חברה לתועלת הציבור היא ישות משפטית חדישה בדין הישראלי, שהוגדרה לראשונה בחוק החברות, התשנ״ט-1999, סעיף 34ג (שנוסף בשנת 2010). זו חברה בע״מ או חברה ציבורית בבעלות יחידות או רבות, שמטרתה העיקרית אינה הרווח בלבד, אלא גם השגת הטבה לציבור או לחלק מסוים ממנו.
בשונה מחברה רגילה, חברה לתועלת הציבור מחויבת לפי חוק לשמור על שיווי משקל בין צרכי הנושאים (בעלי מניות) לבין צרכי הציבור. משמעות הדבר היא שדירקטוריון החברה לא יכול להתמקד רק בהשגת רווח מירבי, אלא חייב לשקול גם את ההשפעה החברתית של פעולותיו.
בשנת 2019, אישרה הכנסת את חוק השינויים בחוק החברות (תיקון 109), אשר הרחיב את הגדרת חברה לתועלת הציבור וקבע כללים ברורים יותר לניהול וממשל. התיקון גם קבע כי חברה לתועלת הציבור לא תשנה את מטרתה ללא הסכמת בית משפט.
לפי סעיף 34ג לחוק החברות, התשנ״ט-1999, חברה לתועלת הציבור חייבת (1) לכלול בתקנונה הצהרה ברורה של מטרתה החברתית; (2) לשמר ניהול של מטבע זה באופן מאוזן; (3) לציין בתקנונה את אופן קביעת מעמד הצהרת התועלת הציבורית שלה; (4) לדווח מדי שנה לכללים ובאופן שקוף על כיצד הושגה התועלת הציבורית.
בניגוד לחברת רווח פרטית, על חברה לתועלת הציבור להחזיק בספרי ודוקומנטציה המוכיחה את ביצוע מטרתה החברתית. בדיקות חיצוניות וחיוביות דיווח מחקורים עמוקים יותר עשויות להיות מוטלות עליה.
סעיף 34ג(א) קובע גם כי חברה לתועלת הציבור קיימת כדי לשמור על "טובת הציבור או טובת קבוצה במצב החברה". זה שונה מחברה רגילה, שבה הטובה העיקרית היא של בעלי המניות.
קמת חברה לתועלת הציבור מתבצעת במספר שלבים משפטיים:
שלב ראשון: הכנת תקנון החברה. התקנון חייב לכלול הצהרה ברורה של מטרת התועלת הציבורית. דוגמאות: "השם הנושא של הטבה בתחום חינוך לילדות מוחלשות", "חברה שמטרתה הקדמת זכויות רכים ממשמעות מקצועיות לעובדים", או "חברה המעניקה מיד השכרה סביבונית בחברה מסוימת".
שלב שני: הגשת בקשה לרשם החברות. הרשם יבדוק את התקנון ויוודא כי הצהרת התועלת הציבורית ברורה ומוגדרת כראוי. אם התקנון עומד בתנאים, הרשם יאשר את ההקמה.
שלב שלישי: תיקוד צהרת התועלת הציבורית בדוקומנטציה רשמית. הצהרה זו תוגדר כ"תועלת הציבורית" בתעודת ההשתתפות של החברה ובמרשם הרשמי.
שלב רביעי: פתיחת ספרים דיווח וגיליון. חברה לתועלת הציבור חייבת לנהל גיליון דיווח שמציין כיצד הושגה מטרת התועלת הציבורית בכל שנה.
סעיף 34ג(ג) קובע כי חברה לתועלת הציבור חייבת להגיש דוח שנתי (לפחות) לרשם החברות, המפרט: (1) את מטרת התועלת הציבורית שלה; (2) את צעדיו שנעשו למימוש מטרה זו בשנה החלפה; (3) את תוצאות ההשגה של המטרה החברתית (עם נתונים מדויקים); (4) את האתגרים ושאיחוניות התוך צעדים לשיפור.
הדוח חייב להיות זמין לכל בעל מניה וללא גביה. בנוסף, חברה לתועלת הציבור חייבת להציע דוח זה לתהליך ביקורת עצמית ציבורית — מה שמשמעו שחברות ציבוריות עשויות לבקש מיעוץ חיצוני לוידוא את נתוני הדוח.
דוח זה אינו שונה מהדוח השנתי הרגיל של חברה רגילה. הוא משלים אותו ומכיל מידע נוסף בנוגע לביצוע המטרה החברתית. בחינה פנימית של התכן לעתים קרובות מעלה שאלות רחבות בנוגע לכמות מידע נדרש או עד כמה צריך הדוח להיות מפורט.
דירקטוריון חברה לתועלת הציבור חייב לפעול בהתאמה עם מטרת התועלת הציבורית. סעיף 34ג(ד) קובע כי דירקטור בחברה לתועלת הציבור חייב להתחשב בטובת הציבור, ולא רק בטובת בעלי המניות.
