הסכם מייסדים: כל הסעיפים שחייבים להיות שם מהיום הראשון

עמוד השירות: עורך דין חוזים מסחריים: ניסוח, בדיקה ואכיפה.

מה זה הסכם מייסדים, ואיפה כותבים אותו?

הסכם מייסדים הוא חוזה בין שניים או יותר שמקימים יחד מיזם, לרוב בשלב שבו עוד אין משקיעים, עובדים או הכנסות. אין חוק שמחייב לחתום על הסכם כזה, ואין חוק שמסדיר אותו במיוחד. הסעיפים נקבעים בהסכמה, על רקע דיני החברות, דיני החוזים ודיני הקניין הרוחני.

את ההסכמות אפשר לכתוב בשני מקומות. הראשון הוא תקנון החברה: חברה רשאית לכלול בו את הזכויות והחובות של בעלי המניות ושל החברה, הוראות על דרכי ניהול החברה ומספר הדירקטורים, וכל נושא אחר שבעלי המניות ראו לנכון להסדיר בו (סעיף 19 לחוק החברות, התשנ״ט-1999). דין התקנון כדין חוזה בין החברה לבעלי מניותיה ובינם לבין עצמם (סעיף 17(א)). השני הוא הסכם נפרד בין המייסדים, שמחייב את מי שחתום עליו.

ההבדל חשוב כשמצטרף בעל מניות חדש, כמו משקיע או עובד שקיבל מניות: התקנון חל גם עליו, והסכם נפרד מחייב אותו רק אם הצטרף אליו. מנגד, את התקנון אפשר לשנות ברוב רגיל באסיפה הכללית, אלא אם נקבע בו רוב אחר (סעיף 20(א)), והחברה רשאית להגביל בתקנון או בחוזה אחר את סמכותה לשנות אותו, בהחלטה ברוב הדרוש לשינוי התקנון (סעיף 22(א)). לכן כדאי להחליט, לכל סעיף, אם מקומו בתקנון, בהסכם או בשניהם.

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

חלוקת המניות: מה כותבים מעבר לאחוזים

החוק אינו קובע איך מחלקים מניות בין מייסדים; זו החלטה עסקית. מה שכדאי לכתוב הוא מה עומד מאחורי החלוקה, כדי שאפשר יהיה לחזור אליו כשמשהו משתנה:

• כמה מניות, ומאיזה סוג, מקבל כל מייסד, ובאיזו תמורה.
• מה כל מייסד מביא: כסף, זמן עבודה, קוד או ידע שכבר קיים, קשרים או לקוחות.
• מה קורה בהקצאה עתידית למשקיע או לעובדים: האם כל המייסדים מדוללים באותו יחס.
• אילו החלטות דורשות הסכמה של כל המייסדים, ומי ממנה את הדירקטורים.

את המניות מקצה החברה: הדירקטוריון רשאי להנפיק או להקצות מניות עד גבול הון המניות הרשום (סעיף 288(א) לחוק החברות). בחברה פרטית, בעל מניה הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות (סעיף 176), ובמרשם נרשמים, בין השאר, כמות המניות וסוגן ותאריך ההקצאה (סעיף 130(א)(1)). הסכמה על ״חצי־חצי״ שלא הגיעה למרשם עלולה להפוך למחלוקת על השאלה מי בעל מניות, ובכמה.

הבשלת מניות (Vesting): מה קורה למניות של מייסד שעוזב

מייסד שמקבל את כל המניות ביום הראשון ועוזב אחרי כמה חודשים נשאר בעל מניות, גם אם לא תרם עוד לחברה. הבשלה (Vesting) נועדה לקשור את המניות לתרומה לאורך זמן. המונחים לקוחים מהסכמי מייסדים והשקעה ואינם מופיעים בחוק, והתוכן שלהם נקבע בהסכם:

• הבשלה (Vesting): המניות ״מבשילות״ בהדרגה לאורך תקופה שנקבעת בהסכם, לפי לוח זמנים חודשי, רבעוני או אחר. מניה שהבשילה נשארת של המייסד גם אם יעזוב.
• צוק (Cliff): תקופה ראשונה שבסופה מבשילה מנה אחת. מייסד שעוזב לפני תום הצוק לא צבר מניות שהבשילו.
• האצה (Acceleration): הבשלה מוקדמת של מניות שטרם הבשילו, באירוע שנקבע בהסכם: מכירת החברה (Single Trigger), או מכירת החברה ואחריה סיום תפקידו של המייסד (Double Trigger).

