שעת הורות (שעת הנקה): הזכויות במקום העבודה

עמוד השירות: עורך דין דיני עבודה: פיטורים, שכר ופיצויים.

מה החוק קובע — ומה השתנה ב-2016

חזרתן מתקופת הלידה וההורות, ומישהו במשאבי אנוש אמר ״שעת הנקה״. המונח הזה אינו מופיע בחוק: תיקון מס׳ 55 לחוק עבודת נשים, שנכנס לתוקף באוגוסט 2016, החליף את ״חופשת לידה״ ב״תקופת לידה והורות״, וקבע שהשעה היומית שכונתה ״שעת הנקה״ תיקרא ״שעת הורות״. השינוי אינו סמנטי בלבד — הוא מבטא את העובדה שהזכות אינה תלויה בהנקה בפועל, ושבתנאים מסוימים גם האב יכול לממש אותה.

שימו לב לשלושה דברים שכתובים בסעיף במפורש: ההיעדרות היא שעה אחת ביום; היא נוספת להפסקות הרגילות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי״א-1951 — הפסקת הצהריים לא ״מתקזזת״ איתה; ואין מנכים אותה מהשכר. מעסיק שמשלם על שעת ההורות פחות, או שדורש ״להשלים״ אותה בסוף היום, פועל בניגוד ללשון החוק. דרישה כזו, ובוודאי פיטורים שבאו אחריה, נכנסות לתחום עורך דין דיני עבודה.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

מי זכאית — ומי לא

התנאי היחיד הוא היקף המשרה: משרה מלאה כנהוג במקום העבודה, או משרה בהיקף של 174 שעות בחודש לפחות — לפי הנמוך. כלומר, אם במקום העבודה שלכן משרה מלאה היא 40 שעות שבועיות, די בכך. עובדת בהיקף קטן יותר אינה זכאית לשעת הורות מכוח החוק, אלא אם הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה העבודה מיטיבים איתה.

הזכות אינה מותנית בהנקה, אינה מותנית בהצגת אישור רפואי, ואינה מותנית בכך שתישארו אצל אותו מעסיק: עובדת שהחליפה מקום עבודה אחרי תקופת הלידה זכאית לשעת הורות אצל המעסיק החדש, כל עוד טרם חלפו ארבעה חודשים מתום התקופה. על הזכויות שנצברות בשנה הראשונה אצל מעסיק חדש ראו זכויות עובד בשנה הראשונה.

כמה זמן, ומתי מתחילים לספור

הספירה מתחילה מתום תקופת הלידה וההורות, לא מיום הלידה. עובדת שיצאה לתקופת לידה והורות מלאה של 26 שבועות, וחזרה לעבודה בתומה, זכאית לשעת הורות בכל יום עבודה במשך ארבעה חודשים מיום החזרה. הפרטים על אורך התקופה ועל האפשרות לקצרה או להאריכה נמצאים במדריך חופשת לידה: זכויות הורים עובדים, ועל התשלום מהביטוח הלאומי בדמי לידה: זכאות, חישוב ותביעה.

דוגמה מספרית: עובדת במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע, בשכר של 60 ₪ לשעה. בחודש עם 22 ימי עבודה היא זכאית ל-22 שעות הורות, ועל פני ארבעה חודשים — לכ-85–90 שעות, לפי מספר ימי העבודה בפועל. בשכר של 60 ₪ לשעה מדובר בכ-5,100–5,400 ₪ של שכר שמשולם עבור שעות שבהן היא רשאית להיעדר. מעסיק שניכה את השעות האלה מהשכר חייב בהחזר — ובתנאים מסוימים גם בפיצויי הלנת שכר (ראו הלנת שכר: מתי ואיך לתבוע את המעסיק).

שעת הורות לאב או לבן הזוג

מאז תיקון מס׳ 55 בן הזוג רשאי לממש את שעת ההורות במקום האם או לסירוגין איתה. החוק מציב תנאים מצטברים: האם זכאית לשעת ההורות ונתנה את הסכמתה; שני בני הזוג מועסקים בהיקף המזכה; וכל אחד מהם מסר למעסיקו, לא יאוחר מ-21 ימים לפני תום תקופת הלידה וההורות, הצהרה חתומה שבה מפורטים מספר הימים והימים המסוימים בשבוע שבהם ימומש הזכות. סך שעות ההורות של שני בני הזוג יחד לא יעלה על המכסה שהאם הייתה זכאית לה לבדה.

המשמעות המעשית: התכנון צריך להיעשות לפני החזרה לעבודה, בכתב, מול שני המעסיקים. הצהרה שנמסרת באיחור דוחה את המימוש: בן הזוג רשאי לממש את הזכות רק 21 ימים לאחר מסירתה (סעיף 7ב(א)(2)).

