עסק שמרוויח כסף וגם עושה טוב בעולם — זה לא סתם סלוגן שיווקי. בישראל יש מסגרת משפטית מוגדרת שמאפשרת לשלב את שניהם תחת אותה גג חברתי. אבל היא מגיעה עם חובות — שרבים מהמקימים לא מכירים.
חברה לתועלת הציבור היא ישות משפטית חדישה בדין הישראלי, שהוגדרה לראשונה בחוק החברות, התשנ״ט-1999, סעיף 34ג (שנוסף בשנות ה-2010 ⚠️). זו חברה בע״מ או חברה ציבורית בבעלות יחידות או רבות, שמטרתה העיקרית אינה הרווח בלבד, אלא גם השגת הטבה לציבור או לחלק מסוים ממנו.
בשונה מחברה רגילה, חברה לתועלת הציבור מחויבת לפי חוק לשמור על שיווי משקל בין צרכי הנושאים (בעלי מניות) לבין צרכי הציבור. משמעות הדבר היא שדירקטוריון החברה לא יכול להתמקד רק בהשגת רווח מירבי, אלא חייב לשקול גם את ההשפעה החברתית של פעולותיו.
בשנת 2019, אישרה הכנסת את חוק השינויים בחוק החברות (תיקון 109 ⚠️), אשר הרחיב את הגדרת חברה לתועלת הציבור וקבע כללים ברורים יותר לניהול וממשל. התיקון גם קבע כי חברה לתועלת הציבור לא תשנה את מטרתה ללא הסכמת בית משפט.
לפי סעיף 34ג לחוק החברות, התשנ״ט-1999, חברה לתועלת הציבור חייבת (1) לכלול בתקנונה הצהרה ברורה של מטרתה החברתית; (2) לנהל את פעילותה באופן מאוזן בין רווח לתועלת ציבורית; (3) לציין בתקנונה את אופן קביעת מעמד הצהרת התועלת הציבורית שלה; (4) לדווח מדי שנה לרשם החברות ובאופן שקוף על כיצד הושגה התועלת הציבורית.
בניגוד לחברת רווח פרטית, על חברה לתועלת הציבור להחזיק בספרי ודוקומנטציה המוכיחה את ביצוע מטרתה החברתית. בדיקות חיצוניות וחיוביות דיווח מחקורים עמוקים יותר עשויות להיות מוטלות עליה.
סעיף 34ג(א) קובע גם כי חברה לתועלת הציבור קיימת כדי לשמור על "טובת הציבור או טובת קבוצה במצב החברה". זה שונה מחברה רגילה, שבה הטובה העיקרית היא של בעלי המניות.
הקמת חברה לתועלת הציבור מתבצעת במספר שלבים משפטיים:
שלב ראשון: הכנת תקנון החברה. התקנון חייב לכלול הצהרה ברורה של מטרת התועלת הציבורית. דוגמאות: "קידום חינוך לילדים מאוכלוסיות מוחלשות", "קידום זכויות עובדים בשוק ההון", או "הספקת דיור בר-השגה לאוכלוסיות זכאיות".
שלב שני: הגשת בקשה לרשם החברות. הרשם יבדוק את התקנון ויוודא כי הצהרת התועלת הציבורית ברורה ומוגדרת כראוי. אם התקנון עומד בתנאים, הרשם יאשר את ההקמה.
שלב שלישי: תיעוד הצהרת התועלת הציבורית בתיעוד רשמי. הצהרה זו תוגדר כ"תועלת הציבורית" בתעודת ההשתתפות של החברה ובמרשם הרשמי.
שלב רביעי: ניהול ספרים ודוחות שוטפים. חברה לתועלת הציבור חייבת לנהל דוחות שנתיים המפרטים כיצד הושגה מטרת התועלת הציבורית בכל שנה.
סעיף 34ג(ג) קובע כי חברה לתועלת הציבור חייבת להגיש דוח שנתי (לפחות) לרשם החברות, המפרט: (1) את מטרת התועלת הציבורית שלה; (2) את צעדיו שנעשו למימוש מטרה זו בשנה שחלפה; (3) את תוצאות ההשגה של המטרה החברתית (עם נתונים מדויקים); (4) את האתגרים שנותרו ואת הצעדים המתוכננים לשיפור.
הדוח חייב להיות זמין לכל בעל מניה וללא גביה. בנוסף, חברה לתועלת הציבור חייבת להציע דוח זה לתהליך ביקורת עצמית ציבורית — מה שמשמעו שחברות ציבוריות עשויות לבקש מיעוץ חיצוני לוידוא את נתוני הדוח.
דוח זה אינו שונה מהדוח השנתי הרגיל של חברה רגילה. הוא משלים אותו ומכיל מידע נוסף בנוגע לביצוע המטרה החברתית. בחינה פנימית של התכן לעתים קרובות מעלה שאלות רחבות בנוגע לכמות מידע נדרש או עד כמה צריך הדוח להיות מפורט.
