רגולציית רחפנים בישראל: חוקים ורישוי

הסדרה משפטית של רחפנים בישראל — סקירה כללית

רחפנים (drones) מסווגים בישראל תחת פקודת התעופה, התשי״א-1951, וכן בתקנות שפרסם משרד התחבורה והתשתיות. בספטמבר 2020, משרד התחבורה הצא "תקנות טיסת רחפנים" חדשות המחייבות רישום, בדיקה של טייס, וקיום דרישות בטיחות קפדניות. תקנות אלה היושמו בשיתוף עם הסמכויות הביטחוניות בישראל, בשל חשיבות הביטחון של השימוש בדרונים.

בישראל, משרד התחבורה (וקודם לכן — רשות התעופה הישראלית CAA) הם הגוף המרכזי לרגולציה. כל מי שמפעיל רחפן בישראל חייב להיות מודע לחוקים אלה ולהיות בעל רישיון מתאים. הפרת חוק זה עלולה להוביל לעונשים משפטיים, קנסות כספיים, ואפילו מאסר.

סיווג דרונים בהתאם למשקל וגודל

בישראל, דרונים מחולקים לקטגוריות בהתאם למשקל בהמראה (MTOW): רחפנים קטנים (עד 250 גרם), רחפנים בינוניים (250 גרם עד 25 ק"ג), ורחפנים כבדים (מעל 25 ק"ג). לכל קטגוריה דרישות שונות של רישוי, בדיקה, וביטוח. דרונים בעלי משקל עד 250 גרם מחייבים רישום בסיס בלבד, אך עדיין חייבים להיות מרשומים וציוני הזדהות ברורים. דרונים כבדים יותר דורשים בדיקה מעשית של הטייס, תעודה משפטית, וקיום דרישות בטיחות קפדניות.

דרישות רישום וזיהוי דרונים

כל רחפן בישראל חייב להיות רשום עם משרד התחבורה. הרישום כולל פרטי בעל הדרון, סוג וקטגוריה של הדרון, מס"ד סידורי, ותיעוד של ביטוח אחריות. בעלי הרחפן חייבים להציג מדבקה או סימן זיהוי פיזי על הדרון עצמו, שקשור למספר הרישום שלו. בעלי הרחפן יקבלו תעודת רישום מאת משרד התחבורה.

בנוסף, משנת 2019, דרונים בישראל חייבים להיות מצוידים במכשיר זיהוי מרחוק (Remote ID). מכשיר זה שולח מידע בזמן אמת למערכות הבקרה של משרד התחבורה, המאפשר לשוטרי המשרד לדעת איפה כל דרון טוס בכל רגע נתון. חוסר ציוד זה או כישלון במשדר הזיהוי עלול להוביל לעונש משפטי.

דרישות בטיחות וגבולות טיסה

בישראל, קיימים כללים קפדניים בדבר גבול גובה וטווח טיסה של דרונים. דרונים לא יכולים להטוס מעל 400 רגל (כ-120 מטר) ללא קבלת הרשאה מיוחדת. דרונים חייבים להישאר בתחום הראות הישיר (VLOS — Visual Line of Sight) של הטייס בכל עת — משמע, הטייס צריך להיות מסוגל לראות את הדרון בעיניו ללא עזרה בשום טלסקופ או מכשיר אחר.

טיסה בלילה, טיסה מחוץ לתחום הראות (BVLOS), או טיסה בטווח של 5 ק"מ משדה תעופה דורשות הרשאה כתובה מיוחדת מאת משרד התחבורה. אזורים אסורים לטיסת דרונים כוללים סביב שדות תעופה לחלוטין (טווח של מס"מ עד כמה ק"מ תלוי בשדה), סביב מתקנים צבאיים וביטחוניים, סביב בתים פרטיים ללא הסכמה, וסביב מתקני בטיחות חיוניים כגון תחנות חשמל ודלק.

דרישות רישום וסמכות של טייס דרונים

כל טייס דרונים בישראל חייב להיות בעל רישיון מאת משרד התחבורה. רישיון זה מחייב השלמת קורס הכשרה מאושר, בחינה כתובה בידע חוקי וטכני, וביצוע בדיקה מעשית. קורסי הכשרה מתקבלים על ידי מוסדות מאושרים בישראל, ובדרך כלל לוקחים כמה ימים עד שבוע. בחינה כתובה בודקת הבנה של חוקי בטיחות, כללי טיסה, גבולות משפטיים, ושל תקנות הטיסה.

בדיקה מעשית מתקיימת על ידי בוחן מסומן של משרד התחבורה. הבוחן בודק האם הטייס יכול להמריא, לטוס במדויק, לשמור על בטיחות, ולנחות בבטחה. רישיון טייס תקף לתקופה מסוימת (בדרך כלל שנה עד שנתיים) ויש לחדשו בקבע על ידי הוכחת כישרון מתמשך.

ביטוח אחריות חובה לדרונים

כל בעל דרון בישראל חייב לקיים ביטוח אחריות מינימלי בסכום מסוים (שמשתנה בהתאם לקטגוריה של הדרון, בדרך כלל בין 1 מיליון ל-5 מיליון שקל). ביטוח זה מכסה נזקים שהדרון עלול לגרום לצדדים שלישיים — בעלות של רכוש, פציעה של אנשים, או אובדן חיים. בלא ביטוח זה, טייס דרון עלול להתמודד עם קנס כבד וחוסר רישוי חוקי.

עונשים על הפרת כללי רגולציית דרונים

הפרת כללי רגולציית דרונים בישראל יכול להוביל לעונשים משפטיים קשים. קנסות נע בין חמה של אלפי שקלים ועד לעשרות אלפים שקלים לפי חומרת ההפרה. טיסה בלי רישוי, בלא רישיון טייס, או בהפרה קשה של כללי בטיחות יכול להוביל למאסר עד שלוש שנים (לפי סעיף 225 לפקודת התעופה). בנוסף, משרד התחבורה רשאי להרוס את הדרון עצמו במקרה של הפרה חמורה.