גישור בסכסוכי עבודה: איך מיישבים סכסוך עובד-מעסיק בלי פסק דין

עמוד השירות: עורך דין דיני עבודה: פיטורים, שכר ופיצויים.

מה זה גישור בסכסוך עבודה — ומה הוא לא

גישור הוא הליך שבו צד שלישי ניטרלי נועד עם הצדדים כדי להביאם להסכמה על יישוב הסכסוך — בלי שיש בידו סמכות להכריע בו. זו ההגדרה בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984, וזו גם ההגדרה שאליה מפנות תקנות בית הדין לעבודה (פישור), התשנ״ג-1993.

המשמעות שווה חזרה: המגשר אינו שופט ואינו בורר. הוא לא פוסק מי צודק, אינו קובע ממצאים ואינו כותב פסק דין. תקנה 2 לתקנות הפישור מתארת את תפקידו כמי שמברר את הנושאים שבמחלוקת, מגלה את המידע הדרוש ומציע אפשרויות לפתרון. מי שנכנס לחדר כדי ״לנצח״ — נמצא בהליך הלא נכון.

שני בלבולים נפוצים שכדאי לנקות מראש. ראשית, גישור אינו בוררות: הבורר מכריע והפסק מחייב, המגשר לא. ההבדל המלא מפורט בגישור מול בוררות. שנית, גישור אינו ״שימוע״ ואינו ועדת בירור פנימית — אלה הליכים של המעסיק, לא הליך ניטרלי.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

המסלול של בית הדין לעבודה: תקנות הפישור

לבית הדין לעבודה יש הסדר משלו, ולא במקרה. תקנות בית הדין לעבודה (פישור), התשנ״ג-1993, הותקנו מכוח סעיף 43(ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ״ט-1969, והן מסדירות את ההליך מתחילתו ועד סופו. אלה העיקרים:

• מי יוזם ומתי (תקנה 3(א)). הצעת בית הדין להעביר עניין אזרחי לפישור — כולו או מקצתו — ״יכול שתיעשה בכל שלב של הדיון״. גם בקדם המשפט, גם אחרי שמיעת ראיות.
• מה בית הדין חייב להסביר (תקנה 3(ב)). שדברים שיימסרו בפישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי, ושאי-הסכמה להעברה או הפסקת הפישור לא ישפיעו על תוצאות הדיון. זו נקודה חשובה לעובד שחושש שסירוב ייזקף לחובתו בתיק עצמו.
• מי יהיה המפשר (תקנה 3(ג)–(ד)). הצדדים מודיעים על מפשר מוסכם ומוסרים כתב הסכמה ממנו. לא הגיעו להסכמה — בית הדין רשאי למנות מפשר מרשימה שהגישו לו, ובאין רשימה לפי בחירתו. כאן יש אפשרות ייחודית לבית הדין לעבודה: הוא רשאי למנות שני נציגי ציבור המכהנים באותו בית דין — אחד נציג ציבור עובדים והשני נציג ציבור מעסיקים, שהעניין אינו נדון לפניהם — או ממונה על יחסי עבודה כמשמעותו בחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי״ז-1957.
• עיכוב ההליכים (תקנה 4). מונה מפשר, בית הדין מודיע לו את התקופה שקבע לעיכוב ההליכים לפי סעיף 79ג(ה) לחוק בתי המשפט. חלפה התקופה בלי הסדר — המפשר מודיע אם הצדדים מסכימים להאריך.

ובמבט אחד, ההליך כולו לפי סדר התקנות:

מה קורה בפועל בחדר

תקנות 5 ו-6 קובעות את כללי ההתנהלות, והם פרקטיים מאוד:

• המפשר נפגש עם הצדדים יחד או לחוד, ובהסכמת בעל דין — גם בלי עורך דינו.
• המפשר לא יגלה מידע שנמסר לו למי שאינו צד להליך. מסר לו צד מידע בדרישה לשומרו בסוד — הוא חייב לשמור עליו גם כלפי הצד השני, אלא אם ויתר מוסר המידע על הסודיות.
• המפשר לא ישתמש במידע שקיבל לשום מטרה זולת הפישור, ולא ייעץ בעניין מקצועי שאינו בתחומו.
• המפשר יסרב למינוי אם היה לו קשר מקצועי או אישי קודם עם אחד הצדדים (אלא אם הודיע והאחרים הסכימו בכתב), או אם הוא עלול להימצא בניגוד עניינים.
• הצדדים רשאים להיוועץ בעורכי דינם בכל שלב, ורשאים להפסיק את הפישור בכל עת.

לגבי כסף — תקנה 7 קובעת ששכר טרחת המפשר אינו מותנה בתוצאה ומשולם בין אם הושג הסדר ובין אם לאו; המפשר מודיע בתחילת ההליך מהו השכר ואופן תשלומו; הצדדים מסכימים מראש על חלוקת השכר וההוצאות, ובאין הסכמה — נושאים בהם שווה בשווה. חשוב לענייננו: תקנה 7 אינה חלה כשלתפקיד מונו נציגי ציבור או ממונה על יחסי עבודה לפי תקנה 3(ד).

