החזר הוצאות נסיעה לעבודה: כמה מגיע, למי — ומה עושים כשלא משלמים

עמוד השירות: בדיקת תלושי שכר בידי עורך דין ורואה חשבון.

שורת ״נסיעות״ בתלוש נראית כמו פרט קטן, אבל היא זכות שנקבעה בצו הרחבה שחל על כל מעסיק במשק — ולא ״טובה״ שהמעסיק מחליט אם לתת. ובגלל שהסכומים קטנים בכל חודש, מעסיקים רבים מדלגים עליה, משלמים סכום גלובלי נמוך מהמגיע, או מפסיקים לשלם בלי הודעה. במאמר הזה נסביר מה קובע הצו, כמה בדיוק מגיע, מה לא נספר, ומה עושים כשלא משלמים. מדריכים נוספים על שכר ותלוש מרוכזים במרכז דיני העבודה.

הבסיס: צו ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה

הזכות אינה קבועה בחוק אלא בצו הרחבה בדבר השתתפות מעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה — צו שהוצא מכוח חוק הסכמים קיבוציים, התשי״ז-1957, והחיל על כלל העובדים והמעסיקים בישראל הסכם קיבוצי כללי שנחתם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות. הצו העדכני הוא מיום 11.8.2016, והוא קבע את התקרה הנוכחית של 22.60 ₪ ליום עבודה, בתוקף מ-1.2.2016 (עד אז עמדה התקרה על 26.40 ₪). אלה ההוראות המרכזיות:

הצו קובע רצפה בלבד. הסכם קיבוצי, צו הרחבה ענפי (למשל בענפי הניקיון והשמירה) או חוזה אישי יכולים להיטיב — לשלם מעל התקרה, לשלם על ימי היעדרות או לכסות רכב פרטי — אבל לא לגרוע.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

מי זכאי — ״עובד הזקוק לתחבורה״

הזכאות תלויה בצורך בתחבורה, לא בשימוש בפועל: גם עובד שמגיע ברכבו הפרטי או ברכיבה משותפת זכאי להשתתפות, כי הוא זקוק לתחבורה כדי להגיע. מקובל כלל אצבע, שאינו כתוב בצו, שלפיו מי שגר במרחק של פחות מכ-500 מטרים ממקום העבודה נחשב, ברוב המקרים, כמי שאינו זקוק לתחבורה — אלא אם מגבלה בריאותית מונעת ממנו ללכת. שלושה מצבים שבהם אין זכאות באותם ימים: המעסיק מעמיד הסעה מאורגנת, העובד עבד מהבית, או העובד נעדר (מחלה, חופשה, מילואים). על עבודה מהבית ומה היא משנה בזכויות — ראו עבודה מרחוק: היבטים משפטיים.

כמה מגיע — הנוסחה ודוגמה מספרית

המעסיק משלם את הזול מבין שתי חלופות: (א) מחיר הנסיעה המוזל בתחבורה ציבורית מהבית לעבודה ובחזרה, כפול ימי העבודה בפועל, עד 22.60 ₪ ליום; או (ב) מחיר מנוי חודשי (״חופשי חודשי״ אזורי או ארצי) שמכסה את הנסיעה. עובד שנוסע ברכב פרטי אינו זכאי ליותר — הוא מקבל את שווי הנסיעה בתחבורה ציבורית, כאילו נסע בה.

דוגמה היפותטית: (לפי התקרה שבצו, בתוקף מ-1.2.2016, נכון ל-4.10.2026) עובד שנוסע בשני קווי אוטובוס לכל כיוון ומחיר הנסיעה היומית שלו הלוך ושוב הוא 30 ₪. הוא עבד 22 ימים בחודש. ההשתתפות מוגבלת לתקרה: 22 × 22.60 = 497.20 ₪ לחודש. אם מנוי חודשי אזורי שמכסה את הנסיעה שלו עולה פחות מ-497.20 ₪, המעסיק רשאי לשלם את מחיר המנוי במקום. עובדת שנעדרה באותו חודש ארבעה ימי מחלה מקבלת רק על 18 ימים: 18 × 22.60 = 406.80 ₪. כשההחזר בתלוש נמוך מהחישוב הזה באופן שיטתי, הצעד הבא הוא בדיקת זכויות עובד מול המעסיק על כל התקופה שבה הפער הצטבר.

