עתירה מינהלית: מה החוק דורש בפועל

החלטה של רשות פגעה בכם — ועדה מקומית, רשות מקומית, משרד ממשלתי. השאלה הראשונה אינה מה טוענים אלא לאן פונים ותוך כמה זמן, ושתי התשובות נמצאות בשני מסמכים.

המסגרת: לא בג״ץ

סעיף 3(א) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש״ס-2000, קובע שבית משפט מחוזי ישב כבית משפט לענינים מינהליים. זו הכתובת — לא בג״ץ, ולא הליך אזרחי רגיל.

סעיף 5(1) מגדיר את הסמכות: ״עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה״, ולמעט עתירה שהסעד העיקרי בה עניינו התקנת תקנות. התוספת הראשונה היא הבדיקה הראשונה בכל תיק: אם העניין אינו מנוי בה, אין סמכות, וההליך הנכון הוא אחר.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

העילות והסעדים

״בית משפט לענינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בשינויים המחויבים…״חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש״ס-2000, סעיף 8 — נוסח נבו

המשמעות מעשית: כל ארגז הכלים של המשפט המינהלי עומד לרשותכם — חריגה מסמכות, שיקולים זרים, אי-סבירות, הפליה, פגיעה בזכות הטיעון. אבל גם המגבלות של בג״ץ חלות, ובראשן שיקול הדעת שלא להתערב.

המועד — והמלכודת שאחריו

תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס״א-2000:

״לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.״תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס״א-2000, תקנה 3(ב) — נוסח נבו

שימו לב לשלוש נקודות. תקנה 3(א) מקדימה: אם נקבע מועד בדין ספציפי — הוא הקובע, ו-45 הימים הם ברירת מחדל בלבד. הספירה מתחילה במוקדם מבין שלושה מועדים, לא במאוחר. ותקנה 3(ג) מאפשרת לבית המשפט להאריך, לאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב, אם ראה הצדקה.

והמלכודת האמיתית היא תקנה 4: ״בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות הענין היה שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך אחד המועדים לפי תקנה 3.״ להגיש ביום ה-44 אינו מגן. הדרישה ״בלא שיהוי״ עומדת בפני עצמה.

מה חייב להיות בכתב העתירה

תקנה 5(ב) מפרטת את תוכן כתב העתירה — פרטי העותר ובא כוחו, המשיבים, העובדות והנימוקים והסעד המבוקש. העובדות מאומתות בתצהיר. ותקנה 6 מגדירה מי המשיבים; צירוף חסר של משיב הוא פגם שמעכב את הדיון עוד לפני הדיון בעצם העניין.

מה מכינים לפני ההגשה (תקנות 5 ו-6 לתקנות סדרי הדין):

• העתק ההחלטה נושא העתירה וכל מסמך הנוגע לעניין, ככל שניתן (תקנה 5(ד)).
• המועד שבו ההחלטה פורסמה, נמסרה לכם או נודעה לכם — הוא נכלל בכתב העתירה (תקנה 5(ב)(3)).
• ההתכתבות בפנייה המוקדמת לרשות, ואם לא פניתם — הנימוקים לכך (תקנה 5(ב)(6)).
• מקור הסמכות: החיקוק שמכוחו התקבלה ההחלטה והפרט בתוספת הראשונה (תקנה 5(ב)(3א)).
• תצהיר לפי טופס 2 המאמת את העובדות (תקנה 5(ג)).
• רשימת המשיבים: הרשות, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר וכל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה (תקנה 6(א)); אם לא צורף משיב ראוי, בית המשפט רשאי להורות על מחיקת העתירה (תקנה 6(ב)).
• סכום האגרה לפי תקנות בתי המשפט (אגרות), או התקנה הפוטרת ממנה (תקנה 5(ב)(8)).

צו ביניים — בקשה נפרדת

סעיף 9 לחוק מסמיך לתת צו ביניים, ותקנה 9(א) קובעת את הדרך: ״בקשה למתן צו ביניים תוגש בנפרד מן העתירה, במועד הגשת העתירה או לאחר מכן, ותובא לעיון בית המשפט בהקדם האפשרי; בבקשה יפורטו העובדות והנימוקים התומכים בה… העובדות בכתב הבקשה יאומתו בתצהיר.״

זו הנקודה הפרוצדורלית שנופלים עליה: סעד ביניים שמבוקש בגוף העתירה, בלי בקשה נפרדת ובלי תצהיר, לא יטופל בדחיפות. תקנה 9א מוסיפה מסלול לצו ארעי כשהדחיפות גדולה עוד יותר.

ערעור

סעיף 11 לחוק קובע ערעור לבית המשפט העליון, וסעיף 12 עוסק בבקשת רשות ערעור. ההבחנה בין השניים תלויה בטיב ההחלטה, ויש לבררה לפני שמסמנים תאריך ביומן.

סדר הפעולות

1. לאתר את מועד הידיעה. מתי פורסמה ההחלטה, מתי נמסרה, ומתי נודע בפועל — המוקדם מביניהם מתחיל את הספירה.
2. לבדוק את התוספת הראשונה. אם העניין אינו שם, אין סמכות לבית המשפט לענינים מינהליים.
3. לבדוק אם נקבע מועד מיוחד בדין הספציפי — תקנה 3(א) גוברת על 45 הימים.
4. למצות הליכים מול הרשות — השגה, ערר או פנייה מנומקת — ולתעד את התאריכים, כדי להסביר כל יום שחלף.
5. להגיש מוקדם ככל האפשר, ולצרף בקשה נפרדת לצו ביניים אם דרוש עצירת מצב.

שאלות נפוצות

לאן מגישים עתירה מינהלית?

סעיף 3(א) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש״ס-2000, קובע שבית משפט מחוזי ישב כבית משפט לענינים מינהליים. סעיף 5(1) מגדיר את הסמכות לפי התוספת הראשונה לחוק — אם העניין אינו מנוי בה, אין סמכות.

מהו המועד להגשה?

תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס״א-2000: בלא שיהוי, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לו עליה — לפי המוקדם. תקנה 3(א) גוברת אם נקבע מועד אחר בדין.

אפשר להגיש ביום ה-45?

תקנה 4 קובעת שבית המשפט רשאי לדחות עתירה מחמת שיהוי אף אם הוגשה בתוך אחד המועדים לפי תקנה 3. הדרישה ״בלא שיהוי״ עומדת בפני עצמה.

איך מבקשים צו ביניים?

סעיף 9 לחוק מסמיך לתת צו ביניים. תקנה 9(א) לתקנות סדרי הדין קובעת שהבקשה תוגש בנפרד מן העתירה, ותובא לעיון בית המשפט בהקדם האפשרי, כשהעובדות בכתב הבקשה מאומתות בתצהיר.

עתירה נגד עירייה: לבית המשפט לעניינים מינהליים או לבג״ץ?

בדרך כלל לבית המשפט לעניינים מינהליים. פרט 8(א) לתוספת הראשונה לחוק מקנה לו סמכות בעתירה נגד החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור של שר הפנים, כשעניינה העיקרי של העתירה הוא החלטת השר. בתוספת מנויים גם תחומים שנוגעים לעירייה, כמו ארנונה (פרט 1), מכרזים (פרט 5), רישוי עסקים (פרט 7) ותכנון ובנייה (פרט 10), בכפוף לחריגים שבכל פרט, וכן החלטות לפי חוק חופש המידע (פרט 2). עניין שאינו מנוי בתוספת נדון, בדרך כלל, בבג״ץ, שדן בעניינים שאינם בסמכותו של בית משפט אחר (סעיף 15(ג) לחוק-יסוד: השפיטה).