סדר פירעון החובות בחדלות פירעון: מי מקבל ראשון

עמוד השירות: עורך דין דיני עבודה: פיטורים, שכר ופיצויים.

כשחייב נכנס להליכי חדלות פירעון, השאלה המעשית היחידה עבור נושה אינה אם החוב מוכר — אלא באיזו דרגה הוא יושב. שתי תביעות חוב זהות בסכומן יכולות להסתיים באחת שנפרעת במלואה ובאחת שאינה מקבלת דבר, רק מפני שהן שייכות לדרגות שונות.

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח-2018 מסדיר את זה בסעיף אחד קצר ומדויק, ואחריו שורה של סעיפים שממלאים כל דרגה בתוכן.

שבע הדרגות

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, סעיף 231

חובות החייב והוצאות הליכי חדלות הפירעון ייפרעו מנכסי קופת הנשייה בסדר עדיפות זה: (1) חובות מובטחים; (2) הוצאות הליכי חדלות הפירעון; (3) חובות בדין קדימה; (4) חובות שלהבטחת פירעונם שועבד נכס בשעבוד צף; (5) חובות כלליים; (6) ריבית נוספת; (7) חובות דחויים.

שני דברים ראויים לתשומת לב מיד. הראשון: שעבוד צף אינו יושב עם יתר הבטוחות בדרגה הראשונה אלא בדרגה הרביעית — אחרי החובות בדין קדימה. זה ההבדל המרכזי בין שעבוד קבוע לשעבוד צף, והוא מתגלה בדיוק ברגע שבו הוא משנה. השני: ריבית שנוספה אחרי הצו אינה חלק מהחוב הכללי אלא דרגה נפרדת ונחותה.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

השוויון בתוך הדרגה

סעיף 232 קובע כלל אחד וברור: החובות בכל דרגה בסדר הפירעון ייפרעו לכל הנושים באותה דרגה בשיעור שווה לפי סכומיהם ובלי כל העדפה. אין ותק, אין סדר הגשה, ואין הסכמות צדדיות שגוברות. בתוך הדרגה — פירעון יחסי, ותו לא.

דרגה 2: הוצאות הליכי חדלות הפירעון

סעיף 233(א) מגדיר ארבעה רכיבים: כל ההוצאות הנובעות מפעולות שביצע הנאמן או מי מטעמו במסגרת ההליך, לרבות אגרות ושכר הנאמן; ההוצאות הכרוכות בכינוס ובניהול ועדת הנושים; לעניין יחיד שנפטר — הוצאות סבירות להלווייתו וכן הוצאות העיזבון וניהולו; וכל הוצאה אחרת שנקבע לגביה בחוק שדינה כדין הוצאות ההליך.

סעיף 233(ג) מוסיף כלל שנושה בעל שעבוד צף חייב להכיר: אין די בנכסי קופת הנשייה שאינם משועבדים כדי לפרוע את הוצאות ההליך — ייפרעו הוצאות אלה מהנכסים שעליהם חל שעבוד צף. כלומר הוצאות ההליך אוכלות את השעבוד הצף לפני שהוא מגיע לתורו.

דרגה 3: חובות בדין קדימה

סעיף 234(א) מונה חמישה סוגי חוב, והם נפרעים בסדר הפנימי שבו הם מנויים:

• שכר עבודה ופיצויי פיטורים. חוב בשל שכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, התשי״ח-1958, המגיע לעובד בעד התקופה שלפני הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ובשל פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ״ג-1963 — בניכוי הגמלה המשולמת לפי פרק ח׳ לחוק הביטוח הלאומי, ובכפוף לתקרה: בנוסח המאוחד, לשנת 2026, 33,250 ש״ח לעניין שכר עבודה, או 51,820 ש״ח לעניין פיצויי פיטורים יחד עם שכר עבודה (הודעה בילקוט הפרסומים 14278, 19.2.2026, עמ׳ 4144, בתוקף מ-1.1.2026). סעיף 234(א)(1)(ב) קובע שהסכומים מתעדכנים ב־1 בינואר בכל שנה לפי שיעור שינוי השכר הממוצע, מעוגלים לעשרת השקלים הקרובים, והשר מפרסם ברשומות הודעה על העדכון — ולכן יש לבדוק את הסכום התקף למועד הצו.
• ניכויים שלא הועברו. סכום שהחייב ניכה במקור לפי סעיפים 164 או 170 לפקודת מס הכנסה וטרם העביר לרשות המסים, וכן סכום שניכה לפי סעיף 342(ג) לחוק הביטוח הלאומי וטרם העביר למוסד לביטוח לאומי.
• מזונות לפי פסק דין שמועד פירעונו חל לפני מתן הצו לפתיחת הליכים.
• קרן חוב מע״מ לרשות המסים שנוצר ב־12 החודשים שקדמו למתן הצו. שימו לב לשתי המגבלות: קרן בלבד, ו־12 חודשים בלבד.
• תשלום חובה בהסדר פריסה שנחתם לפני מתן הצו. דין הקדימה חל על קרן החוב בלבד ומוגבל לחיובים שנוצרו בתקופה של שלוש שנים לכל היותר מתוך ההסדר; אם ההסדר חל על תקופה ארוכה יותר — הבחירה אילו שלוש שנים, לאו דווקא רצופות, נתונה לבעל החוב.

