דיני בחירות: מימון, תעמולה וערעור

עקרונות החוק של בחירות בישראל ותקציב מימון תעמולה

חוק מימון המפלגות הפוליטיות, התש"פ-2010 (להלן: חוק מימון המפלגות), קובע את הכללים האב לגביי מימון מפלגות ותעמולה בבחירות. הסעיף העיקרי (סעיף 1) מגדיר "מפלגה פוליטית" כ"ארגון שנוי בכוונה להשתתף בבחירות לכנסת". כל מפלגה רשויה לקבל מימון ציבורי (מהממשלה) וגם לגבות תרומות מפרטיים. עם זאת, התרומות של פרטיים מוגבלות בחוק: עד סכום מסוים בשנה (כלל השנה 15,000 שקל לתורם אחד), וכל תרומה העולה על 4,200 שקל חייבת להיות מוקדמת באופן כתוב וברור. בנוסף, חוק זה אוסר על כל תרומה מחו"ל (מחוץ לישראל) באופן מוחלט. פרטי התורמים (שמותיהם וגבול התרומות) מוקדמות לדיווח פומבי, כך שהציבור יכול לדעת מי מממן כל מפלגה. זה תוך מטרה לעדכן שקיפות בתהליך הדמוקרטי.

זכויות תעמולה ומגבלות הדברה בתעמולה הבחירתית

כל מפלגה וכל מועמד לכנסת יש זכות החוקתית לערוך תעמולה בבחירות, בהתאם לחוק בחירות לכנסת, התשכ"ט-1969. עם זאת, הפצת תעמולה מסוג מסוים אסורה. לדוגמה: (1) "תעמולה מזעזעת" — תעמולה המכילה דברים פוגעניים או בעלי רקע של שנאת הומניטי (כגון שנאה לאוכלוסיית מיעוט) אסורה בתוקף הדין. בית המשפט העליון פסק מספר פעמים כי מוסד בחירוני וגם הצי"א (צי"א לבחירות) יכולים לדרוש הסרת פרסום כזה; (2) "תעמולה זיוף" — תעמולה המכילה שקרים גרועים (כגון זיוף של טיפול של מעבר מפלגה) רשאי הציבור (דרך בעל דעה) להביא תביעה לעורך דין; (3) "תעמולה בדיעבד" — תעמולה הנפוצה 48 שעות לפני יום הבחירות אסורה לחלוטין. כל מפלגה חייבת לעצור את התעמולה שלה בדיוק בשעה 6 בבוקר ביום הבחירות. עבור כל אלה, ניתן להגיש בקשה דחוקה לבית המשפט העליון (לפי "בקשה לעניין בחירתי" בסעיף 32(ב) לחוק בחירות לכנסת) ובית משפט בדיקה מיידית ויכול להורות על הסרת הפרסום או הטלת קנס.

זכויות לערר תוצאות בחירות וביטול הנתונים

על פי חוק בחירות לכנסת, כל אדם הפגוע בחוקיות התבחורים יכול להגיש בקשה למחוקק במטרה לערער על התוצאות. הערעור חייב להיות מוגש בתוך שבעה ימים מיום הבחירות. בית המשפט העליון, כשהוא משמש "בית דין לבחירות", בדוקים פרשנויות של חוקי הבחירות וגם עובדות ממשיות (כגון: האם המצביעים בחלק מהיחידות בחרו בחוקיות? האם היו הפרות של חשאיות בקלפיות?). בפרקטיקה, בית המשפט מעין פעמים רחוקות ביטל בחירות כליל, ועדיפותו היא: או לתקן את הדיווח (אם סתם טעויות טכניות בספירה), או לבטל בחלק מהיחידות בלבד. כמו כן, ערעור על כשרות הרשומה זוכה בעיקר אם מלאה אחד מעולם טוען לתביעה שלא קיום קריטריונים בסיסיים לכשרות (כגון לא כיושר בגיל או בתאריך הלידה).

מעמד משפטי של מועמדות וביטול כשרות מועמדים

חוק בחירות לכנסת (סעיפים 5-7) קובע קריטריונים לכשרות מועמדות. כדי להיות מועמד, אדם חייב: (1) להיות אזרח ישראלי; (2) בן 21 ומעלה; (3) לא להיות מודח מזכויות בחירה (דבר חוקי רק בקרא מאוד — כגון הרשעה בעבירה פוליטית חמורה); (4) לא להיות שופט או פרקליט כללי. בנוסף לדרישות אלה, חוק בחירות הוסיף, בשנת 2002, סעיף 7(א) הקובע כי כל רשימה לכנסת חייבת להיות "עם וקנאות לדמוקרטיה" — משמעות שמועמדים המביעים נכונות לתמוך בעקרונות בסיסיים של מדינה דמוקרטית וממשלה חוקית. כל הגשת של רשימה נובחנת בידי ועדת בחירות מרכזית, ורשימה יכולה להיות מדוחה אם ישנן סימנים ברורים של קיצוניות או אנטי-דמוקרטיה. כשרות מועמד יכולה גם להיות מבוטלת בדיעבד אם השופט המחוזי מיל כי המועמד טרם עמד בקריטריונים בדרגה מסוימת (כמו אם המועמד תמיד הנציץ למחלקה מסוימת בלתי בטוחה).

אחריות משפטית על הפרות חוק בחירות ובקשות פיצויים

עבור הפרות של חוק בחירות, יש שתי מסלולי אחריות: (1) פלילי — סעיף 11 לחוק בחירות לכנסת קובע עבירות (כגון שוחד בחירוני, איומים על מצביעים, וזיוף של קולות), במעמד של עבירה שיכול לזמן עד שנה בכלא; (2) אזרחי — בקשה להחזר נזק אם המועמד או המפלגה גרמה לנזק ממישי (כמו פרסום דיבה או הונאה) לצד אחר או לבחירות. בקשה לפיצויים שכזו מוגשת לבית משפט השלום (אם הנזק עד 500,000 שקל) או לבית משפט מחוזי (אם הנזק גדול יותר).

תפקיד הוועדה המרכזית לבחירות ופיקוח משפטי על בחירות

הוועדה המרכזית לבחירות (כלל מיוצגים מכל הרשימות ופקידים ממשלתיים) היא האב כללית הממונה על ניהול הבחירות. ועדה זו בעלת כוח פעיל: קביעת לוחות זמנים, פיקוח על קלפיות, בדיקת כשרות רשימות, ופתרון סכסוכים בזמן בחירות. תביעות כנגד החלטות הוועדה יכולות להיות מוגשות בבית המשפט העליון, בהנהלת סעיף 32(ב) לחוק בחירות לכנסת, תוך הזמן מאוד מהיר (בד"כ בתוך שעות ספורות). בנוסף, בית המשפט העליון זוכה בסמכות כוללת ("super-vision") על כלל התהליך הבחירוני, כולל השלמת הספירה, טיפול בסכסוכי קלפיות, והערעורים על כשרות מועמדים.