הזכות להישכח בישראל: הסרת מידע מהאינטרנט ומתוצאות החיפוש

עמוד השירות: ביקורת שקרית בגוגל על העסק: דיווח, מכתב ותביעה.

מי שמחפש את שמו ומוצא כתבה ישנה, פוסט פוגע או פרטים אישיים שפורסמו בלי הסכמתו, רוצה בדרך כלל שהמידע ייעלם. המדריך מסביר מה החוק הישראלי מאפשר לדרוש, ממי, ועל סמך איזה סעיף, ומה נשאר בידי האתר או מנוע החיפוש. כשהפרסום הוא ביקורת על עסק, ראו ביקורת שקרית בגוגל על העסק: דיווח, מכתב ותביעה.

יש בישראל ״זכות להישכח״?

לא כזכות כללית. אין בחוק הישראלי הוראה מפורשת שמקנה לאדם זכות לדרוש ממנוע חיפוש להסיר תוצאות על שמו, ואין הוראה כללית שלפיה מידע שפורסם כדין נמחק אחרי זמן מסוים. מה שהחוק כן נותן הוא כמה מסלולים נפרדים, וכל אחד מהם חל במצב אחר:

• מול מי שפרסם: כשהפרסום פוגע בפרטיות (חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981) או כשהוא לשון הרע (חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965), אפשר לתבוע, ובית המשפט רשאי לצוות, בין השאר, על איסור הפצה (סעיף 29 לחוק הגנת הפרטיות, סעיף 9 לחוק איסור לשון הרע).
• מול מי שמחזיק מידע אישי במאגר מידע: מי שמצא שהמידע עליו אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן רשאי לבקש לתקן אותו או למחוק אותו (סעיף 14 לחוק הגנת הפרטיות).
• מול עיתון או גוף משדר שדיווח על הליך פלילי: אם התיק נסגר או שהאדם זוכה, אפשר לדרוש בכתב שיפורסם עדכון (סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע).
• מול מנוע חיפוש או פלטפורמה: בקשה לפי הנהלים שהם עצמם מפרסמים. זו מדיניות של החברה, לא זכות שקבועה בחוק.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

מתי פרסום ברשת הוא פגיעה בפרטיות?

״לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו״ (סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות). סעיף 2 מונה את הדרכים שנחשבות פגיעה בפרטיות, ובהן כמה שנוגעות ישירות לפרסום ברשת:

• פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפילו או לבזותו (סעיף 2(4));
• שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם, או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה (סעיף 2(9));
• פרסום של דבר שהושג בדרך של פגיעה בפרטיות, כמו בילוש, האזנה אסורה או צילום אדם ברשות היחיד (סעיף 2(10));
• פרסום של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, מצב בריאותו או התנהגותו ברשות היחיד (סעיף 2(11)).

פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית (סעיף 4), ולא תהיה זכות תביעה בשל פגיעה שאין בה ממש (סעיף 6). לעניין סעיף 2, ״אדם״ אינו כולל תאגיד (סעיף 3), ולכן חברה אינה יכולה לטעון לפגיעה בפרטיותה. היא יכולה לתבוע על לשון הרע, ששם ״אדם״ הוא יחיד או תאגיד (סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע).

לנתבע עומדות הגנות, ובהן פרסום מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע (סעיף 18(1)), פגיעה שנעשתה בתום לב באחת הנסיבות שבסעיף 18(2), ופגיעה שהיה בה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין, ובלבד שאם הפגיעה הייתה בדרך של פרסום, הפרסום לא היה כוזב (סעיף 18(3)).

מה בית המשפט רשאי להורות?

בתביעה על פגיעה בפרטיות, בית המשפט רשאי, נוסף על כל סעד אחר, לצוות על איסור הפצה של עותקי החומר הפוגע או על החרמתו, על פרסום פסק הדין על חשבון הנתבע, על מסירת החומר הפוגע לנפגע, ועל השמדת מידע שנתקבל שלא כדין או איסור השימוש בו (סעיף 29(א) לחוק הגנת הפרטיות). בתביעת לשון הרע הוא רשאי לצוות על איסור הפצה של עותקי הפרסום או על החרמתם, ועל פרסום תיקון, הכחשה או פסק הדין על חשבון הנתבע (סעיף 9(א) לחוק איסור לשון הרע). אם הנתבע הודה שמקצת הדברים יש בהם לשון הרע או שמקצתם אינם אמת, בית המשפט רשאי לצוות על פרסום תיקון או הכחשה עוד לפני פסק הדין (סעיף 10).