אפשר לבנות את המנגנון כ״הבשלה הפוכה״ (Reverse Vesting): המייסד מקבל את כל המניות כבר בהתחלה, ואם הוא עוזב, לחברה או למייסדים האחרים יש זכות לרכוש ממנו את המניות שטרם הבשילו, במחיר שנקבע מראש. כדאי לקבוע בהסכם גם מה נחשב עזיבה, אם יש הבדל בין עזיבה מרצון, הפסקת עבודה בגלל הפרה, מחלה או פטירה (Good Leaver / Bad Leaver), מי רוכש, באיזה מחיר ותוך כמה זמן.

כשהחברה עצמה רוכשת את המניות, יש לכך מגבלה בחוק. רכישה של מניות החברה בידי החברה היא ״חלוקה״ כהגדרתה בסעיף 1 לחוק החברות, והחברה רשאית לבצע חלוקה רק לפי פרק החלוקה שבחוק (סעיף 301(א)): מתוך רווחיה, ובלבד שאין חשש סביר שהחלוקה תמנע ממנה לעמוד בחבויותיה (סעיף 302(א)), או באישור בית המשפט כשמבחן יכולת הפירעון מתקיים (סעיף 303(א)). בחברה צעירה שעוד אין לה רווחים, כדאי שההסכם יקבע גם מי עוד רשאי לרכוש את המניות, למשל המייסדים האחרים.

תפקידים, קבלת החלטות ומצב של תיקו

ההסכם מגדיר מה כל מייסד עושה, כמה זמן הוא מקדיש למיזם, אם ומתי יקבל שכר, ומה קורה כשמייסד אינו עומד במה שהתחייב. לצד זה הוא קובע מי מחליט. בלי הוראה אחרת, אלה כללי ברירת המחדל של חוק החברות:

• החלטות האסיפה הכללית מתקבלות ברוב רגיל, אלא אם נקבע רוב אחר בחוק או בתקנון (סעיף 85).
• את הדירקטורים ממנה האסיפה הכללית השנתית, אלא אם נקבע אחרת בתקנון (סעיף 59).
• את המנהל הכללי ממנה ומפטר הדירקטוריון, אלא אם נקבע אחרת בתקנון (סעיף 250).

כשלכל אחד משני מייסדים יש מחצית מזכויות ההצבעה, אף אחד מהם לא יכול להעביר החלטה לבד. לכן כדאי לכתוב מראש רשימה של החלטות שדורשות הסכמה של כל המייסדים, כמו הקצאת מניות, גיוס, מכירת החברה ושינוי התקנון, ומנגנון למצב של תיקו: שיחה מובנית, גישור, מכריע חיצוני או מנגנון יציאה.

גם כשההסכם נותן למייסד זכות הכרעה או וטו, השימוש בה כפוף לחוק. בעל מניה חייב לנהוג כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ולהימנע מניצול לרעה של כוחו, בין השאר בהצבעה על שינוי התקנון (סעיף 192(א)), וכן להימנע מקיפוח בעלי מניות אחרים (סעיף 192(ב)). בעל מניה שיודע שהצבעתו תכריע, ובעל מניה שיש לו לפי התקנון כוח למנות או למנוע מינוי של נושא משרה, חייב גם לפעול בהגינות כלפי החברה (סעיף 193(א)). וכשעניין מענייני החברה מתנהל בדרך שיש בה קיפוח של בעלי מניות, בית המשפט רשאי, לבקשת בעל מניה, לתת הוראות להסרת הקיפוח, ובהן הוראות שלפיהן בעלי המניות, או החברה בכפוף לסעיף 301, ירכשו מניות של החברה (סעיף 191(א)).

