גישור חובה ופגישת מהו״ת: מה בית המשפט יכול לחייב — ומה לא

עמוד השירות: עורך דין חוזים מסחריים: ניסוח, בדיקה ואכיפה.

״בית המשפט שלח אותי לגישור״ — מה באמת קרה

ההודעה שמגיעה בדואר הרשום מבלבלת רבים: נדמה שבית המשפט כפה הליך. בפועל הדין מבחין בין שני דברים שונים לגמרי, וההבחנה הזאת קובעת מה מותר לכם לעשות.

• גישור — מוסכם. סעיף 79ג(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984 קובע: ״בית המשפט רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר תובענה לגישור״. בלי הסכמה — אין העברה. ותקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ״ג-1993 מוסיפה שבית המשפט יסביר לצדדים שאי-הסכמתם להעברה, או הפסקת הגישור, לא ישפיעו על תוצאות הדיון.
• פגישת מהו״ת — חובה. ״מהו״ת״ הן ראשי תיבות של מידע, היכרות ותיאום. זו פגישה אחת שנועדה לבחון את האפשרות ליישב את הסכסוך במנגנון חלופי — לא הליך גישור, ולא משא ומתן על גוף התיק.

במילים אחרות: אתם חייבים להגיע לפגישה שבה מסבירים לכם מה זה גישור. אינכם חייבים להסכים לגישור, ואינכם חייבים להגיע להסכם.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

מתי חלה חובת מהו״ת — התנאים המדויקים

תקנה 37 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018 קובעת:

• סף כספי: תובענה שסכומה או ששווי נושאה עולה על 40,000 ₪.
• חריגים: תביעה לפיצויים בשל נזק גוף, ותובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
• ייצוג אינו רלוונטי: החובה חלה בין אם בעל הדין מיוצג ובין אם לאו.
• מועד המינוי: לא יאוחר מ-45 ימים לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון. לעניין זה, דין בקשת רשות להתגונן כדין כתב הגנה.
• מועד הפגישה: לא יאוחר מ-30 ימים ממועד המצאת ההודעה על מינוי מגשר המהו״ת.
• מקום: הפגישה מתקיימת בבתי המשפט המנויים בתוספת השנייה לתקנות (תקנה 37(יא)), והתוספת מונה את בתי משפט השלום.
• עלות: פגישת המהו״ת מתקיימת בלא עלות.

את זהות מגשר המהו״ת קובעת יחידת הגישור, מתוך רשימת המגשרים, לפי תחומי העיסוק של המגשר, אזורי פעילותו, השפות שהוא דובר ומאפיינים מיוחדים הנדרשים בתיק — וההחלטה נעשית ״ככל האפשר, באופן שוויוני״. פרטי המגשר שקיים את הפגישה מתפרסמים באתר בתי המשפט.

מי חייב להתייצב — ומה קורה למי שלא בא

דין ההזמנה לפגישת מהו״ת כדין הזמנה לדיון בבית המשפט. זו הנקודה שבה רוב הטעויות נעשות. לפגישה מתייצבים בעלי הדין עצמם, ורשאים להתייצב עם עורכי דינם. לתאגיד — נציג בעל תפקיד הבקיא בפרטי הסכסוך ובעל עמדה מוסמכת בשאלת העברת התובענה לגישור. למדינה, לרשות מקומית או לחברת ביטוח — הפרקליט או עורך הדין המטפל בתיק, עם עמדה מוסמכת, ורשאי להתייצב עמו נציג בקיא מטעם בעל הדין.

לא התייצב מי מבעלי הדין — הממונה יחייב אותו בהוצאות מגשר המהו״ת ובהוצאות בעלי הדין שהתייצבו, זאת בלי לגרוע מסמכויות בית המשפט לגבי אי-מילוי הוראות הפרק, אלא אם מצא הממונה טעמים שלא לחייב.

בתוך 14 ימים מהפגישה מודיע מגשר המהו״ת לממונה אם בעלי הדין מסכימים להעביר את הסכסוך לגישור. ההוראות בדבר מפגשים נפרדים וחיסיון — סעיף 79ג(ג) ו-(ד) לחוק — חלות גם על פגישת המהו״ת עצמה. ההחלטה אם להסכים לגישור נבחנת מול נוסח החוזה ומול הסעדים שבו, ולכן כדאי להגיע אליה אחרי התייעצות עם עורך דין חוזים מסחריים.