התקרה לשכר ולפיצויים היא הנקודה שבה עובדים מופתעים לרעה. מעבר לתקרה, יתרת החוב אינה נעלמת — היא יורדת לדרגת החובות הכלליים, יחד עם הספקים. בדיוק כמו סעיף 233(ג), גם סעיף 234(ב) קובע שאם אין די בנכסים שאינם משועבדים, ייפרעו חובות בדין קדימה מהנכסים שעליהם חל שעבוד צף. יתרת חוב השכר והפיצויים שמעל לתקרה נתבעת באותה תביעת חוב לנאמן, כחוב כללי (סעיף 210(א)), ומתביעת החוב של העובד מופחתת הגמלה שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי (סעיף 210(ה)). על הכרעת הנאמן אפשר לערער לבית המשפט (סעיף 215), והליך משפטי נפרד נגד תאגיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים — גם תביעה שמחייבת ייצוג בבית הדין לעבודה — אפשרי רק באישור בית המשפט שנתן את הצו (סעיף 29(5)).

דרגה 5: חובות כלליים

סעיף 235(א) מגדיר אותם בשלילה: החובות שאינם מובטחים, אינם בדין קדימה ואינם דחויים. כאן נמצאים רוב הספקים, נותני השירותים ובעלי פסקי הדין.

סעיף 235(ב) קובע מה נכלל בהם: הפרשי הצמדה שנוספו לפי דין או הסכם עד מועד הפירעון בפועל, וריבית בסיסית שנוספה לפי דין או הסכם עד מועד מתן הצו. אם לא נקבעו הפרשי הצמדה או ריבית בסיסית לפי דין או הסכם — ייווספו הפרשי הצמדה וריבית צמודה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. סעיף 235(ג) מוציא במפורש תוספת פיגורים.

ההבחנה בין מועדים היא לב העניין: הצמדה נספרת עד הפירעון בפועל, ריבית נספרת רק עד הצו. כל ריבית שנוספה אחרי הצו יורדת לדרגה 6.

דרגות 6 ו־7: ריבית נוספת וחובות דחויים

סעיף 236(א) מגדיר ”ריבית נוספת“ כשני רכיבים: הריבית וכל תוספת אחרת שנוספו לחובות העבר — למעט חובות דחויים — ממועד מתן הצו ועד לפירעונם, לרבות ריבית שנוספה לחובות מובטחים ולא ניתן לפרוע אותה מהנכסים המשועבדים; וכן תוספת פיגורים שנוספה עד מועד מתן הצו. סעיף 236(ב) קובע סדר פנימי גם בתוך הדרגה הזו.

סעיף 237 מונה את החובות הדחויים, בסדר: תשלומים עונשיים שהוטלו על החייב; ולעניין חייב שהוא תאגיד — חובות לחברי התאגיד הנובעים מהיותם חברים, וחובות שיש עילה להשעיית פירעונם לפי סעיף 6(ג) לחוק החברות או לפי כל דין אחר. בעל מניות שהלווה לחברה שלו יגיע לכאן רק אם יש עילה להשעות את פירעון חובו — לפי סעיף 6(ג) לחוק החברות, הדבר אפשרי כשמתקיימים התנאים לייחוס חוב החברה לבעל המניה שבסעיף 6(א), או לפי דין אחר; אחרת, הלוואה שאינה מובטחת היא חוב כללי.

מה קורה אם נשאר משהו

סעיף 242 עונה על השאלה שכמעט אף פעם אינה מתעוררת, אבל כשהיא מתעוררת היא חשובה: נותרו נכסים בקופת הנשייה לאחר פירעון מלוא החובות לנושים והוצאות ההליך — בהליכי חדלות פירעון של יחיד היתרה עוברת ליחיד, ובהליכי תאגיד לחברי התאגיד.