קניין רוחני: מי הבעלים של הקוד, של המותג ושל ההמצאה

היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה (סעיף 33 לחוק זכות יוצרים, התשס״ח-2007), ותוכנת מחשב היא ״יצירה ספרותית״ לעניין החוק (סעיף 1). שתי הוראות נוגעות לכלל הזה: ביצירה שעובד יצר לצורך עבודתו ובמהלכה, המעביד הוא הבעלים הראשון, אלא אם הוסכם אחרת (סעיף 34); וביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון הוא היוצר, אלא אם הוסכם אחרת בין המזמין ליוצר, במפורש או במשתמע (סעיף 35(א)). חוזה להעברת זכות יוצרים טעון מסמך בכתב (סעיף 37(ג)).

המשמעות למייסדים: קוד, עיצוב או טקסט שמייסד יצר לפני שהחברה הוקמה, או בזמן שלא היה עובד שלה, לא בהכרח שייכים לחברה. לכן ההסכם כולל התחייבות של כל מייסד להעביר לחברה, בכתב, את הזכויות במה שיצר עבור המיזם, ולחתום על כל מסמך שיידרש לרישום הזכויות. כדאי לצרף רשימה של מה שכל מייסד מביא איתו, ולציין מה מזה עובר לחברה ומה נשאר שלו.

לגבי המצאות, חוק הפטנטים קובע כלל ביחסי עובד ומעביד: עובד חייב להודיע למעבידו בכתב על אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו (סעיף 131 לחוק הפטנטים, התשכ״ז-1967), ואמצאה שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (״אמצאת שירות״) תקום לקניין המעביד, אם אין ביניהם הסכם אחר, זולת אם ויתר המעביד עליה תוך שישה חודשים מיום שקיבל את ההודעה (סעיף 132(א)). כשאין הסכם שקובע אם העובד זכאי לתמורה בעד אמצאת שירות, הדבר נקבע בידי הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים (סעיף 134). ההוראות האלה עשויות לחול על מייסד שהוא גם עובד של החברה, ולכן כדאי שההסכם יסדיר במפורש גם את שאלת התמורה.

שם המותג, שם המתחם (הדומיין) והחשבונות שהמוצר תלוי בהם, כמו מאגר הקוד ושירותי הענן, כדאי שיירשמו על שם החברה ולא על שם אחד המייסדים.

מנגנוני יציאה: זכות סירוב, הצטרפות, גרירה ו״קנה או מכור״

חברה רשאית לקבוע בתקנון הוראה שמגבילה את עבירות המניות, בתנאים שתקבע (סעיף 294 לחוק החברות), והחברה רושמת העברת מניה במרשם כשנמסר לה כתב העברה בחתימת המעביר והנעבר, ודרישות התקנון, אם נקבעו, התקיימו (סעיף 299(1)). על הבסיס הזה, ועל הסכם בין בעלי המניות, בנויים המנגנונים הבאים:

• זכות סירוב ראשונה (Right of First Refusal): מייסד שרוצה למכור מניות לצד שלישי חייב להציע אותן קודם לבעלי המניות האחרים, באותם תנאים.
• זכות הצטרפות (Tag Along): כשמייסד מוכר את מניותיו, האחרים רשאים לדרוש שהקונה ירכוש גם את מניותיהם, באותם תנאים.
• זכות גרירה (Drag Along): כשבעלי מניות שמחזיקים שיעור שנקבע בהסכם מסכימים למכור, הם רשאים לחייב את האחרים למכור יחד איתם. הפירוט במדריך Drag Along ו-Tag Along: זכות גרירה וזכות הצטרפות.
• ״קנה או מכור״ (Shotgun, שנקרא גם BMBY): מייסד אחד נוקב במחיר למניה, והשני בוחר אם למכור לו את מניותיו במחיר הזה או לקנות ממנו את מניותיו באותו מחיר. המנגנון מניח ששני הצדדים יכולים לממן רכישה; כשאין כך, אפשר לשקול מנגנון אחר, כמו הערכת שווי בידי מעריך חיצוני.

