מצלמות אבטחה: חובות פרטיות וחוקיות

עמוד השירות: עורך דין מסחר דיגיטלי ו-AI: תקנון, פרטיות ודיוור.

התקנתם מצלמה בכניסה למשרד? בחנות? בפס הייצור? לפני שתמשיכו — יש כמה דברים שהחוק הישראלי דורש מכם, ואי-ציות אליהם עלול להוביל לקנסות, לפסילת ראיות בבית משפט, ולתביעות פרטיות של עובדים. הסיפור לא מסתיים בשלט "אזור מצולם" — זה רק ההתחלה.

מתי מצלמת אבטחה היא "עיבוד מידע אישי" — ולמה זה חשוב?

מצלמות אבטחה (CCTV — Closed Circuit Television) מתעדות תמונות ווידאו המזהים אנשים, ולכן הן נחשבות לאמצעי לעיבוד מידע אישי לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981. סעיף 2 לחוק קובע כי "פגיעה בפרטיות" כוללת, בין היתר, צילום אדם כשהוא ברשות היחיד (סעיף 2(3)) ופרסום תצלומו ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו (סעיף 2(4)). הנתונים הנאספים על ידי מצלמות (תמונות, וידאו, מיקום, זמן) מהווים "מידע" לפי הגדרת החוק.

מבחינה עקרונית, הדין הישראלי מאפשר שימוש במצלמות אבטחה לצרכי ביטחון לגיטימיים, אך דורש איזון בין האינטרס הביטחוני לבין הזכות החוקתית לפרטיות המעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הפרת כלל זה יכולה לחשוף את בעל המתקן לתביעה אזרחית ולאכיפה על ידי הרשות להגנת הפרטיות.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

איך ולמי חייב מעסיק להודיע לפני התקנת מצלמות במקום העבודה?

מעסיק המעוניין להתקין מצלמות במקום העבודה חייב להודיע על כך לעובדים מראש, בצורה ברורה ומפורשת. הודעה זו צריכה לפרט את מיקום המצלמות, מטרת הצילום, ומשך שמירת הסרטים. לפי הנחיית הרשות להגנת הפרטיות 5/2017, על המעסיק לגבש מדיניות ברורה ומפורטת בדבר אופן השימוש במצלמות, היקפו ומטרותיו — ככל הניתן לאחר היוועצות בעובדים או בנציגיהם — ולהציג אותה באופן קבוע לידיעתם.

לגבי מצלמות במרחב ציבורי (כניסה לבניין, חנות, חניון), חובת ההודעה מתקיימת בדרך כלל על ידי שילוט ברור בכניסה לתחום הצילום. לפי הנחיית הרשות להגנת הפרטיות 4/2012, רצוי שהשלט יכלול סמל של מצלמה, את שם הארגון האחראי, תיאור תמציתי של מטרת הצילום ודרך ליצירת קשר. תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז-2017, מסדירות את אבטחת מאגרי המידע הנוצרים מהצילומים — ובין היתר מחייבות להגדיר את מטרות השימוש במידע ולבחון אחת לשנה אם נשמר מידע רב מן הנדרש (תקנה 2).

היכן מותר להציב מצלמת אבטחה במקום העבודה — והיכן אסור?

הרשות להגנת הפרטיות קבעה הגבלות ברורות על שימוש במצלמות אבטחה בסביבת העבודה. צילום בחדרי שירותים ובמלתחות הוא פגיעה חמורה שקשה להעלות על הדעת אינטרס שיצדיק אותה, וגם בחדר או בעמדת עבודה שאינם פתוחים לציבור רשאי העובד לצפות למרחב פרטי החופשי ממעקב קבוע (הנחיית הרשות 5/2017). בשטח העבודה עצמו, מצלמה עשויה להיות לגיטימית לתכלית מוגדרת — ביטחון, הגנה על רכוש, אבטחת מידע ואף פיקוח על משמעת ואיכות שירות — בכפוף למבחני המידתיות, ואסור להשתמש בצילומים למטרה החורגת מהתכלית שנקבעה מראש.