רשימת בדיקה לפני פגישת המהו״ת

1. האם התיק בכלל חייב במהו״ת? מעבר לסף ולחריגים שבתקנה 37(ב), הפרק כולו אינו חל על הליך שהוגש בהסכמת בעלי הדין, על תביעה לפינוי מושכר, על תביעה לפיצויים בשל נזק לרכוש עקב שימוש ברכב מנועי, על תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, על תביעה שנקבעו לה סדרי דין מיוחדים בחיקוק אחר, ועל הליך שבו הותר, מטעמים מיוחדים, שלא לפעול לפיו. גם באלה רשאי בית המשפט בכל עת להורות על פגישת מהו״ת (תקנה 39).
2. מי מגיע: בעל דין שמתגורר דרך קבע מחוץ לישראל ואינו נמצא בארץ — מיופה כוחו; תאגיד — נציג בקיא בפרטי הסכסוך עם עמדה מוסמכת בשאלת ההעברה לגישור (תקנה 37(ט)).
3. בעיה במועד, במקום, בזהות המגשר או בהשתתפות בהיוועדות חזותית: מביאים את העניין להנחיית הממונה, ועל הנחיה של ממונה שהוא עורך דין ביחידת הגישור אפשר לפנות לממונה שהוא רשם או שופט (תקנה 37(ז)–(ח)).

החובה שקודמת למהו״ת: הדיון המקדמי

לפני שלב המהו״ת יש שלב נוסף שרבים מדלגים עליו. תקנה 35 לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבת את בעלי הדין המיוצגים לנהל, בתוך 30 ימים ממועד המצאת כתב הטענות האחרון, דיון מקדמי ביניהם — ולהתייחס בו, בין השאר, ל״אפשרות לפתור את המחלוקת באמצעות מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך״, לתיחום הפלוגתות ולצמצום ההליך. תקנה 36 מחייבת להגיש לבית המשפט דיווח על הדיון המקדמי, בטופס ייעודי, לא יאוחר מ-20 ימים לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה.

מה קורה למי שלא קיים את החובות האלה? תקנה 38 נותנת לבית המשפט שלוש סמכויות: להורות לבעל דין שהפר את תקנות 35–37 למלאן; להתלות את ההליך עד שימלא אותן; ואף למחוק את התובענה מטעמים מיוחדים, אם המפר הוא התובע. ובנוסף — לחייב בהוצאות מי שלא מילא אחר הוראות הפרק בלא סיבה מוצדקת.

מחיר הסירוב: איפה זה באמת נפגש עם הכיס

לסירוב אין סנקציה ישירה, אבל יש לו מחיר עקיף — ולא ״כי השופט נעלב״, אלא מכוח הוראות מפורשות.

תקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שחיוב בהוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד ״בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין״. תקנה 151(ג) מוסיפה: סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר התקנות, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה — ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו.

נוסיף לכך את תקנה 4, האוסרת שימוש לרעה בהליכי משפט ״לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו״, ואת תקנה 3(ב), המטילה על בעלי הדין ובאי כוחם חובה לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית — ומתקבלת תמונה ברורה: התנהלות הצדדים ביישוב הסכסוך היא שיקול לגיטימי בפסיקת ההוצאות.

מה זה אומר מעשית: אין לסרב בעל פה ובלי נימוק. מי שסבור שהתיק אינו מתאים לגישור — יאמר זאת בכתב, בנימוק ענייני (שאלה משפטית טהורה שנדרשת בה הכרעה, צורך בתקדים, חשש ממשי לחוסר תום לב של הצד שכנגד), ויתעד. מסמך כזה שווה הרבה כשמגיעים לשלב ההוצאות.

ומה בבית הדין לעבודה?

כאן נדרשת הבחנה חדה: פגישת מהו״ת מתקיימת רק בבתי המשפט המנויים בתוספת השנייה לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 37(יא)), ובית הדין לעבודה אינו ביניהם, ותקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ״ב-1991 אינן כוללות הוראות גישור או מהו״ת. אין בבית הדין לעבודה זימון אוטומטי לפגישת מהו״ת ואין חובת דיון מקדמי מקבילה.

