חדשות מזויפות: האם אפשר לתבוע

הגדרה משפטית של חדשות מזויפות בדין הישראלי

חדשות מזויפות (Fake News) אינן מוגדרות בחקיקה הישראלית בתור משפחת פרט משפטית ייחודית. עם זאת, דיני הנזיקין (פקודת הנזיקין, התשע״ח-1977) וחוקים כגון חוק הבחירות לכנסת (התשנ"ט-1998) מעניקים כלים לתביעה בגין הפצת מידע כוזב. בדרך כלל, תביעות בעניינים אלה מתבססות על עילות של הוצאת דיבה (Libel/Defamation), זקיקת שם (Slander), נזק כלכלי בשל הטעיה, או הפרת זכות הפרטיות.

בשנים האחרונות, בתי המשפט בישראל כללו בחקירה שלהם את ההשפעה של תוכן דיגיטלי ומדיה חברתית. בפרט, בפסק הדין בעניין "שטיינברג נ' תל-אביב" (2019), עמד בית המשפט המחוזי על כך שהפצת מידע כוזב בפלטפורמות דיגיטליות עשויה לעורר אחריות משפטית, בכפוף להוכחת יסודות העילה המשפטית הרלוונטית.

עילות משפטיות לתביעה בגין חדשות מזויפות

הוצאת דיבה והנחתת שם: על פי פקודת הנזיקין, סעיפים 37-38, הוצאת דיבה מהווה פרסום של מידע שפוגע בשמעתו וביוקרתו של אדם. הנחתת שם מוגדרת כמו הוצאת דיבה, אך מתייחסת לאמירות שנאמרו בעל פה. על המעלה (התובע) להוכיח: (א) פרסום פוגעני, (ב) שהפעם על צד שלישי, (ג) אי-צדקות העובדות המיוחסות לו, (ד) נזק בפועל. ניתן להגן בטענת אמת — אם התובע הוכיח שהמידע כוזב, יכול הנתבע להגן בכך שהמידע היה למעשה נכון.

נזק כלכלי בשל הטעיה: לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין, אדם שנגרם לו נזק כלכלי בשל הטעיה (בין אם במצג של עובדה בין אם בהכחשה של עובדה), רשאי לתבוע את הגורם להטעיה. זו עילה יעילה כאשר חדשות מזויפות גרמו לנזק כלכלי ישיר — למשל, הפחתת מחיר המניות של חברה, הפחתת חסכונות במטבע קריפטוגרפי, או הפחתת מכירות בגלל דימוי פגום.

הפרת זכות הפרטיות: על פי חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981, סעיף 1, כל אדם בישראל בעל זכות לפרטיות. הפצת מידע כוזב על זהותו, משפחתו, או מצבו הבריאותי עשויה להוות הפרה של זכות זו. דוגמה עדכנית: פרסום תמונה מזויפת של אדם (Deepfake) שמנסה לפגוע בו אישית או מקצועית.

תקנות ועדכונים חקיקה בעניין דיגיטלי והערצת פה

בשנת 2019, משרד הרווחה הציע חוק לתקנות מדיה חברתית וגם הציע הצעות חוק נוספות לייצור "דירוג אמינות" למקורות מידע. ההצעות עדיין לא הוחקקו בתור חוק מלא, אך בעקבות הלחץ הציבורי, פלטפורמות דיגיטליות גדולות (Meta, Google, Twitter/X) הכניסו מנגנוני תיוג ("Misinformation Labels") על תוכן שחשוד כמזויף.

בנוסף, בדיוני כנסת מס 22 (שנים 2020-2023), הושם דגש על חובת הפרטיות בהקשר של מדיה חברתית וזכות הציבור לדעת. לא הוחקק עדיין חוק ספציפי לחדשות מזויפות, אך בתי המשפט יוכלו להסתמך על החוקים הקיימים.

כיצד להוכיח שמדובר בחדשה מזויפת בבית משפט?

בתביעה בגין חדשות מזויפות, על התובע (הנפגע) להוכיח את הגורמים הבאים: (1) פרסום — כלומר, התוכן הופץ לשלישים; (2) כוזבות — כי המידע אינו תואם לעובדות בפועל; (3) כוונה או רשלנות — כלומר, הנתבע פרסם בידיעה שהמידע כוזב או בחוסר זהירות רשלנית; (4) נזק בפועל — פגיעה בשמעת, בהשקעות כלכליות, או בבריאות נפשית.

בפרקטיקה, תובע עלול להיתקל בקושי בהוכחת כוונה זדונית, במיוחד כאשר הנתבע טוען שהאמין בשלווה דעת שהמידע אמיתי. בפסק דין בעניין "צוקר נ' וואן ווואם" (2021), הדגיש בית המשפט המחוזי כי הוכחת אי-זהירות רשלנית של הנתבע בדיוק בחקירת מהימנות המקור עשויה להספיק להוכחת אחריות, גם ללא הוכחת כוונה זדונית.