שני החוקים קובעים שהצווים האלה אינם מונעים החזקת עותק של הפרסום בספריות ציבוריות, בארכיונים וכיוצא באלה, אלא אם בית המשפט הגביל בצו ההחרמה גם החזקה כזאת, ואינם מונעים מאדם פרטי להחזיק עותק (סעיף 29(ב) לחוק הגנת הפרטיות, סעיף 9(ב) לחוק איסור לשון הרע).

שני החוקים מאפשרים גם פיצוי בלי הוכחת נזק, עד תקרה שמתעדכנת לפי המדד (סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע). הפירוט במדריכים פיצוי על הפרת פרטיות: תביעות ופסיקה ותביעת לשון הרע: כמה מקבלים על פגיעה בשם הטוב, ומה צריך להוכיח.

מידע לא נכון או לא מעודכן במאגר מידע: אפשר לדרוש מחיקה?

כן, כשהמידע נמצא ב״מאגר מידע״, כלומר אוסף פרטי מידע אישי המעובד באמצעי דיגיטלי, למעט אוסף לשימוש אישי שאינו למטרות עסק, ואוסף שכולל רק שם, מען ודרכי התקשרות, בתנאים שבחוק (סעיף 3). כל אדם זכאי לעיין במידע האישי שעליו המוחזק במאגר מידע (סעיף 13(א)). מי שעיין במידע ומצא שאינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, רשאי לפנות לבעל השליטה במאגר בבקשה לתקן את המידע או למחוק אותו (סעיף 14(א)).

הסכים בעל השליטה לבקשה, הוא מבצע את השינויים ומודיע עליהם לכל מי שקיבל ממנו את המידע בתקופה שנקבעה בתקנות (סעיף 14(ב)). סירב, הוא חייב להודיע על כך למבקש באופן שנקבע בתקנות (סעיף 14(ג)), והמבקש רשאי להגיש תובענה לבית המשפט (סעיף 15). על בעל שליטה שהסכים לבקשה ולא ביצע את השינויים, או שלא הודיע על סירובו כנדרש, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים לדוגמה, שאינם תלויים בנזק, עד 10,000 ש״ח (סעיף 15א(א)(4)–(5)). ראש הרשות להגנת הפרטיות מפקח על מילוי הוראות החוק והתקנות לפיו לגבי מאגרי מידע (סעיף 17ט1(א)).

שתי הסתייגויות. ראשית, הזכות נועדה לבני אדם: לעניין סעיפים 13 ו-14, ״אדם״ אינו כולל תאגיד (סעיף 3). שנית, היא חלה על מידע שאינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, ואינה זכות כללית למחוק מידע נכון. החוק גם אינו קובע במפורש אם תוצאות של מנוע חיפוש הן ״מאגר מידע״ לעניין זה.

כתבה ישנה על חקירה או כתב אישום: מה אפשר לדרוש?

אם פורסם באמצעי תקשורת שנפתחה נגד אדם חקירה פלילית, שהוגש נגדו כתב אישום או שהורשע, ולאחר מכן הוחלט לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום או לעכב הליכים, או שהוא זוכה או שערעורו התקבל, הוא רשאי לדרוש בכתב מאמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית. אמצעי התקשורת חייב לפרסם אותה בתוך זמן סביר מיום קבלת הדרישה (סעיף 25א(א) לחוק איסור לשון הרע), בהבלטה הראויה ובהתחשב, בין השאר, בדרך שבה פורסמה הידיעה המקורית (סעיף 25א(ב)). מעשה או מחדל בניגוד לחובה הזאת הוא עוולה אזרחית (סעיף 25א(ג)).

״אמצעי תקשורת״ לעניין החוק הוא עיתון וכן שידורי רדיו וטלוויזיה הניתנים לציבור (סעיף 11(ג)). שימו לב שהחובה היא לפרסם עדכון, לא למחוק את הידיעה. ודין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע בישיבה פומבית של בית משפט אינו משמש עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21 (סעיף 13(7)).

ממי מבקשים, ועל סמך מה?

בקשה למנוע חיפוש או לפלטפורמה: מה זה משנה?

