכם? הצעדים הבאים

כאשר צרכן או רשות מגלים פרסומת מטעה, אפשריים כמה מסלולים: (א) הגשת תלונה מצד צרכן או עמותת צרכנות — הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן תבחן את התלונה ותחליט אם לנקוט פעולה; (ב) בקשה לצו מניעה — צרכן שנפגע, וכן עוסק שנפגע מההטעיה במהלך עסקו, רשאים לבקש בתביעתם גם צו שיורה על הפסקת הפרסומת, כי הפרת החוק היא עוולה לפי פקודת הנזיקין (סעיף 31(א)–(א1) לחוק וסעיף 71 לפקודה); צו זמני מחייב, בין היתר, להראות שיהיה קשה או בלתי אפשרי לעשות צדק מלא בשלב מאוחר יותר (סעיף 73 לפקודה). היועץ המשפטי לממשלה או הממונה על הגנת הצרכן רשאים לבקש מבית המשפט צו למניעת עבירה לפי סעיף 30 לחוק; (ג) תביעה צרכנית — צרכן אחד או קבוצה יכולים להגיש תביעה לפיצויים בגין הנזק שנגרם בעקבות קניית המוצר המוטעה; (ד) הליך פלילי — במקרים חמורים ניתן להעמיד לדין את הגוף המפרסם בגין עבירת הטעיית צרכן לפי סעיף 23(א)(1) לחוק הגנת הצרכן (מאסר שנה או קנס), ובמקרים המתאימים גם בגין קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל״ז-1977.