מידע ביומטרי: חקיקה והגנת פרטיות

עמוד השירות: עורך דין מסחר דיגיטלי ו-AI: תקנון, פרטיות ודיוור.

מה נחשב מידע ביומטרי — ומדוע הוא מוגן במיוחד?

טביעת האצבע שלך לא ניתנת לשינוי ולא ניתנת להחלפה — אם נחשפה, לא ניתן לקחתה בחזרה. זה בדיוק מה שהופך מידע ביומטרי לקטגוריה המוגנת ביותר בדיני הפרטיות הישראליים. חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981, כנוסחו בתיקון מס׳ 13, מגדיר ״מזהה ביומטרי״ — כמו טביעת אצבע, סריקת קשתית, תבנית פנים או קול — שמשמש לזיהוי ממוחשב, וכן מידע גנטי, כ״מידע בעל רגישות מיוחדת״ (סעיף 3). מידע במאגר מותר לעבד רק למטרת המאגר שנקבעה לו כדין (סעיף 8(ב)), ותקנה 2(ג) לתקנות אבטחת מידע מחייבת לבחון אחת לשנה אם נשמר מידע רב מן הנדרש. הפרה עלולה לגרור עיצום כספי, תביעה אזרחית (סעיף 31ב) ובנסיבות מסוימות גם אחריות פלילית.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

מתי מותר לאסוף מידע ביומטרי — ומתי אסור בהחלט?

נקודת המוצא: מי שמבקש מאדם מידע אישי לשם עיבודו במאגר חייב להודיע לו אם חלה עליו חובה חוקית למסור אותו, לאיזו מטרה הוא נאסף ולמי יימסר (סעיף 11), וכשהאיסוף נשען על הסכמה — היא צריכה להיות ״הסכמה מדעת״ (סעיף 3). שימוש במידע למטרה אחרת מזו שלשמה נמסר הוא פגיעה בפרטיות (סעיף 2(9)) — ולכן אי אפשר לקבל הסכמה כללית ולהשתמש בנתונים לכל מטרה שתבוא. כך, מי שנתן הסכמה לסריקת אצבע לצרכי כניסה לבניין — לא הסכים שאותה סריקה תשמש לניטור ביצועים.

ההוראות חלות על גופים פרטיים וציבוריים כאחד, אך רשויות ביטחון, ובהן המשטרה, אינן נושאות באחריות לפי החוק על פגיעה שנעשתה באופן סביר במסגרת תפקידן (סעיף 19(ב)), ואיסוף אמצעי זיהוי ביומטריים בידי רשויות מוסדר בחוקים ייעודיים. בנק או מעסיק שמתקין מערכת ביומטרית צריך לתעד את ההודעה ואת ההסכמה, ולהשתמש בנתונים רק לתכלית שהוגדרה.

הזכויות שלך: גישה, תיקון ומחיקה

חוק הגנת הפרטיות מקנה לכל אדם זכות לעיין במידע האישי שעליו המוחזק במאגר מידע — כולל מידע ביומטרי (סעיף 13). לפי תקנות העיון, יש לאפשר את העיון, בתדפיס או במצג, בתוך 30 ימים מקבלת הבקשה (תקנה 2(א)). אם המידע אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן — אפשר לבקש לתקן או למחוק אותו (סעיף 14); ושימוש במידע למטרה שלא לשמה נמסר הוא פגיעה בפרטיות (סעיף 2(9)).

תיקון מס׳ 13 לחוק הגנת הפרטיות, התשפ״ד-2024 (בתוקף מ-14.8.2025) לא הוסיף זכות כללית למחיקה. לפי החוק והתקנות שמכוחו, זכות לדרוש מחיקה של מידע שאינו נחוץ עוד קיימת רק במאגר שמצוי בו מידע שהועבר לישראל מהאזור הכלכלי האירופי — לגבי אותו מידע ולגבי כל מידע אחר באותו מאגר (תקנות 2–3 לתקנות הגנת הפרטיות (הוראות לעניין מידע שהועבר לישראל מהאזור הכלכלי האירופי), התשפ״ג-2023); ממאגר המשמש לדיוור ישיר כל אדם רשאי לדרוש בכתב שהמידע עליו יימחק (סעיף 17ו(ב)). הערה: אין לבלבל בין הוראות חוק הגנת הפרטיות הישראלי לבין תקנות ה-GDPR האירופיות — הזכויות בישראל קיימות אך שונות בפרטיהן.

מתי המשטרה רשאית לאסוף מידע ביומטרי בלי הסכמה?