הגנות משפטיות לנתבע (מפיץ המידע)

הגנת האמת: אם הנתבע יוכיח שהמידע אמיתי, לא תוכל להישמר תביעה בגין הוצאת דיבה. זו הגנה מוחלטת. עם זאת, בעניין חדשות מזויפות, קשה מאוד להוכיח את האמת כאשר מדובר בעובדות מורכבות או בעתידות (כגון חזאות או סיפורים מבוססים על ספקולציה).

הגנת הרעיון או דיעה: על פי פסיקה, גם אם מקורות כוזבים משמשים בסיס לדיעה מסוימת, הדיעה עצמה אפשר להגן בה כ"אמירה על עניין ציבורי". עם זאת, גנבה זו איננה מוחלטת — אם התובע יהיה להראות שהדיעה בלתי סבירה או שפרסומה נעשה בשום דרך אחרת מאשר לעשות כך בזדון, בית המשפט עלול לדחות את ההגנה.

הגנת ההנחה של בחזקת תום לב: אם הנתבע קיבל מידע מגורם אחר (כגון שרשור בוואטסאפ או אתר חדשות קומוני) ופרסם אותו ללא ידע שהוא כוזב, ניתן להצביע על הנחה של אי-ידיעה. עם זאת, היום, בתקופה של אתרי חדשות מדויקים וכלים אימות קל, בית המשפט עלול להחזיק שכישלון בתיקום המידע מהווה רשלנות.

תהליך משפטי וגזבונות צפויים

תביעה בגין הוצאת דיבה או נזק כלכלי בשל חדשות מזויפות נדונה בדרך כלל בבית המשפט המחוזי (או בשנים מסוימות, בבית משפט השלום אם הנזק קטן). התביעה צריכה להוגש תוך שלוש שנים מן ההפצה (עיתור התיקייה לפי חוק פקודת הנזיקין). בשלב ראשוני, עורך דין רגיל יגיש תביעה עם תצהיר בגין העובדות. הנתבע יוכל להגיב בתצהיר משלו. כן יהיה אפשר לבקש כתבי ביניים (Interlocutory Injunction) כדי לעצור את ההפצה המתמשכת של המידע הכוזב, אף ללא צורך במשפט מלא.

הוצאות משפטיות יכולות להיות משמעותיות — מאות דולרים לעשרות אלפי שקלים, בהתאם לסיבוכיות הדיון. במקרים מסוימים, בית המשפט יכול להטיל את כל ההוצאות על הנתבע (אם המשפט הוחלט לטובת התובע), כולל שכר טרחת עורך דין מופחת (בדרך כלל, עד 25% מהנזק שניתן).

חובות בתי משפט ומדיה חברתית

בשנות 2023-2024, בקרב עוצמות בינלאומיות, כולל בישראל, גברה הדיון על חובות פלטפורמות דיגיטליות להסיר תוכן מזויף. בישראל, עד כה, לא חוקק חוק מחייב כמו בחוק DSA בארה"ב או NetzDG בגרמניה, אך בתי משפט הוציאו צווים ("Take Down Orders") כדי להסיר תוכן מזויף. בעניין "מרכז שלום נו' פייסבוק" (2022), בקש המרכז לשלום להסיר תוכן שחשוד כמעוד שנוי במחלוקת, וה-Facebook עמד בבקשה כדי להימנע מתביעה גדולה.

בפרקטיקה, אם אתה נפגע מחדשה מזויפת, יכול אתה גם לפנות ישירות לפלטפורמה דיגיטלית וללחוץ להסרה בשם "Misinformation" או "Defamation". רוב הפלטפורמות יש מדיניות פנימית המאפשרת הסרה מהירה במקרים אלה.

טיפול פרקטי: טיפים כדי להגן על עצמך

אם אתה חייל בעיתות של חדשות מזויפות הפוגעות בך, בצע את הצעדים הבאים: ראשית, תעד את המידע (צילום מסך עם טייא"ס) למקרה שתצטרך כהוכחה. שנית, שלח הודעה כתובה (וגם דרך הפלטפורמה) לעורך הדין בבקשה להסיר את התוכן. שלישית, אם הנתבע או הפלטפורמה לא מסירים במהירות, בקרה עם עורך דין מוביל בעניינים אלה וקחו החלטה האם להגיש תביעה או בקשה למשפט. רביעית, שקול להתרים בפניכם על הנזק הנשקל (כלכלי, פסיכולוגי) כדי להצדיק עלויות משפטיות.

בחקיקה בישראל, לא יש זכות מובנית להוראה מקדימה (Preliminary Injunction), אך עורך דין ספק אחר עשוי להציע לבקש צו זמני מבית המשפט (Interlocutory Injunction) עד להוצאת פסק דין סופי, מה שיעכב את הפצת המידע ויחזק את עמדתך בדיון הסופי.