מצלמות עם מיקרופון (הקלטת שיחות) כפופות גם לחוק האזנת סתר, התשל״ט-1979, האוסר האזנה לשיחת הזולת או הקלטתה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה (סעיפים 1–2 לחוק). הפרת איסור זה מהווה עבירה פלילית. על כן, מצלמה שקולטת שיחות עובדים שהמעסיק אינו צד להן מחייבת בחינה משפטית מראש.

כמה זמן מותר לשמור את הסרטונים?

אין בחוק הגנת הפרטיות הוראה מפורשת הקובעת משך מחייב לשמירת סרטוני CCTV. עם זאת, שמירת צילומים לאחר שאינם נחוצים עוד פוגעת בעקרון הגבלת המטרה, ותקנה 2(ג) לתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) מחייבת לבחון אחת לשנה אם נשמר מידע רב מן הנדרש. לפי הנחיית הרשות להגנת הפרטיות 4/2012, משך השמירה נקבע בכל מקרה לגופו לפי מבחני המידתיות — בהתאם למטרת המצלמה ולרגישות המידע — ומומלץ להגדיר מחיקה אוטומטית בתום התקופה.

אם אירע אירוע ביטחוני שמצריך שמירת הסרטון לצורך חקירה, ניתן להאריך את תקופת השמירה לגבי הסרטון הרלוונטי בלבד. לאחר תום הצורך, יש למחוק את הנתונים באופן סופי ובלתי ניתן לשחזור. בעל מתקן המאחסן סרטונים ללא הגבלת זמן ללא הצדקה עלול להיחשב כמפר את חוק הגנת הפרטיות.

האם עובד יכול לדרוש לראות את הסרטון שלו?

על פי סעיף 13 לחוק הגנת הפרטיות, לכל אדם זכות לעיין במידע אישי המאוחסן עליו במאגר מידע. מכאן נגזרת הזכות לבקש מבעל מתקן מצלמות אבטחה לצפות בסרטון שבו הוא מופיע. כשמופיעים בצילום אנשים נוספים, הנחיית הרשות להגנת הפרטיות 4/2012 מציעה לטשטש אותם או לאפשר צפייה במקום בלי למסור העתק; ובמאגר הקלטות שאין בו אחזור לפי זהות המצולמים ושמירתו אינה עולה על 30 ימים, בדרך כלל לא יידרש לתת עיון.

אם בעל המתקן מסרב לאפשר עיון ללא הצדקה, ניתן לפנות לרשות להגנת הפרטיות בתלונה, או לערער על הסירוב לבית משפט השלום בתוך 30 ימים מהודעת הסירוב (תקנה 8 לתקנות הגנת הפרטיות בעניין עיון במידע). שימו לב: הזכות היא לעיין במידע על המבקש עצמו — לא במידע על אנשים אחרים.

דוגמה: לוח הזמנים של בקשת עיון בסרטון

בעל המצלמות קיבל ב-1 במרץ בקשה בכתב מעובדת לעיין בצילום שבו היא מופיעה, בקשה שחלה עליה זכות העיון:

• אם הוא מסרב, עליו להודיע לה על כך עד 22 במרץ, בתוך 21 ימים מיום קבלת הבקשה (תקנה 5(א)). אם לא השיב עד אז, דין השתיקה כדין הודעת סירוב (תקנה 5(ב)).
• אם הוא מסכים, מועד העיון צריך לחול עד 31 במרץ, בתוך 30 ימים מיום קבלת הבקשה (תקנה 2(א)).
• על סירוב אפשר לערער לבית משפט השלום שבאזור שיפוטו נמצא המאגר, בתוך 30 ימים מיום הודעת הסירוב (תקנה 8).

המועדים של בעל המצלמות ניתנים להארכה ב-15 ימים נוספים, לעניין מסוים או למאגר מסוים (תקנות 2(א) ו-5(א) לתקנות העיון במידע).

מה קורה אם צילומי מצלמות אבטחה דלפו או נעשה בהם שימוש שאינו מורשה?

אם סרטוני CCTV דלפו או הופצו ללא הסכמה — לרשתות חברתיות, לגורמים שלישיים, או לרשויות שלא כדין — בעל המתקן ומי שגרם לדליפה עלולים לשאת באחריות לפי חוק הגנת הפרטיות ופקודת הנזיקין [נוסח חדש]. המצולם זכאי לתבוע בגין "פגיעה בפרטיות" לפי סעיף 4 לחוק, שעליה חלות הוראות פקודת הנזיקין; ואם הפרסום עלול להשפיל או לבזות — ייתכן גם עילה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965.

