בקצרה: סעיפי הגבלת אחריות בחוזים נפוצים מאוד — אבל לא כולם חוקיים. חוק חוזים אחידים ועוולת התרמית מאפשרים לתקוף סעיפים מקפחים. הסכמה לסעיף אינה בהכרח ויתור על זכויות.

חתמתם על חוזה שירות. בסעיף 15, בגופן 8, כתוב: "החברה לא תישא בשום אחריות לכל נזק ישיר, עקיף, מקרי או תוצאתי." אחר כך השירות נכשל, גרם לנזק, ואתם מגיעים לתבוע — ומתקבלים בסעיף 15.

האם הסעיף הזה חוקי? האם אפשר להתגבר עליו? התשובה: תלוי. ויש קריטריונים ברורים שקובעים לאיזה צד.

מה זה סעיף ויתור על אחריות?

סעיף ויתור על אחריות (Disclaimer) הוא הוראה חוזית שמגבילה או שוללת את אחריות צד אחד לנזק. בפועל, הוא מופיע כמעט בכל חוזה — מהסכמי SaaS ועד חוזי שירות של אינסטלטורים.

בישראל, תוקפם של סעיפים אלה נבחן לפי שני דברים עיקריים: האם החוזה הוא "אחיד" (הוכן על ידי צד אחד ומוצע לציבור), ומהו טיב הנזק שנשלל בו.

מתי בית המשפט יבטל סעיף ויתור?

חוזה אחיד — בקרה שיפוטית

חוק חוזים אחידים, תשמ"ג-1982, מסמיך את בית המשפט לבטל "תנאי מקפח". תנאי מקפח הוא תנאי שנותן לצד אחד יתרון בלתי הוגן שאין לו הצדקה ענינית. פטור מלא מאחריות לרשלנות — עלול להיחשב בדיוק כזה.

רשלנות גסה ומזיד

גם אם סעיף הוויתור תקף בעקרון — הוא לא מגן על רשלנות גסה או פעולה בכוונה לגרום נזק. בית המשפט לא יאפשר לצד שפגע מתוך כוונה או רשלנות קיצונית להסתתר מאחורי Disclaimer. נקודה זו אינה ניתנת להסכמה מראש.

עיוות מהות העסקה

אם סעיף הוויתור מבטל למעשה את מהות העסקה — הוא עלול להתבטל. חברה שמוכרת "שירות" ומסירה כל אחריות לתת שירות — אינה יכולה לסמוך על הסעיף בכל מקרה.

מה לבדוק בסעיף ויתור לפני שחותמים

לעסקים: איך לנסח Disclaimer שיחזיק

סעיף ויתור שנוסח נכון — ולא כ"copy-paste" מהאינטרנט — סביר יותר לעמוד בבחינה שיפוטית. העקרונות:

לצרכנים: זכויות שלא ניתן לשלול

חוק הגנת הצרכן קובע זכויות שאי אפשר להוציאן בחוזה — גם אם חתמתם. אחריות לפגם נסתר, זכות לביטול עסקה, וזכות לתיקון — כולן שמורות לכם בחוק, ו-Disclaimer לא יכול לשלול אותן. אם חברה מנסה להסתמך על סעיף כזה — יש לכם עמדה חזקה.

📌 זווית מקצועית — לעורכי דין