עמוד השירות: עורך דין מסחר דיגיטלי ו-AI: תקנון, פרטיות ודיוור.
כשמכונה מחליטה ואיש לא לוקח אחריות — מה הדין?
כאשר מערכת בינה מלאכותית עושה טעות — בין אם זו קביעת אשראי שגויה, סיווג תמונה רפואית שגוי, או החלטת ביטוח לא מוצדקת — מתעוררת שאלה משפטית שהדין עדיין לא ענה עליה במלואה: מי אחראי? המפתח שכתב את הקוד? הארגון שהפעיל את המערכת? המשתמש שלחץ על "אשר"?
הדילמה קשה במיוחד משום שמערכות AI לומדות ומשתנות בזמן הפעלה — מה שהופך את התנהגותן לבלתי צפויה לפעמים גם עבור מפתחיהן. בניגוד לרכיב הנדסי פיזי שמתנהג כמצופה, מודל למידת מכונה שעבר כוונון עדין (fine-tuning) יכול לפתח התנהגויות שלא תוכננו.
שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155
אילו שלוש מסגרות אחריות יחולו — ומה מתאים לאיזה מקרה?
המשפט הישראלי לא הוסיף "פרק AI" לפקודת הנזיקין — ואין בכך צורך. בית המשפט מחיל שלוש מסגרות קיימות, וכל אחת מהן עלולה לחשוף ארגון שלא נערך לכך:
דיני נזיקין — סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: אם מערכת AI גורמת לנזק, הנפגע יגיש תביעת נזיקין נגד מי שאחראי לפעולת המערכת. הבסיס: חובת זהירות, הפרתה, ונזק סיבתי. זו המסגרת הרחבה ביותר ומתאימה לרוב המקרים.
אחריות מוצר: חוק האחריות למוצרים פגומים, התש״ם-1980 מטיל על יצרן אחריות ללא אשם כשפגם במוצר — ליקוי שעלול לגרום נזק גוף, או היעדר אזהרות והוראות בטיחות נאותות — גרם נזק גוף (סעיפים 2–3). החוק אינו חל על נזק כספי בלבד, ועדיין לא הוכרע אם תוכנה או מודל AI הם ״מוצר״ לעניינו; ניתן לטעון שהטיה אלגוריתמית ידועה שלא נחשפה היא ״פגם״.
רשלנות מקצועית: סעיף 35 לפקודת הנזיקין בוחן בעל מקצוע לפי המיומנות והזהירות שהיה נוקט אדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד. מפתח AI או מפעיל שלא נקט זהירות כזו — בפיתוח, בבדיקה או בפיקוח — עלול לשאת באחריות.
שאלה על אתר, פרטיות, תנאי שימוש או AI בעסק?אחזור אליכם בשעות הפעילות (א׳–ה׳, 9:00–18:00).
מי ישלם בסוף — מפתח, משתמש, או מפעיל?
כאשר מערכת AI גורמת לנזק, התביעה עשויה להיות מופנית נגד אחד או יותר מהגורמים הבאים:
המפתח (Developer): מי שיצר את האלגוריתם אחראי אם הוא לא בדק את המערכת כראוי, לא תיעד את מגבלותיה, או לא זיהה סיכונים ידועים. למשל, אם מפתח מוציא לשוק מערכת AI עם הטיה ידועה כלפי קבוצה מסוימת, והדבר גורם לנזק, המפתח עלול להיות אחראי.
המפעיל (Operator): הגוף שמשתמש במערכת ה-AI אחראי אם הוא לא בחר כראוי, לא פיקח כראוי, או לא הציב מנגנוני בקרה מספקים. למשל, בנק שמשתמש במערכת AI להחלטות הלוואות אחראי אם הוא לא בדק את ההחלטות של המערכת או לא יצר מנגנוני בקרה.
המשתמש הקצה (End User): אדם פרטי שמשתמש ב-AI אחראי אם הוא ידע שהמערכת אינה מתאימה לשימוש ספציפי ובחר להשתמש בה בכל זאת. רופא שקובע אבחנה בהסתמך על AI שלא אושר לשימוש קליני — לא יוכל להסתתר מאחורי "המלצת האלגוריתם".