מתי המפשר עוצר את ההליך

תקנה 8 מונה את העילות שבהן המפשר רשאי להפסיק את הפישור מיוזמתו — ורשימה זו היא בעצם רשימת ״סימני האזהרה״ שכדאי להכיר מראש:

• העניין אינו מתאים, לדעתו, לפישור;
• צד אינו נוהג בהגינות או בתום לב, או אינו משתף פעולה;
• צד אינו מגלה את המידע הדרוש;
• אין סיכוי סביר להסדר;
• ההסדר שהצדדים עומדים להגיע אליו הוא בלתי הוגן בעליל;
• ההסדר עלול לגרום נזק של ממש לצד שלישי;
• הצדדים אינם משלמים את שכר הטרחה או ההוצאות.

המפשר מודיע לבית הדין על ההחלטה להפסיק — אך אינו מוסר את נימוקיו ואינו מחווה דעה על העניין. כלומר, כישלון בפישור אינו מעביר לשופט שום מידע על מה שנאמר בחדר.

ההסדר וכוחו: למה זה לא ״רק הסכם״

תקנה 9 לתקנות הפישור קובעת את שלב הסיום: הגיעו הצדדים להסדר, הם או המפשר עורכים אותו בכתב ומפרטים בו את כל התנאים ליישוב הסכסוך; הצדדים חותמים והמפשר מאשר בחתימתו. המפשר מודיע לבית הדין בהקדם, ואם הצדדים ביקשו לתת להסדר תוקף של פסק דין — הוא מצרף עותק. בית הדין רשאי לתת להסדר הפישור תוקף של פסק דין, וכן לזמן את הצדדים כדי שיתנו הסברים עליו.

ההסכם המצוי שבתוספת לתקנות אומר זאת במפורש: הצדדים מצהירים שהם מבינים ש״דינו כדין חוזה שבית הדין רשאי לתת לו תוקף של פסק־דין״.

המשמעות המעשית: הסדר שקיבל תוקף של פסק דין ניתן לאכיפה בהוצאה לפועל, בלי להגיש תביעה חדשה. אותו כלל חל גם בבתי המשפט — סעיף 79ג(ז) מסמיך את בית המשפט לתת להסדר גישור תוקף של פסק דין, וסעיף 79ג(ח) מרחיב זאת אף למקרה שבו כלל לא הוגשה תובענה: צדדים שגישרו ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט יכולים לפנות לבית המשפט המוסמך ולבקש שייתן להסדר תוקף של פסק דין. כשהפער בין הצדדים הוא על עצם הזכות ולא על הסכום, גישור לא יסגור אותו, והמסלול הוא תביעה בעניין עורך דין דיני עבודה.

סימטרית לכך פועלת הסודיות: סעיף 79ג(ד) קובע שדברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי, ותקנה 3(ב) לתקנות הפישור מחייבת את בית הדין להסביר זאת לצדדים מראש. אם ההליך נכשל — הצעת פשרה שנשמעה בחדר לא תעמוד לרעתכם בתיק.

ההבדל מבית משפט אזרחי: אין מהו״ת בבית הדין לעבודה

זו נקודה שמבלבלת גם מייצגים. בבתי המשפט האזרחיים קיים מנגנון חובה: תקנה 37 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018 מחייבת פגישת מהו״ת — פגישת מידע, היכרות ותיאום — בתובענות שסכומן עולה על 40,000 ₪ (למעט תביעות נזקי גוף ותאונות דרכים). הממונה ממנה מגשר מהו״ת בתוך 45 ימים מכתב הטענות האחרון, הפגישה מתקיימת ללא עלות בתוך 30 ימים, ודין ההזמנה אליה כדין הזמנה לדיון; מי שלא התייצב מחויב בהוצאות.

בבית הדין לעבודה אין מנגנון כזה. תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ״ב-1991 אינן כוללות הוראות גישור או מהו״ת, ותקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות בבית הדין. לכן בסכסוך עבודה, המעבר לפישור נעשה בהצעת בית הדין ובהסכמת הצדדים — ולא בזימון אוטומטי. מי שרוצה גישור בסכסוך עבודה צריך לבקש אותו, לא לחכות לו. הרחבה על ההבדל בין המסלולים — בגישור חובה ופגישת מהו״ת.

מה אפשר להשיג בפישור שפסק דין לא יכול לתת

זה הטיעון החזק ביותר בעד ההליך, ולא ״מהירות״ או ״עלות״. בית הדין לעבודה פוסק סעדים כספיים ולעיתים סעד הצהרתי; הסדר פישור יכול לכלול דברים שאין להם כלל עילה:

• שינוי נוסח סיום ההעסקה במסמכי המעסיק — מפיטורים להתפטרות מוסכמת או להיפך, לצורך זכאות לדמי אבטלה או למוניטין מקצועי;
• מכתב סיום העסקה או מכתב המלצה בנוסח מוסכם;
• פריסת תשלומים, מועדי תשלום ומנגנון ריבית מוסכם;
• הסדרת אזכורים ברשתות או בפרסומים, והתחייבות לאי-הכפשה הדדית;
• שחרור כספי פיצויים או תגמולים מקופה, וטופס 161 מוסכם;
• צמצום או ביטול תניית אי-תחרות והסדרת החזרת ציוד ומידע;
• ויתור הדדי כולל שסוגר גם עילות שלא נטענו.