אם דליפת הסרטון גרמה לנזק כלכלי מוכח — כגון פיטורין, אובדן לקוחות, או פגיעה בעסק — הנזקים עלולים להיות גבוהים משמעותית. בנוסף, פגיעה במזיד בפרטיות בחלק מן הדרכים המנויות בחוק היא עבירה (סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות), ופרסום תצלום או סרט המתמקד במיניותו של אדם, בלי הסכמתו ובנסיבות שעלולות להשפילו, עלול להיות גם הטרדה מינית (סעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית).

האם כללי אבטחת המידע והפרטיות חלים על משרד ממשלתי כמו על גוף פרטי?

מתקנים ממשלתיים ורשויות ציבוריות (משרדי ממשלה, בתי חולים ציבוריים, רשויות מקומיות) כפופים לחוק הגנת הפרטיות ולתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז-2017, המחייבות, בין היתר, ניהול הרשאות גישה ובקרה ותיעוד של הגישה למאגר (תקנות 8 ו-10). כמו כן, מאגר מידע שבעל השליטה בו הוא גוף ציבורי חייב ככלל ברישום, אלא אם הוא כולל מידע על עובדי הגוף בלבד (סעיף 8א(א)(1)(ב) לחוק).

על מתקן ממשלתי המקבל דרישה מאת המשטרה או גוף חקירה מוסמך למסור סרטון — למסור אותו בתוך המועד שנקבע בצו. מעבר לכך, מסירת מידע אישי מאת גוף ציבורי — ובכלל זה סרטון — אסורה ככלל, אלא בהסכמת המצולם, כשהמידע פורסם כדין או לפי החריגים שבסעיף 23ג לחוק (סעיף 23ב).

5 צעדים להתקנה חוקית של מצלמות אבטחה

1. הערכת צורך: לפני ההתקנה — לוודא שמצלמות הן האמצעי הפחות פוגעני ושקיים צורך ביטחוני ממשי.
2. מדיניות גלויה לעובדים: לפני ההפעלה — מדיניות כתובה ומפורטת על מיקום המצלמות, מטרותיהן והיקף השימוש, שנקבעת ככל הניתן לאחר היוועצות בעובדים ומוצגת להם באופן קבוע.
3. שילוט במרחבים ציבוריים: שלט ברור בכניסה לתחום הצילום — שם הארגון האחראי, מטרת הצילום ואמצעי יצירת קשר.
4. מדיניות שמירה כתובה: מסמך פנימי המפרט מיקומי המצלמות, מטרות הצילום, ומשך שמירת הסרטים, שייקבע לפי מטרת המצלמה ומבחני המידתיות.
5. בקרת גישה: רק בעלי הרשאה מוגדרת יכולים לצפות בסרטונים — ועם רישום גישות (מי ראה מתי).

מצלמות סמויות: אסורות ככלל — וחריגים צרים ביותר

מצלמות סמויות (hidden cameras) במקום העבודה אסורות ככלל. לפי הנחיית הרשות להגנת הפרטיות 5/2017, באזורים שבהם לעובד זכות למרחב פרטי אין להתקין מצלמות נסתרות אפילו למטרה לגיטימית, וצילום סמוי באזורים הפנימיים של מקום העבודה יתאפשר רק בנסיבות יוצאות דופן ביותר — חשד ממשי לעבירות חמורות שאין דרך אחרת למנוע — באופן נקודתי ומוגבל בזמן ובתחום הכיסוי. בנוסף, אם המצלמה הסמויה מקליטה שיחות, היא גם מפרה את חוק האזנת סתר ועלולה להוות עבירה פלילית.

חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות פסול לשמש ראיה בבית משפט ללא הסכמת הנפגע, אלא אם בית המשפט התיר את השימוש בו מטעמים שיירשמו (סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות). מעסיק שביסס פיטורי עובד על צילומי סתר ללא הודעה עלול לגלות שהראיה פסולה ולהיחשף לתביעה.