לצד הסעיפים החוזיים, חוק החברות קובע מסלול של מכירה כפויה בחברה פרטית: כשבעלי 80% מהמניות העומדות להעברה הסכימו להצעת רכישה בתוך חודשיים, המציע רשאי לחייב את המתנגדים למכור באותם תנאים, אלא אם בית המשפט החליט אחרת לבקשת בעל מניה מתנגד שהוגשה בתוך חודש מההודעה (סעיף 341(א)–(ב)). התקנון יכול לקבוע שיעור אחר (סעיף 341(ד)). וכשמפעילים זכות שנקבעה בחוזה, יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל״ג-1973).

אי־תחרות וסודיות: מה אפשר להגביל

תניית אי־תחרות מגבילה מייסד שעוזב מלעסוק בתחום מסוים, ולכן היא נוגעת בזכות שחוק־יסוד: חופש העיסוק מעגן: כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד (סעיף 3). חוק־היסוד מחייב את רשויות השלטון (סעיף 5); בחוזה בין צדדים פרטיים, חוזה שתוכנו סותר את תקנת הציבור בטל (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי)). החוק אינו קובע משך או היקף מותרים לתניה כזו.

תניה שמנוסחת בצמצום ברורה יותר לשני הצדדים: לתקופה מוגדרת, לתחום הפעילות של החברה, ובקשר לאינטרס שהחברה צריכה להגן עליו, כמו מידע סודי, קוד ולקוחות. התחייבות לסודיות ולהשבת מסמכים וחומרים בסיום ההתקשרות עומדת לצד התניה, ואינה תלויה בה. על הסכמי אי־תחרות ביחסי עבודה ראו הסכם אי-תחרות: מה תקף ומה לא בישראל.

שלד סעיפים להסכם מייסדים (להעתקה)

השלד מסדר את הנושאים שבעמוד הזה לפי הסדר, עם סוגריים מרובעים להשלמה. הוא אינו הסכם מוכן: כל סעיף צריך לתאר את מה שהמייסדים הסכימו בפועל.

מתי לא להסתמך על השלד לבד

• כבר נחתם, או עומד להיחתם, הסכם השקעה, SAFE או הלוואה המירה: המסמכים האלה עוסקים לעיתים באותם נושאים, וצריך לבדוק שאין ביניהם סתירה.
• אחד המייסדים עדיין עובד אצל מעסיק אחר, או פיתח את הרעיון בזמן העבודה שם: אמצאה שעובד הגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו קמה לקניין המעביד, אם אין ביניהם הסכם אחר (סעיף 132(א) לחוק הפטנטים), וכדאי לבדוק גם את חוזה העבודה שלו.
• יש מניות מסוגים שונים, שיעורי החזקה שאינם שווים או זכויות וטו: שינוי בתקנון שפוגע בזכויות של סוג מניות טעון גם אישור אסיפת אותו סוג, אלא אם נקבע אחרת בתקנון (סעיף 20(ג) לחוק החברות).
• החברה מתאגדת מחוץ לישראל, או שאחד המייסדים אינו תושב ישראל: ייתכן שיחול דין אחר.
• להקצאת המניות, להבשלה ולרכישה בחזרה עשויות להיות השלכות מס, ואת אלה כדאי לבדוק לפני החתימה ולא אחריה.
• כבר יש מחלוקת בין המייסדים, מייסד הודיע שהוא עוזב, או שהמניות כבר הוקצו בלי הסכם.