עם זאת, דירקטורים אינם מתבררים בהצלת הציבור מהנזקים הצפויים מהחברה. הם מתבררים אך ורק בטעויות שניתן להסיק כיעילות או בהפרה של חוק. זו הגנה רחבה יותר מעבור דירקטורים בחברה רגילה.
בנוסף, בעל מניה בחברה לתועלת הציבור אינו רשאי לתבוע דירקטור או חברה בגלל שפעלו בדרך שהפחיתה רווחים אך הגדילה טובה חברתית. זוהי כמו מסגרת משפטית חדישה הממחיקה את הקונפליקט בין רווחיות לחברתיות.
חברה רגילה (בע״מ או ציבורית) יכולה להיות בעלת מטרה חברתית, אך זו אינה חובה משפטית. דירקטורים בחברה רגילה חייבים בחובה לטובת בעלי המניות בלבד. לעומת זאת, בחברה לתועלת הציבור, הדירקטורים חייבים ליצור שיווי משקל בין טובת בעלי המניות וטובת הציבור.
בנוסף, חברה לתועלת הציבור לא רשאית להיות בעלות בחזקת פרטי — היא חייבת להיות בעלות ספציפית הרשומה בתקנונה. החברה גם אינה רשאית לשנות את מטרתה החברתית ללא הסכמת בית משפט, ואילו חברה רגילה יכולה.
מנקודת ראות כלכלית, חברה לתועלת הציבור עשויה להיות פחות משכה למשקיעים שמעוניינים בהחזרים מירביים, אך היא עשויה להיות משכה לחברות חברתיות, לארגונים עם מטרה משנית או לאנשים הרוצים להשתתף בחברה עם ערכים מוגדרים.
על פי דיני המס בישראל, חברה לתועלת הציבור יכולה להיות זכאית להטבות מס מסוימות — אך זה תלוי בתוכן המטרה החברתית שלה. אם החברה משרתת מטרה שנחשבת כ"שימושי ציבור" לפי חוק מס הכנסה, היא עשויה להיות זכאית להטבות מס שונות, כגון הנחה על מס שכר.
עם זאת, הטבות מס אלו אינן אוטומטיות. על החברה לתבוע עבור התחזוקה מהמס, ולהוכיח כי היא למעשה משרתת מטרה כזו. המס יבחן את הדוחות ויוודא כי הנתונים תואמים לתביעה.
בנוסף, כמה ארגונים סוג להתרום לחברה לתועלת הציבור בתנאים יותר טובים — כגון נתינת הנחה או הנחה בחכמתם של נתינות. זה תלוי במדיניות המעניק אבל זו אינה חובה משפטית.
בשנים האחרונות, התחזוקה במספר חברות לתועלת הציבור בישראל, בעיקר בתחומי: (1) תעסוקה לקבוצות מוחלשות (פיצויות שלום, אנשים עם מוגבלויות); (2) סביבה וקיימות (חברות ש פחות זבל, אנרגיה ירוקה); (3) חינוך וחברה (תכניות חינוך מקומי, מרכזי שלום); (4) בריאות (מרכזי בריאות קהילתיים, מרכזים גריאטריים).
בדוגמה ספציפית, חברה שמטבעה לעסוק בייצור מוצרים ידידותיים לסביבה בעלות מפעל בשכונה מוחלשת יכולה להיות מוקמת כחברה לתועלת הציבור. מטרתה תהיה "הקדמת ייצור קיימא וריכוז עבודה למעוקות מוחלשות". היא הייתה חייבת לדווח מדי שנה על כמה מקומות עבודה נוצרו בשכונה, כמה קילוגרמים של פסולת הופחתו, וכו'.
חברה לתועלת הציבור עומדת בפני מספר אתגרים משפטיים וכלכליים. ראשית, ניתן למדוד טובת הציבור בדרכים שונות, ולא תמיד רויחוק. דירקטוריון חברה לתועלת הציבור צריך להחליט איזו מדידה לבחור, ואז להישהות בה — אבל זו החלטה סובייקטיבית.
שנית, חברה לתועלת הציבור בעיתה להזמין בעלי מניות שמצפים לרווחיות מירבית. הם עלולים לתבוע את דירקטוריון אם הרווחים יורדו בגלל השקעה בטובה חברתית. אמנם חוק מגן על דירקטורים בתזכורת כזו, אך התביעות עדיין יכולות להיות יקרות.
שלישית, הגבול בין חברה רגילה לחברה לתועלת הציבור אינו תמיד ברור. חברה רגילה יכולה להיות בעלת מדיניות חברתית חזקה מרצון, בעוד חברה לתועלת הציבור עלולה לא לממש את מטרתה בפועל ולהשתמש בסטטוס כ"כסות ירוקה".