רכב צמוד, רכב פרטי ונסיעות בתפקיד

עובד שקיבל רכב צמוד או שהמעסיק מסיע אותו אינו זכאי לדמי נסיעות — הרכב או ההסעה הם התחבורה. עובד שמשתמש ברכבו הפרטי מרצונו זכאי רק לשווי הנסיעה בתחבורה ציבורית. נסיעות במסגרת התפקיד (פגישות אצל לקוחות, נסיעות בין סניפים) אינן ״נסיעה לעבודה וממנה״, והצו אינו חל עליהן: החזרן נקבע בהסכם העבודה או בנוהל של המעסיק, ובדרך כלל לפי הוצאה בפועל. כדאי לעגן זאת בכתב בחוזה העבודה.

מס, פנסיה ופיצויי פיטורים

דמי נסיעות לעבודה נחשבים הכנסה לצורכי מס: מנכים מהם מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות. מנגד, הם אינם רכיב שכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, תשכ״ג-1963, ואינם חלק מהבסיס להפרשות הפנסיוניות. מי שמחשב פיצויי פיטורים צריך להשאיר את רכיב הנסיעות מחוץ לשכר הקובע. כך נראית בדיקת תלושי שכר בידי עורך דין ורואה חשבון.

המעסיק לא משלם — מה עושים?

1. בדקו את התלוש. רכיב ״נסיעות״ חייב להופיע בנפרד בתלוש השכר. שכר ״כולל נסיעות״ אינו פוטר את המעסיק: אם דמי הנסיעות לא נכללו בתלוש, חזקה שהשכר ששולם אינו כולל אותם, אלא אם המעסיק הוכיח אחרת (סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר); ובכל מקרה החזר נסיעות אינו נספר לצורך שכר המינימום (סעיף 3(ב) לחוק שכר מינימום). היעדר הרכיב, או סכום שנשאר זהה גם בחודשים עם היעדרויות ארוכות, מצדיק בדיקה.
2. חשבו את החוב. לכל חודש: ימי עבודה בפועל × ההשתתפות היומית (עד 22.60 ₪), או מחיר המנוי — פחות מה ששולם. דוחות נוכחות, תלושים וכתובת המגורים מספיקים.
3. פנו למעסיק בכתב עם החישוב.
4. תביעה בבית הדין האזורי לעבודה — לבד או בייצוג; ההליך פשוט יחסית בסכומים נמוכים, וניתן לתבוע עד שבע שנים אחורה לפי חוק ההתיישנות, תשי״ח-1958. תביעת נסיעות מצטרפת בדרך כלל לתביעה על יתר הזכויות בסיום העבודה: הבראה, חופשה, פיצויים ושעות נוספות.
5. תלונה למינהל הסדרה ואכיפה במשרד העבודה — מסלול מקביל, מתאים במיוחד כשההפרה שיטתית כלפי כל העובדים.

שאלות נפוצות

אני גר 400 מטר ממקום העבודה — מגיעים לי דמי נסיעות?

ככלל לא. הצו מזכה ״עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו״, ומקובל כלל אצבע, שאינו כתוב בצו, שלפיו מי שגר במרחק של פחות מכ-500 מטרים ממקום העבודה נחשב, ברוב המקרים, כמי שאינו זקוק לתחבורה. החריג: עובד שבשל מגבלה בריאותית או פיזית אינו יכול ללכת את המרחק הזה, ואז נדרשת תחבורה גם למרחק קצר. אם ההסכם האישי או ההסכם הקיבוצי במקום העבודה מיטיבים — הם גוברים.

עבדתי מהבית חצי חודש — המעסיק חייב לשלם נסיעות על כל החודש?

לא. דמי הנסיעות משולמים רק עבור ימים שבהם העובד הגיע בפועל למקום העבודה. ימי מחלה, חופשה, מילואים או עבודה מהבית אינם נספרים. אם קניתם מנוי חודשי בעצה אחת עם המעסיק, ההשתתפות היא לפי מחיר המנוי גם אם נעדרתם בחלק מהימים — ולכן כדאי לסכם מראש בכתב באיזה מסלול משלמים.

פוטרתי — אפשר לתבוע דמי נסיעות שלא שולמו בשנים קודמות?

כן. הזכות אינה פוקעת עם סיום העבודה, וניתן לתבוע אותה בבית הדין האזורי לעבודה עד שבע שנים אחורה לפי חוק ההתיישנות, תשי״ח-1958. החישוב נעשה חודש-חודש: ימי העבודה בפועל כפול ההשתתפות היומית שלא שולמה, עד התקרה שהייתה בתוקף באותה תקופה. תלושי השכר, דוחות הנוכחות וכתובת המגורים הם הראיות המרכזיות.