דירקטוריון חברה לתועלת הציבור חייב לפעול בהתאמה עם מטרת התועלת הציבורית. סעיף 34ג(ד) ⚠️ קובע כי דירקטור בחברה לתועלת הציבור חייב להתחשב בטובת הציבור, ולא רק בטובת בעלי המניות.
עם זאת, דירקטורים אינם ערבים אישית לכל נזק חברתי. הם חשופים לאחריות אך ורק בגין רשלנות מוכחת או הפרה של חוק — לא בגלל שהעדיפו טובה חברתית על פני רווח מירבי. זו הגנה רחבה יותר מעבר לזו של דירקטורים בחברה רגילה.
בנוסף, בעל מניה בחברה לתועלת הציבור אינו רשאי לתבוע דירקטור שפעל בדרך שהפחיתה רווחים אך הגדילה את הטובה החברתית. זוהי מסגרת משפטית שמכירה בכך שהחברה אינה מנהלת מסחר טהור — ומגנה על ההחלטה לפעול כך.
חברה רגילה (בע״מ או ציבורית) יכולה להיות בעלת מטרה חברתית, אך זו אינה חובה משפטית. דירקטורים בחברה רגילה חייבים בחובה לטובת בעלי המניות בלבד. לעומת זאת, בחברה לתועלת הציבור, הדירקטורים חייבים ליצור שיווי משקל בין טובת בעלי המניות וטובת הציבור.
בנוסף, מטרת התועלת הציבורית אינה יכולה להיות גנרית — היא חייבת להיות מוגדרת במפורש בתקנון החברה. החברה גם אינה רשאית לשנות את מטרתה החברתית ללא הסכמת בית משפט, ואילו חברה רגילה יכולה.
מנקודת ראות כלכלית, חברה לתועלת הציבור עשויה להיות פחות משכה למשקיעים שמעוניינים בהחזרים מירביים, אך היא עשויה להיות משכה לחברות חברתיות, לארגונים עם מטרה משנית או לאנשים הרוצים להשתתף בחברה עם ערכים מוגדרים.
על פי דיני המס בישראל, חברה לתועלת הציבור יכולה להיות זכאית להטבות מס מסוימות — אך זה תלוי בתוכן המטרה החברתית שלה. אם החברה משרתת מטרה שנחשבת כ"שימושי ציבור" לפי חוק מס הכנסה, היא עשויה להיות זכאית להטבות מס שונות, כגון הנחה על מס שכר.
עם זאת, הטבות מס אלו אינן אוטומטיות. על החברה לבקש אותן מרשות המסים ולהוכיח שהיא משרתת מטרה ציבורית בפועל — לא רק על הנייר. רשות המסים תבחן את הדוחות ותוודא שהנתונים תואמים לתביעה.
בנוסף, ארגונים וקרנות מסוימות מעדיפים לתרום או לסייע לחברות שפועלות במסגרת משפטית של תועלת ציבורית — מה שעשוי להקנות גישה למענקים ייחודיים. אך זה תלוי במדיניות הגוף המעניק, ולא חובה משפטית.
בשנים האחרונות, פועלות מספר חברות לתועלת הציבור בישראל, בעיקר בתחומים: (1) תעסוקה לאוכלוסיות מוחלשות (אנשים עם מוגבלויות, עובדים מהשוליים); (2) סביבה וקיימות (אנרגיה ירוקה, הפחתת פסולת); (3) חינוך (תכניות חינוך קהילתי, מנטורינג); (4) בריאות (מרכזי בריאות קהילתיים, מרכזים גריאטריים).
בדוגמה ספציפית, חברה שמייצרת מוצרים ידידותיים לסביבה ומפעילה מפעל בשכונה מוחלשת יכולה להיות מוקמת כחברה לתועלת הציבור. מטרתה תהיה "קידום ייצור בר-קיימא ויצירת תעסוקה לאוכלוסיות מוחלשות". היא הייתה חייבת לדווח מדי שנה על כמה מקומות עבודה נוצרו בשכונה, כמה קילוגרמים של פסולת הופחתו, וכו'.
חברה לתועלת הציבור עומדת בפני מספר אתגרים משפטיים וכלכליים. ראשית, מדידת "טובת הציבור" היא סובייקטיבית ביסודה. הדירקטוריון צריך לקבוע מדדים ברורים — ואז להוכיח שעמד בהם בדוחות השנתיים. זה לא פשוט כמו מדידת רווח.
שנית, חברה לתועלת הציבור נתקלת בקושי למשוך משקיעים שמצפים לרווחיות מירבית. הם עלולים לתבוע את דירקטוריון אם הרווחים יורדו בגלל השקעה בטובה חברתית. אמנם החוק מגן על דירקטורים במצב כזה, אך התביעות עדיין יכולות להיות יקרות.
שלישית, הגבול בין חברה רגילה לחברה לתועלת הציבור אינו תמיד ברור. חברה רגילה יכולה להיות בעלת מדיניות חברתית חזקה מרצון, בעוד חברה לתועלת הציבור עלולה לא לממש את מטרתה בפועל ולהשתמש בסטטוס כ"כסות ירוקה".