בוררות בינלאומית בישראל: הכללים והפרקטיקה

מהי בוררות בינלאומית וההסדר החוקי בישראל

בוררות היא תהליך פתרון סכסוכים שבו צדדים בוחרים מוכן (או יותר) בורר/ים הנבחרים על ידיים או בדרך שנקבעה בהסכם, כדי להכריע בדיון בין הצדדים. בוררות בינלאומית מתרחשת כשלפחות צד אחד או יותר חוצה גבולות, או כשהחוזה מפנה אל סמכות בינלאומית. בישראל, בוררות מוסדרת בעיקר בחוק הבוררות, התשמ״ז-1988, וכן בחוק הבוררות (בינלאומית), התשנ״ד-1995, המביא לכלל הוראות של הכללים הלאומיים של בוררות בינלאומית (UNCITRAL Model Law).

ההבדל העיקרי בין בוררות מקומית לבינלאומית הוא שהראשונה מתרחשת ברובה בישראל, בעוד בינלאומית יכולה להתנהל בחו״ל, להשתמש בשפות שונות, ולחול עליה כללים מקומיים של מדינות אחרות. חוק הבוררות (בינלאומית), סעיף 1, מגדיר בוררות כבינלאומית אם המקום אבא שר הבוררות נמצא בישראל, אך לפחות אחד הצדדים איני תושב ישראל, או אם סוגיה מהות בסכסוך קשורה לחיובים של כמה מדינות או לעבירה בינלאומית.

היתרונות של בוררות בינלאומית

בוררות בינלאומית מציעה מספר יתרונות על פני בתי משפט קונבנציונליים. ראשית, היא מהירה וגמישה יותר — בוררים יכולים לקבוע את קצב ההליך, ובדרך כלל הבוררות מסתיימת בתוך שנה או שתיים. שנית, היא סודית — לא כמו משפט, בו הדיון הוא פומבי. שלישית, בוררים בדרך כלל בעלי מומחיות בתחום שבו הסכסוך מתחולל (סחר בינלאומי, בנייה, מכות וכו'). רביעית, פסק הדין של בורר (הנקרא "פסק בוררות") כמעט בלתי ניתן לערעור בבית משפט, מה שמעניק סיכום סופי לסכסוך.

חשוב לזכור כי בוררות אינה בחינם. בורר מקבל תשלום עבור שעות העבודה שלו, ויש תשלומים מינהליים. עם זאת, בהשוואה לעלויות של משפט ממושך, בוררות לעיתים קרובות זולה יותר.

הסדר החוקי של בוררות בינלאומית בישראל

כדי להיות בוררות בינלאומית בישראל חוקית, עלה לקיום מספר עניינים. ראשית, חייב להיות הסכם בוררות חתום בין הצדדים. הסכם זה יכול להיות בצורת סעיף בחוזה, או בצורה של חוזה נפרד. חוק הבוררות (בינלאומית), סעיף 7, מגדיר הסכם בוררות כ"הסכם בו הצדדים הסכימו להוכיע כל סכסוך שיעלה ביניהם מחוזה מסוים או מיחסים מסוימים, לבוררות". הסכם זה חייב להיות בכתב — מדוקמנט חתום על ידי שני הצדדים.

שנית, חייבים להיות בוררים מוכים. בדרך כלל, הסכם בוררות מעניק לכל צד זכות לבחור בורר אחד, ושני הבוררים שנבחרו בוחרים את הבורר השלישי, שנקרא הנשיא. אם צדדים לא מסכימים על בחירת בוררים, בתי משפט בישראל יכולים למנות בוררים רודפים.

שלישית, חייב להיות מקום בוררות (seat of arbitration). בישראל, בדרך כלל, תל אביב או ירושלים נבחרות כמקום בוררות. המקום בוררות משפיע על הדין החל (ישראלי, במקרה זה), אך לא במיוחד על הדין החל למהות הסכסוך.

הליך הבוררות

הליך בוררות בינלאומית בדרך כלל עוקב אחרי דפוס זה: (1) המערער מגיש תביעה לבוררים וההודעה משודלגה לנתבע. (2) הנתבע מגיש תגובה. (3) כל צד מוגיע ראיות וברוקות. (4) ישיבת שמיעה קרובה, בה המוגשים של כל צד מוצגים בעל פה. (5) בוררים חוקרים ומוציאים פסק בוררות. הנוהל המדויק תלוי בכללים שנבחרו כדי לנהל את הבוררות, כמו כללי UNCITRAL, כללי בור לונדון (ICC), כללי ארביטראז של האיגוד האמריקני (AAA), וכו'.

אכיפה של פסקי בוררות בינלאומיים

אחד מהיתרונות העיקריים של בוררות בינלאומית הוא שפסק בוררות יכול להיות מאוכף בכמעט כל מדינה בעולם. זה בגלל כנס האו"ם של ניו יורק משנת 1958 בעניין הכרה וביצוע פסקי בוררות זרים (כנס ניו יורק 1958). ישראל היא צד לכנס זה, וזה חייב את בתי המשפט בישראל שמזכה פסקי בוררות זרים (לא רק בינלאומיים).

כדי לבצע פסק בוררות, צד זכאי לתבוע את הצד האחר בבית משפט כללי. בדרך כלל, בית המשפט בודק רק אם פסק הבוררות חוקי (כלומר, לא היו הפרות בהליך שמערערים עליהן), לא אם הוא נכון. בית המשפט יוציא צו דינו שמחייב את הצד המנוצח לבצע את פסק הבוררות, בדרך כלל דרך כבישת רכוש או קרן כספית.

אתגרים וחסרונות בוררות בינלאומית

למרות היתרונות, בוררות בינלאומית אינה פתרון מושלם. הקושי הגדול ביותר הוא עלות — תשלום בוררים וכיסויים משפטיים יכולים להיות גבוהים מאוד, במיוחד אם הסכסוך ארוך. בנוסף, פסק בוררות כמעט בלתי ניתן לערעור בבית משפט — אם צד חושב שהבורר החטיא או פעל בלא צדק, יש זכות מוגבלת מאוד לערעור. אחרי כל, בוררות היא סודית, כך שלא תמיד יש הערכה ציבורית של מה קורה בסכסוכים אלה.

יישום בחוק בישראל

יישום של חוקים בנוגע ל-international בישראל הוא אחריות של משרדים ממשלתיים ובתי משפט. הם מבטיחים שכל החוקים מתוממים כראוי ובהגינות.