עצם החלוקה מוסדרת בסעיפים 238 עד 241: היא נעשית לנושים בחוב עבר שתביעת החוב שלהם אושרה ואינם נושים מובטחים, ומתבצעת בחלוקות ביניים ובחלוקה סופית.

מה זה אומר לנושה בפועל

• קודם כול קבעו את הדרגה, ורק אחר כך את הסכום. תביעת חוב מנוסחת היטב שממוקמת בדרגה הלא נכונה שווה פחות מתביעה פשוטה בדרגה הנכונה.
• מחזיקים בשעבוד צף? הניחו שהוצאות ההליך והחובות בדין קדימה יבואו לפניכם. סעיפים 233(ג) ו־234(ב) קובעים זאת במפורש.
• עובד שחובו עולה על התקרה — פרטו בתביעת החוב את החלק שבתקרה, בדין קדימה, ואת היתרה, כחוב כללי. בדקו גם איזה סכום תקרה עדכני חל על המקרה: הסכומים מתעדכנים ב־1 בינואר בכל שנה (סעיף 234(א)(1)(ב)).
• חוב מע״מ — בדקו את התאריכים. דין הקדימה חל על קרן החוב שנוצר ב־12 החודשים שקדמו לצו, ולא על הריבית ולא על חוב ישן יותר.
• הסדר פריסה קיים? הבחירה אילו שלוש שנים ייהנו מדין הקדימה נתונה לבעל החוב לפי סעיף 234(א)(5). זו בחירה שכדאי לעשות בחישוב ולא כברירת מחדל.
• ריבית שנצברה אחרי הצו אינה חלק מהחוב הכללי. סעיפים 235(ב) ו־236(א) מפרידים ביניהם, וההפרדה הזו קובעת את גובה הדיבידנד.

שאלות נפוצות

מהו סדר פירעון החובות בחדלות פירעון?

סעיף 231 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי קובע שבע דרגות: חובות מובטחים, הוצאות הליכי חדלות הפירעון, חובות בדין קדימה, חובות שהובטחו בשעבוד צף, חובות כלליים, ריבית נוספת וחובות דחויים.

אילו חובות הם חובות בדין קדימה?

סעיף 234(א) מונה חמישה: שכר עבודה ופיצויי פיטורים עד תקרה; סכומים שהחייב ניכה במקור לפי פקודת מס הכנסה או לפי חוק הביטוח הלאומי ולא העביר; חוב מזונות לפי פסק דין שמועד פירעונו לפני הצו; קרן חוב מע״מ שנוצר ב־12 החודשים שקדמו לצו; ותשלום חובה בהסדר פריסה שנחתם לפני הצו, בקרן בלבד ולשלוש שנים לכל היותר.

האם כל הנושים באותה דרגה מקבלים אותו דבר?

כן, יחסית לגובה החוב. סעיף 232 קובע שהחובות בכל דרגה ייפרעו לכל הנושים באותה דרגה בשיעור שווה לפי סכומיהם ובלי כל העדפה.

היכן ממוקם שעבוד צף בסדר הפירעון?

בדרגה הרביעית, אחרי הוצאות ההליך ואחרי החובות בדין קדימה. יתרה מזו, סעיפים 233(ג) ו־234(ב) קובעים שאם אין די בנכסים שאינם משועבדים, ייפרעו הוצאות ההליך והחובות בדין קדימה מהנכסים שעליהם חל השעבוד הצף.

מה קורה לריבית שנצברה אחרי מתן הצו?

היא אינה חלק מהחוב הכללי. סעיף 235(ב) כולל בחובות הכלליים ריבית בסיסית עד מועד מתן הצו בלבד, וסעיף 236(א) מגדיר את הריבית שנוספה ממועד הצו ועד הפירעון כריבית נוספת — דרגה שישית, אחרי החובות הכלליים.

עד מתי מגישים תביעת חוב לנאמן?

נושה בחוב עבר רשאי להגיש לנאמן תביעת חוב בתוך שישה חודשים ממועד פרסום הצו לפתיחת הליכים (סעיף 210(א)). חוב עבר שנוצר אחרי מתן הצו נתבע בתוך 45 ימים מיום היווצרותו, או עד תום ששת החודשים, לפי המאוחר (סעיף 210(ב)). הנאמן רשאי להאריך את התקופה אם הנושה לא יכול היה להגיש במועד ומן הצדק לעשות כן, בהתחשב גם בשלב שבו הוגשה הבקשה (סעיף 210(ג)). על החלטת הנאמן בתביעת החוב אפשר לערער לבית המשפט (סעיף 215).