מה שכן קיים הוא מסלול נפרד: תקנות בית הדין לעבודה (פישור), התשנ״ג-1993, שלפיהן בית הדין רשאי להציע לצדדים להעביר עניין אזרחי לפישור בכל שלב של הדיון, בהסכמתם, ורשאי אף למנות לתפקיד המפשר שני נציגי ציבור — אחד מטעם העובדים ואחד מטעם המעסיקים — או ממונה על יחסי עבודה. הפירוט המלא בגישור בעבודה: יישוב סכסוך עובד-מעסיק.

מה הזכויות שלכם בתוך ההליך

• אינכם חייבים להסכים לכלום. למגשר אין סמכות להכריע, ואי-הסכמה אינה מהווה הפרה של דבר.
• מה שנאמר חסוי. סעיף 79ג(ד) קובע שדברים שנמסרו בהליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי; ההוראה חלה גם על פגישת המהו״ת.
• אפשר להפסיק בכל עת. תקנה 8(א) לתקנות הגישור מאפשרת לכל צד להפסיק לאחר הודעה בכתב לצדדים האחרים ולמגשר.
• אפשר לבוא עם עורך דין, ולהיוועץ בו בכל שלב.
• כישלון אינו מאחר את התיק. הופסק ההליך, בית המשפט מורה על חידוש הדיון, ומועד הדיון נקבע בהתחשב בתאריך הגשת התובענה.
• הצלחה שווה פסק דין. לפי סעיף 79ג(ז) ו-(ח), בית המשפט רשאי לתת להסדר תוקף של פסק דין — גם אם כלל לא הוגשה תובענה.

שאלות נפוצות

האם בית המשפט יכול לכפות עליי גישור?

לא. סעיף 79ג(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984 קובע שבית המשפט רשאי להעביר תובענה לגישור בהסכמת בעלי הדין, ותקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ״ג-1993 מחייבת את בית המשפט להסביר שאי-הסכמה להעברה או הפסקת הגישור לא ישפיעו על תוצאות הדיון. מה שכן מחייב הוא התייצבות לפגישת מהו״ת לפי תקנה 37 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018 — פגישת מידע, היכרות ותיאום, שאינה הליך גישור ואינה מחייבת להגיע להסכם.

מתי חלה חובת פגישת מהו״ת?

לפי תקנה 37 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018, בתובענה שסכומה או ששווי נושאה עולה על 40,000 ₪, למעט תביעה לפיצויים בשל נזק גוף ותובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ובין אם בעל הדין מיוצג ובין אם לאו. הממונה ממנה מגשר מהו״ת לא יאוחר מ-45 ימים לאחר כתב הטענות האחרון, והפגישה מתקיימת ללא עלות לא יאוחר מ-30 ימים ממועד המצאת ההודעה על המינוי, בבתי המשפט המנויים בתוספת השנייה לתקנות — בתי משפט השלום.

מה קורה אם לא מתייצבים לפגישת מהו״ת?

דין ההזמנה לפגישת מהו״ת כדין הזמנה לדיון בבית המשפט. לפי תקנה 37, מי שלא התייצב יחויב בהוצאות מגשר המהו״ת ובהוצאות בעלי הדין שהתייצבו, אלא אם מצא הממונה טעמים שלא לחייב — וזאת בלי לגרוע מסמכויות בית המשפט. תקנה 38 מוסיפה שבית המשפט רשאי להורות על מילוי החובה, להתלות את ההליך, ואף למחוק את התובענה מטעמים מיוחדים אם המפר הוא התובע, וכן לחייב בהוצאות.

האם חובת המהו״ת חלה גם בבית הדין לעבודה?

לא. פגישת מהו״ת מתקיימת רק בבתי המשפט המנויים בתוספת השנייה לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 37(יא)), ובית הדין לעבודה אינו ביניהם, ותקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ״ב-1991 אינן כוללות הוראות גישור או מהו״ת. בבית הדין לעבודה פועל מסלול נפרד לפי תקנות בית הדין לעבודה (פישור), התשנ״ג-1993: בית הדין רשאי להציע העברה לפישור בכל שלב של הדיון ובהסכמת הצדדים, ורשאי למנות כמפשר שני נציגי ציבור — אחד מטעם העובדים ואחד מטעם המעסיקים — או ממונה על יחסי עבודה.