שאלות נפוצות

חייבים לחתום על הסכם מייסדים?

לא. אין חוק שמחייב לחתום על הסכם מייסדים. בלי הסכם, חלים על היחסים בין המייסדים תקנון החברה, שדינו כדין חוזה בין החברה לבעלי מניותיה ובינם לבין עצמם (סעיף 17(א) לחוק החברות), והוראות חוק החברות. למשל, החלטות האסיפה הכללית מתקבלות ברוב רגיל, אלא אם נקבע רוב אחר בחוק או בתקנון (סעיף 85). ההסכם מאפשר להחליט מראש על מה שהחוק אינו מסדיר: הבשלה, תפקידים, קניין רוחני ויציאה.

מה ההבדל בין הסכם מייסדים לתקנון החברה?

התקנון מחייב את החברה ואת כל בעלי המניות, גם את מי שיצטרף בעתיד (סעיף 17(א) לחוק החברות), ואפשר לשנות אותו ברוב רגיל באסיפה הכללית, אלא אם נקבע בו רוב אחר (סעיף 20(א)). הסכם מייסדים מחייב את מי שחתום עליו, ומשתנה לפי מה שנקבע בו. לכן כדאי להחליט, לכל סעיף, אם מקומו בתקנון, בהסכם או בשניהם.

מה זה הבשלה (Vesting) וצוק (Cliff) בהסכם מייסדים?

הבשלה (Vesting) היא מנגנון שבו המניות של מייסד ״מבשילות״ בהדרגה לאורך תקופה שנקבעת בהסכם. צוק (Cliff) הוא תקופה ראשונה שבסופה מבשילה מנה אחת, ומייסד שעוזב לפני תומה לא צבר מניות שהבשילו. המונחים אינם מופיעים בחוק, והתוכן שלהם נקבע בהסכם. כשהחברה עצמה רוכשת בחזרה מניות שלא הבשילו, הרכישה היא ״חלוקה״ (סעיף 1 לחוק החברות), והיא כפופה לכללי החלוקה שבסעיפים 301–303.

הקוד שכתבתי לפני שהקמנו את החברה שייך לחברה?

לא בהכרח. היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה (סעיף 33 לחוק זכות יוצרים), ותוכנת מחשב היא יצירה ספרותית לעניין החוק (סעיף 1). קוד שנכתב לפני שהחברה הוקמה נשאר של מי שכתב אותו עד שיועבר לחברה, וחוזה להעברת זכות יוצרים טעון מסמך בכתב (סעיף 37(ג)). לכן הסכם מייסדים כולל סעיף שמעביר לחברה את הקניין הרוחני.

אפשר לחייב מייסד שעוזב לא להתחרות בחברה?

אפשר לכלול בהסכם תניית אי־תחרות, אבל היא נוגעת בחופש העיסוק: כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד (סעיף 3 לחוק־יסוד: חופש העיסוק), וחוזה שתוכנו סותר את תקנת הציבור בטל (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי)). החוק אינו קובע משך או היקף מותרים לתניה כזו, ולכן כדאי לנסח אותה בצמצום: לתקופה מוגדרת, לתחום הפעילות של החברה, ובקשר למידע או ללקוחות שהיא נועדה להגן עליהם.

מה קורה כששני מייסדים שמחזיקים חצי־חצי לא מסכימים?

כשלכל אחד משני מייסדים יש מחצית מזכויות ההצבעה, אף אחד מהם לא יכול להעביר לבד החלטה שדורשת רוב רגיל (סעיף 85 לחוק החברות). לכן כדאי לקבוע בהסכם מראש מנגנון למצב של תיקו, כמו גישור, מכריע חיצוני או מנגנון ״קנה או מכור״. כשעניין מענייני החברה מתנהל בדרך שיש בה קיפוח של בעלי מניות, בית המשפט רשאי, לבקשת בעל מניה, לתת הוראות להסרת הקיפוח (סעיף 191(א)).