לצד זה — ההליך חסוי, בעוד פסק דין הוא ציבורי; והוא מאפשר לשני הצדדים להימנע מחקירה נגדית של עובדים ומנהלים שממשיכים לעבוד יחד.

מתי גישור אינו המסלול הנכון

יש מצבים שבהם הליך מוסכם אינו מתאים, ולא בגלל ״טקטיקה״:

• זכויות קוגנטיות. חוקי המגן אינם ניתנים לוויתור מראש. הסדר שמנסה ״לקנות״ ויתור על שכר מינימום, על גמול שעות נוספות או על פיצויי פיטורים שקמה הזכות להם — חשוף לתקיפה, ומפשר רשאי להפסיק הליך שההסדר בו בלתי הוגן בעליל (תקנה 8(ב)(5)).
• הטרדה מינית או אלימות במקום העבודה. קיים בהם ממד ציבורי ופלילי שאינו מתמצה בהסדר כספי חסוי.
• אפליה שיטתית או שאלה עקרונית החוזרת על עצמה — שם ההכרעה השיפוטית היא הערך.
• פערי כוחות קיצוניים או חוסר תום לב — צד שמשתמש בהליך כדי לדחות זמן או לאסוף מידע.

מקרה מיוחד שראוי להכיר: בתלונה של עובד זר, סעיף 1כו(ג)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ״א-1991 מסמיך את הממונה על זכויות עובדים זרים להעביר את התלונה לגישור לפי סעיף 79ג — בהסכמת המתלונן ובהסכמת הנילון. ראו עובדים זרים בישראל: הזכויות לפי החוק.

שאלות נפוצות

איך מתחילים גישור בסכסוך עבודה?

בבית הדין לעבודה ההליך נקרא פישור ומוסדר בתקנות בית הדין לעבודה (פישור), התשנ״ג-1993. לפי תקנה 3(א), הצעת בית הדין להעביר עניין אזרחי לפישור — כולו או מקצתו — יכולה להיעשות בכל שלב של הדיון, וההעברה מותנית בהסכמת הצדדים. הצדדים מודיעים על מפשר מוסכם ומוסרים כתב הסכמה ממנו; לא הגיעו להסכמה, בית הדין רשאי למנות מפשר, ובכלל זה שני נציגי ציבור — אחד מטעם העובדים ואחד מטעם המעסיקים — או ממונה על יחסי עבודה לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי״ז-1957. ניתן גם לפנות לגישור לפני הגשת תביעה.

האם מה שנאמר בגישור יכול לשמש נגדי בבית הדין?

לא בהליך אזרחי. סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984 קובע שדברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי, ותקנה 3(ב) לתקנות הפישור מחייבת את בית הדין להסביר זאת לצדדים מראש — וכן שאי-הסכמה להעברה לפישור או הפסקתו לא ישפיעו על תוצאות הדיון. המפשר עצמו כפוף לחובת סודיות רחבה לפי תקנה 5, וכשהוא מפסיק את ההליך הוא מודיע על כך לבית הדין בלי למסור נימוקים ובלי לחוות דעה.

האם הסדר גישור בסכסוך עבודה מחייב, ואיך אוכפים אותו?

הסדר פישור נערך בכתב, מפרט את כל התנאים ליישוב הסכסוך, נחתם בידי הצדדים ומאושר בחתימת המפשר (תקנה 9). לפי תקנה 9, אם הצדדים ביקשו לתת לו תוקף של פסק דין, המפשר מצרף עותק להודעתו ובית הדין רשאי לתת לו תוקף כזה ואף לזמן את הצדדים להסברים. הסדר שקיבל תוקף של פסק דין ניתן לאכיפה בהוצאה לפועל. בבתי המשפט, סעיף 79ג(ז)–(ח) מאפשר זאת אף כאשר כלל לא הוגשה תובענה.

האם חייבים ללכת לגישור לפני תביעה בבית הדין לעבודה?

לא. פגישת מהו״ת — פגישת מידע, היכרות ותיאום — היא חובה בבתי המשפט האזרחיים לפי תקנה 37 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018, בתובענות שסכומן עולה על 40,000 ₪ ולמעט תביעות נזקי גוף ותאונות דרכים. תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות בבית הדין לעבודה, ותקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ״ב-1991 אינן כוללות הוראות גישור או מהו״ת. לכן בסכסוך עבודה המעבר לפישור נעשה בהצעת בית הדין ובהסכמת הצדדים, ומי שמעוניין בו צריך לבקש אותו.