הסרת קישור מתוצאות החיפוש משאירה את הפרסום עצמו באתר; הסרת הפרסום מחייבת את מי שמחזיק בעמוד. מנועי חיפוש ורשתות חברתיות מפעילים טפסים לבקשות הסרה, ומחליטים בהן לפי המדיניות ותנאי השימוש שהם עצמם מפרסמים ומעדכנים. ההחלטה שלהם, ואי אפשר לדעת מראש אם בקשה תתקבל. לכן שומרים תיעוד של הבקשה ושל התשובה, ומגישים אותה במקביל לצעדים המשפטיים ולא במקומם.

על פרסום פוגע ברשת ועל איתור מפרסם אנונימי, ראו לשון הרע באינטרנט והוצאת דיבה ברשת: הסרה, איתור המפרסם ופיצוי.

מה עושים, לפי הסדר?

1. תיעוד: צילום מסך שכולל את כתובת העמוד, התאריך והשעה, והקישור הישיר. פרסום עלול להימחק או להשתנות אחרי שפונים.
2. מי מחזיק במידע: מי כתב, מי מפעיל את האתר, והאם המידע מגיע ממאגר מידע של גוף מסוים.
3. פנייה בכתב: בעובדות, בלי כינויים, ורק למי שצריך לקבל אותה. מכתב שמייחס לאחר דבר פוגע ומגיע לאדם נוסף מלבדו עלול להיות בעצמו פרסום (סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע). ראו מכתב התראה לפני תביעת לשון הרע: מה כדאי שיכלול ומה לא.
4. בקשה למנוע החיפוש: במקביל, לפי הטופס שלו, עם תיעוד של מה שהוגש.
5. בית המשפט: כשהפנייה לא נענתה ויש עילה לפי אחד החוקים.

ייצוג בתביעות לשון הרע ובהסרת פרסומים, לנפגעים ולמי שנתבע: לשון הרע ומוניטין.

רוצים לבדוק את המקרה שלכם? תאמו שיחה ראשונה לבחינת המקרה.

שאלות נפוצות

יש בישראל זכות להישכח מול מנועי חיפוש?

אין בחוק הישראלי הוראה מפורשת שמקנה זכות כזו. בקשה להסיר תוצאת חיפוש נבחנת לפי המדיניות שמנוע החיפוש עצמו מפרסם. במקביל אפשר לפעול נגד מי שפרסם, כשהפרסום פוגע בפרטיות או שהוא לשון הרע (סעיף 29 לחוק הגנת הפרטיות, סעיף 9 לחוק איסור לשון הרע), או לבקש לתקן או למחוק מידע אישי שאינו נכון או מעודכן במאגר מידע (סעיף 14 לחוק הגנת הפרטיות).

אפשר לדרוש מאתר חדשות למחוק כתבה ישנה עליי?

אין זכות כללית למחוק ידיעה נכונה. אם הכתבה פורסמה באמצעי תקשורת, שהחוק מגדיר כעיתון או כשידורי רדיו וטלוויזיה הניתנים לציבור (סעיף 11(ג) לחוק איסור לשון הרע), ודיווחה על חקירה פלילית, כתב אישום או הרשעה, והתיק נסגר או שזוכיתם, אפשר לדרוש ממנו בכתב לפרסם את ההחלטה העדכנית, והוא חייב לפרסם אותה בתוך זמן סביר ובהבלטה הראויה (סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע). אם הכתבה היא לשון הרע, או שהיא פוגעת בפרטיות, ואין עליה הגנה לפי החוק, עומדים הסעדים של חוק איסור לשון הרע ושל חוק הגנת הפרטיות.

חברה יכולה לבקש הסרה לפי חוק הגנת הפרטיות?

לא. לעניין הסעיפים על פגיעה בפרטיות ועל עיון, תיקון ומחיקה של מידע במאגר, ״אדם״ אינו כולל תאגיד (סעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות). חברה שנפגעה מפרסום יכולה לפעול לפי חוק איסור לשון הרע, שבו ״אדם״ הוא יחיד או תאגיד (סעיף 1).

צו של בית משפט מחייב למחוק את הפרסום מכל מקום?

בית המשפט רשאי לצוות על איסור הפצה של עותקי הפרסום או על החרמתם (סעיף 29(א)(1) לחוק הגנת הפרטיות, סעיף 9(א)(1) לחוק איסור לשון הרע). הצווים אינם מונעים החזקת עותק בספריות ציבוריות ובארכיונים, אלא אם בית המשפט הגביל גם את זה בצו ההחרמה, ואינם מונעים מאדם פרטי להחזיק עותק (סעיף 29(ב) לחוק הגנת הפרטיות, סעיף 9(ב) לחוק איסור לשון הרע).