בקצרה: כרטיס אדי לא מספיק — המשפחה יכולה לסרב לרצון שלכם. אם רוצים שהחלטה זו תכובד: צוואה + ייפוי כוח מתמשך + שיחה עם המשפחה. ישראל בתחתית ה-OECD בתרומות — החוק לבדו לא פתר את זה.

מה קובע החוק — ואיפה הוא נכשל בפועל?

חוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי"ג-1953, הוא הבסיס החוקי לתרומת איברים בישראל. הוא מסדיר את הסכמת אדם לתרום איברים לאחר מותו, ואת סמכות הרופאים לפעול על בסיס הסכמה זו.

תיקון משנת 2008 הוסיף ממד חשוב: אדם שנרשם כמציל (מוכן לתרום) זוכה לעדיפות בקבלת איבר תרום אם יזדקק לכך בעתיד. זה תמריץ ישיר שנוסף בחוק.

כרטיס אדי — מה הוא עושה (ומה לא)

כרטיס אדי הוא הצהרת כוונות — לא מסמך משפטי מחייב. אדם שנשא כרטיס אדי הביע את רצונו לתרום, אבל בפועל, לאחר מותו, בתי החולים פונים למשפחה לאישור. משפחה שמסרבת — גוברת ברוב המקרים, גם אם המנוח הצהיר אחרת.

זוהי הסתירה המרכזית בחוק: ההסכמה של הנפטר אמורה לגבור, אך בפרקטיקה — הצוות הרפואי נמנע מלפעול בניגוד לרצון המשפחה.

תרומה בחיים

בישראל מותרת תרומת כליה בחיים — בין בני משפחה מדרגה ראשונה ובין בין זרים. תרומת כבד חלקי גם מותרת. החוק מחייב הליך אישור מוועדה מיוחדת שבוחנת את כשירות התורם ואת האופי הוולונטרי של התרומה.

תרומה בתמורה כספית — אסורה לחלוטין בחוק. ישראל היא אחת המדינות הבודדות שניסתה לפתור את מחסור האיברים באמצעות חוק שמתמרץ (לא מחייב) תרומה.

זכויות התורם ומשפחתו

משפחת תורם זכאית לתמיכה מהמוסד לביטוח לאומי, לכיסוי הוצאות הלוויה מהקופה הציבורית, ולמעקב פסיכולוגי. אלה זכויות שרבים לא מודעים להן ולא ממצים.

ישראל בתחתית OECD: אלפים ממתינים לאיבר שלא יגיע

ישראל נמצאת שנים בתחתית טבלאות התרומה מקרב מדינות ה-OECD. אלפי ישראלים ממתינים לאיבר. הפתרון לא יגיע מחוק בלבד — הוא מחייב שינוי תרבותי ודיאלוג פתוח על מוות וחיים.

📌 זווית מקצועית — לעורכי דין