הגנה על שם עסק: רישום וסימן מסחרי

רישום עסק בלשכת רישום העסקים — תנאים וזכויות

על פי חוק עסקים בעלות בודדת, התשל״א-1970, כל אדם המחפש להנהל עסק בישראל חייב לרשום את העסק בלשכת רישום העסקים (סניף משרד הכלכלה). הרישום כולל שם העסק, כתובת, תחום פעילות, ופרטי בעל העסק. השם שבוחר בעל העסק חייב להיות ייחודי — כלומר, אינו דומה בצורה מטעה לשם עסק אחר כבר רשום בלשכה. סעיף 4 לחוק עסקים בעלות בודדת קובע כי הרישום מוגן, ובעל עסק משנה אינו רשאי להשתמש בשם עסק של משנה אחר (במישור יומי דומה) ללא הסכמתו.

אם שם עסק כבר רשום, ולשכת הרישום תדחה בקשה לרישום שם דומה או מטעה. לעיתים, בעלי עסקים מתרחקים מ"דומה" — למשל, "קפה גלובס" לעומת "קפה גלובל" — אך הרשות עשויה להחליט שהדמיון גבוה מדי ולדחות את הרישום.

סימנים מסחריים — הגנה רחבה יותר

סימן מסחרי (Trademark) הוא הגנה על שם, לוגו, צבע, או אפילו מלודיה שמייצגת עסק או מוצר. בישראל, הגנה על סימנים מסחריים נתונה תחת חוק סימנים מסחריים, התשנ״ט-1999. סעיף 1 לחוק קובע כי סימן מסחרי הוא כל אות, מילה, שם, חתימה, אות, דיוקן, חרט, דוגמה, קובעת או כל שילוב שלהם שבאפשרותו להבחין בין סחורות או שירותים של אדם אחד לבין אלה של אחר.

כדי לרשום סימן מסחרי, יש להגיש בקשה לרשות הסימנים המסחריים (סניף פטנטים וסימנים מסחריים בעל משרד הכלכלה). הבקשה חייבת לכלול תמונה של הסימן, תיאור מלא שלו, וציון של הסוגים של סחורות או שירותים שהסימן משויך אליו (בהתאם לסיווג ניס — סיווג בינלאומי של מוצרים ושירותים). הרשות תבדוק האם הסימן עומד בתנאים החוקיים (למשל, אינו מסחרר או מעסיק במצב של הזנחה).

תנאים להרשמת סימן מסחרי

סעיף 7 לחוק סימנים מסחריים קובע שסימן לא יירשם אם: (א) אינו עומד בדרישות של סימן מסחרי — כלומר, אינו יכול להבחין בין סחורות או שירותים; (ב) הוא זהה או מטעה לסימן מסחרי שכבר רשום לאותו סוג של סחורות או שירותים; (ג) הוא פוגע בזכויות קדמיות של בעלי זכויות אחרים (כמו שם מוטבע או זכות מוסדית); או (ד) הוא מרמה או פוגע בתשומת ציבור. לדוגמה, אם מישהו ניסה לרשום את שם "קוקה קולה" לשתיה קרה, בוודאי שהבקשה תידחה כי זה יהיה הונאה — הסימן אינו "חדש" או שלו.

בנוסף, סעיף 7(א) קובע שסימן שמורכב אך ורק מסימנים או סימנים הזהים לחלוטין לאלה המרמזים על אופי, איכות, גיאוגרפיה, או מטרה של הסחורה או השירות — כמו "חלב" לחלב או "גרמניה" למוצרים גרמניים — לא יירשם. עם זאת, יוצא מן הכלל אם הסימן אמנם שימש בשימוש נרחב מעבור לתקופה ממושכת (בדרך כלל 5 שנים) והשיג דעת ייחודית.

ההליך של הרשמה וההתנגדות

הליך הרישום של סימן מסחרי לוקח בדרך כלל 6-12 חודשים. הרשות מפרסמת את הבקשה בעלון הרשמי, ולאחר מכן יש חלון של שלושה חודשים בו כל אדם רשאי להתנגד לרישום. אם קיימת התנגדות, הרשות מקיימת הישיבה בה שני הצדדים מציגים את טענותיהם. אם אף אחד לא התנגד, הסימן יירשם וגם תעודת ההרשמה תוציא בתוקף עשר שנים מתאריך ההגשה של הבקשה (סעיף 15 לחוק סימנים מסחריים).

תעודת הרישום מעניקה לבעל הסימן זכות בעלות בלעדית לשימוש בסימן בנוגע לסחורות או שירותים שנרשמו. אם מישהו אחר משתמש בסימן דומה או זהה (בכוונה או בשוגג) ללא הרשאה, בעל הסימן רשאי להגיש תביעה בבית משפט לציווי עיכוב ופיצוי (סעיף 48 לחוק סימנים מסחריים).

אכיפה של זכויות סימן מסחרי

אם גילית שמישהו משתמש בסימן שלך ללא הרשאה, הצעד הראשון הוא בדרך כלל שליחת מכתב עריכה דיני המביע את הביקוש שהופסקו השימוש מיידית. אם זה לא עובד, בעל הזכויות רשאי להגיש תביעה בבית משפט. תביעה זו יכולה לכלול: צו עיכוב (Injunction) שיצווה על המשתמש הלא הורשה להפסיק את השימוש, פיצוי כלכלי בגין הנזק שנגרם (הכנסות אבודות או רווחים שחדורים בהעתקה), וקנס לתחזוקה של תביעה לרעה. הערכאה הרלוונטית היא בית משפט השלום או בית משפט מחוזי, בהתאם לערך התביעה.

סעיף 52 לחוק סימנים מסחריים קובע גם כי רשות בצייתות רשאית, בבקשת בעל סימן, לעצור משלוח של סחורה שחושדת כמזוייפת בגבול. זה מעניק לבעל הסימן כלי חזק למנוע כניסה לשוק של סחורות מזויירות.

הרחבה בינלאומית של סימנים מסחריים

בעל סימן מסחרי ישראלי רשאי להרחיב את הגנתו למדינות אחרות. הדרך הנפוצה היא רישום בינלאומי דרך ארגון הקניין האינטלקטואלי העולמי (WIPO). בקשה בינלאומית מאפשרת לבעל לרשום את הסימן בו בעת בכמה מדינות במקום להגיש בקשה נפרדת בכל מדינה. עם זאת, השדה של רישום בינלאומי עובד על בסיס של קבלה/דחייה בכל מדינה בנפרד — רישום בישראל לא מחייב קבלה בחו״ל.