מה המעסיק אינו רשאי לעשות

• לנכות את השעה מהשכר — החוק קובע במפורש שאין מנכים אותה. ניכוי כזה הוא הלנת שכר.
• לקזז אותה עם הפסקת הצהריים — ההיעדרות נוספת להפסקות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה.
• להתנות אותה בהנקה בפועל, באישור רפואי או ב״השלמת שעות״ בסוף היום.
• לפגוע בכן בגלל מימוש הזכות — חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ״ח-1988 אוסר אפליה מחמת הורות בקבלה לעבודה, בתנאי העבודה, בקידום ובפיטורים (סעיף 2(א); רוב הוראות החוק אינן חלות על מי שמעסיק פחות משישה עובדים — סעיף 21(ג)). שינוי תפקיד לרעה או הורדה בשכר בעקבות שעת ההורות עשויים להיחשב אפליה אסורה (ראו אפליה בעבודה: החוק הישראלי והגנות עובדים).
• לפטר בתקופה המוגנת — סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים אוסר פיטורים במשך 60 ימים מתום תקופת הלידה וההורות בלי היתר. שעת ההורות נמשכת ארבעה חודשים — כלומר מעבר לתקופה המוגנת — אבל פיטורים אחרי 60 הימים בגלל מימוש הזכות הם אפליה מחמת הורות, גם אם אינם דורשים היתר.

מקום להנקה או לשאיבה — מה החוק דורש ומה לא

כאן חשוב לדייק: חוק עבודת נשים אינו מטיל על המעסיק חובה מפורשת להקצות חדר הנקה או לספק מקרר. החובה שבחוק היא לאפשר את ההיעדרות ולשלם עליה. במקומות עבודה רבים מוסדר מרחב פרטי לשאיבה כחלק מהסדרי הרווחה או בהסכם קיבוצי, וכדאי לבקש זאת בכתב. מה שברור הוא שהיעדר מקום מתאים אינו פוטר את המעסיק מחובת שעת ההורות עצמה — עובדת יכולה לנצל אותה גם ליציאה מוקדמת או להגעה מאוחרת, לפי מה שסוכם.

המעסיק מסרב — מה עושים

1. פנייה בכתב למעסיק, עם הפניה לסעיף 7(ג)(3) לחוק עבודת נשים ובקשה לאשר את מועד השעה. תיעוד הסירוב הוא הראיה החשובה ביותר.
2. תלונה לזרוע העבודה במשרד העבודה (מינהל הסדרה ואכיפה), המוסמכת לאכוף את חוק עבודת נשים כלפי מעסיקים.
3. תביעה בבית הדין האזורי לעבודה — להחזר השכר שנוכה, ובמקרה של פגיעה בתנאים או פיטורים גם לפיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. ההליך מוסבר במדריך הליך בבית הדין לעבודה.

סקירה של כלל הזכויות בעבודה — שכר, שעות, חופשה ופיטורים — מרוכזת במרכז המידע לדיני עבודה.

שאלות נפוצות

האם עובדת במשרה חלקית זכאית לשעת הורות?

לפי סעיף 7(ג)(3) לחוק עבודת נשים הזכות מותנית בהעסקה במשרה מלאה כנהוג במקום העבודה, או במשרה בהיקף של 174 שעות בחודש לפחות — לפי הנמוך מביניהם. עובדת בהיקף נמוך מזה אינה זכאית מכוח החוק, אלא אם הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה העבודה מעניקים לה זכות רחבה יותר. כדאי לבדוק מה נהוג במקום העבודה שלכן — ״משרה מלאה״ בענף מסוים יכולה להיות פחות מ-42 שעות בשבוע.

האם האב יכול לקחת את שעת ההורות במקום האם?

כן, מאז תיקון מס׳ 55 לחוק עבודת נשים (2016). בן הזוג רשאי לממש את שעת ההורות במקום האם או לסירוגין איתה, בתנאים שקובע החוק: האם זכאית לשעת ההורות ונתנה את הסכמתה, שני בני הזוג מועסקים בהיקף המזכה, וכל אחד מהם מסר למעסיקו הצהרה חתומה לא יאוחר מ-21 ימים לפני תום תקופת הלידה וההורות, עם פירוט הימים בשבוע שבהם ימומש הזכות. סך שעות ההורות של שני בני הזוג לא יעלה על המכסה שהאם הייתה זכאית לה לבדה.

עד מתי אפשר לנצל את שעת ההורות, ומה אם לא ניצלתי אותה?

הזכות עומדת במשך ארבעה חודשים מתום תקופת הלידה וההורות — לא מיום הלידה. מדובר בשעה ביום; החוק אינו קובע מנגנון צבירה של שעות שלא נוצלו לימי חופשה או לתשלום, ולכן הסדר כזה תלוי בהסכמה עם המעסיק. אם המעסיק מנע מכן לנצל את השעה, או ניכה אותה מהשכר, ניתן לתבוע את הניכוי כהלנת שכר ואת הפגיעה כאפליה מחמת הורות.