קיימות חריגות חוקיות שמאפשרות לרשויות אכיפה לאסוף מידע ביומטרי ללא הסכמה מראש, אך תמיד בתנאים מוגדרים:

• חקירת עבירות: שוטר מוסמך ליטול טביעות אצבע ואמצעי זיהוי נוספים מחשוד שנחקר באזהרה, מנאשם וממורשע, ולהכליל את נתוני הזיהוי במאגר המשטרתי (סעיפים 11ב ו-11יג לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ״ו-1996). נתוני זיהוי גנטי של חשוד נמחקים רק בתום שבע שנים מהנטילה, או 60 ימים לאחר שההליך הסתיים בלא הרשעה — המאוחר מביניהם (סעיף 11כג).
• מעברי גבול ושדות תעופה: חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש״ע-2009 מסמיך בעלי תפקידים — ובהם עובדי משרד הפנים, שוטרים ואנשי ביטחון בתעופה — להשוות תמונת פנים או טביעת אצבע לנתונים שבמסמך הזיהוי, והנתונים שנלקחו לשם כך נמחקים, ככלל, מיד לאחר ההשוואה (סעיף 6).
• ביטחון לאומי: תמונות הפנים שנלקחות להנפקת תעודות זהות ודרכונים נשמרות במאגר ביומטרי חסוי (סעיף 10 לאותו חוק); העברת מידע ממנו לרשויות הביטחון נעשית לפי כללים שנקבעו (סעיף 21), והעברתו למשטרה לצורך חקירה מותנית, ככלל, בצו של בית המשפט המחוזי (סעיף 17).

גם לרשויות הממשלה — לא רק לחברות פרטיות — חלות מגבלות. ההנחה שרשות ממשלתית רשאית לאסוף ביומטריה חופשית כרצונה — שגויה.

המעסיק ביקש טביעת אצבע? מה מותר לו ומה לא

מעסיק שרוצה לאסוף מידע ביומטרי מעובדים — לצורך כניסה למתקנים מאובטחים או רישום נוכחות — צריך לכל הפחות: הודעה מראש לפי סעיף 11 לחוק (המטרה, אם המסירה חובה או רשות, ולמי יועבר המידע), הסכמה מדעת, ואבטחה לפי תקנות אבטחת מידע — מאגר שיש בו מידע ביומטרי חייב, ככלל, ברמת האבטחה הבינונית לפחות (התוספת הראשונה לתקנות קובעת חריגים, למשל לתמונות פנים של עובדים המשמשות לניהול העסק בלבד). שימוש בנתונים הביומטריים למטרה אחרת מזו שהוגדרה — פגיעה בפרטיות (סעיף 2(9)).

בנוסף, אם קיימת חלופה פחות פולשנית (למשל, כרטיס מגנטי במקום סריקת אצבע), עובד יכול לטעון שהמעסיק לא היה רשאי להטיל את הפתרון הביומטרי. בתי הדין לעבודה בוחנים מידתיות: האם הביומטריה הכרחית, או שניתן להסתפק בפחות?

כיצד חייבים לאחסן ולאבטח מידע ביומטרי? רשויות ועסקים שמחזיקים מידע ביומטרי חייבים ליישם את תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז-2017: נוהל אבטחה כתוב, הגבלת הגישה לבעלי הרשאה, והצפנה בהעברת מידע ברשת ציבורית (תקנה 14(ב)). אירוע אבטחה חמור מחייב הודעה מיידית לרשות להגנת הפרטיות, שרשאית להורות להודיע לנפגעים (תקנה 11(ד)), והפרה עלולה לפתוח בפניהם זכות תביעה.

ביקשו מכם טביעת אצבע? מה חייב להופיע בהודעה

לפי סעיף 11 לחוק, כנוסחו בתיקון מס׳ 13, הפנייה לקבלת המידע צריכה לכלול:

• אם מסירת המידע היא חובה חוקית או תלויה בהסכמתכם, ומה התוצאה אם לא תסכימו (פסקה (1));
• לאיזו מטרה מבוקש המידע (פסקה (2));
• שם בעל השליטה במאגר ודרכי ההתקשרות עמו (פסקה (2א));
• למי יימסר המידע ולאילו מטרות (פסקה (3));
• שעומדות לכם זכות עיון וזכות לבקש תיקון של המידע (פסקה (4)).

לא קיבלתם הודעה כזו? אפשר לדרוש אותה מבעל השליטה. אם חלפו 30 ימים מהדרישה בלי הודעה, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים לדוגמה של עד 10,000 ₪, בלי הוכחת נזק (סעיף 15א(א)(2)).

הפרו את פרטיותך? כמה פיצוי ניתן לתבוע

מי שנפגעה פרטיותו — למשל כשמידע ביומטרי שימש למטרה שלא לשמה נמסר — רשאי לתבוע פיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות, ובתביעה על עוולה לפי סעיף 4 גם בלא הוכחת נזק, עד התקרה שבסעיף 29א. הפרת הוראות החוק על מאגרי מידע ושל התקנות שלפיו היא עוולה בנזיקין (סעיף 31ב), וסעיף 15א מאפשר פיצויים לדוגמה על הפרות מסוימות של חובות בעל מאגר. הסכומים שנפסקים משתנים לפי חומרת ההפרה והיקפה.

אם הוכח שהפגיעה נעשתה בכוונה לפגוע, התקרה לפיצוי בלא הוכחת נזק כפולה (סעיף 29א(ב)(2)), ובית המשפט רשאי גם לחייב בהוצאות משפט.