בפועל, יותר מגורם אחד עשוי לשאת בחבות. לפי סעיף 11 לפקודת הנזיקין, מעוולים יחד חבים יחד ולחוד, וניתן לתבוע כל אחד מהם; חלוקת הנטל ביניהם נקבעת לפי סעיף 84 — על פי הצדק והיושר, בהתחשב במידת האחריות של כל אחד לנזק.
מה חוק ה-AI האירופי (EU AI Act) דורש מחברות ישראליות?
ה-AI Act האירופי (Regulation (EU) 2024/1689) נכנס לתוקף ב-2024 וחל גם על חברות מחוץ לאיחוד — כולל ישראליות — שמפתחות, מוכרות, או מפעילות AI עבור לקוחות אירופאים. זה לא תיאורטי: סטארטאפ ישראלי שמשווק SaaS עם AI לחברות גרמניות כפוף לחוק.
ה-Act מחלק מערכות AI לפי רמת סיכון. מערכות "סיכון גבוה" — כולל AI בגיוס עובדים, אשראי, בריאות, ומשפטים — חייבות בתיעוד מקיף, הערכת סיכונים, ופיקוח אנושי. מערכות "סיכון בלתי מקובל" — כגון דירוג אזרחי (social scoring) או מניפולציה סמויה — אסורות לחלוטין. הסנקציות: על הפרת האיסורים — עד 35 מיליון יורו או 7% מהמחזור העולמי השנתי, הגבוה מביניהם; על הפרת רוב החובות האחרות — עד 15 מיליון יורו או 3% (סעיף 99). מי שממתין לחוק ישראלי לפני שמתחיל לציית — עלול לאחר את המועד.
מה הדין בישראל באחריות לנזק שנגרם על ידי מערכת בינה מלאכותית?
בישראל, המשפט הנוהג מסתמך על דיני נזיקין ורשלנות. אין חקיקה ספציפית על AI, ובתי המשפט יבססו את פסיקותיהם על המסגרות הקיימות — עד שהמחוקק יתערב. משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה ומשרד המשפטים פרסמו בדצמבר 2023 מסמך מדיניות שלפיו אין בשלב זה מקום לחקיקת מסגרת רוחבית לבינה מלאכותית, וכל רגולטור יבחן את ההסדרה בתחומו; הרשות להגנת הפרטיות פרסמה באפריל 2025 טיוטת הנחיה על תחולת חוק הגנת הפרטיות על מערכות AI.
בינתיים, המסר לארגונים ברור: מי שמפעיל AI ללא פיקוח, ללא תיעוד וללא בדיקות הטיה — עלול להיחשב רשלן. לא מספיק לומר "סמכנו על הספק". בית המשפט יבדוק מה עשה הארגון בעצמו כדי להגן על האנשים שהמערכת השפיעה עליהם.
מי שמפעיל מערכת AI שפוגעת בציבור ולא נערך לכך — חשוף לתביעה ולאחריות.
מה בודקים בפועל
- טיפ פרקטי: בתביעות AI, מיפוי שרשרת האחריות הוא הצעד הראשון — ספק המודל, המשלב (integrator), המפעיל והמשתמש. כל אחד עשוי לשאת בחלק מהאחריות. הגישו תביעה נגד כולם, ובית המשפט יחלק את האחריות ביניהם.
- חקיקה רלוונטית: פקודת הנזיקין [נוסח חדש] סעיפים 11, 35-36; חוק הגנת הצרכן, התשמ״א-1981 סעיפים 2-4; EU AI Act 2024 פרק III (מערכות סיכון גבוה).
- טעות נפוצה: מפעילים מניחים שתנאי השימוש של ספק ה-AI מגנים עליהם מפני תביעות צד שלישי. הם מגנים עליהם מול הספק — לא מול הנפגע.
- נקודה טקטית: בגילוי מסמכים בתיקי AI, בקשו את כל התיעוד — כרטיס המודל (Model Card), הערכת ההטיות (Bias Assessment) ויומני הביקורת (Audit Log). אלה המסמכים שיכריעו את התיק.