אלרגיה למזון והרעלת מזון: מתי מסעדה או יצרן אחראים

עמוד השירות: עורך דין תביעות ייצוגיות וצרכניות.

המדריך עוסק בשני מצבים קרובים: תגובה אלרגית אחרי ארוחה או אחרי מוצר מזון, והרעלת מזון. הוא מסביר מה החוק מחייב את המסעדה ואת היצרן, על מה מבוססת תביעה ומה כדאי לתעד. על הזכויות הצרכניות באופן כללי ראו חוק הגנת הצרכן: מה מגיע לכם.

מסעדה חייבת לסמן אלרגנים בתפריט?

חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע״ו-2015, אימץ את התקנה האירופית בעניין מסירת מידע על מזון לצרכנים (תקנה 1169/2011; פרט 5 לתוספת השנייה א׳ לחוק). סעיף 44(1)(א) לתקנה מחייב למסור מידע על רכיבים הגורמים לאלרגיה גם במזון שמוצע לצרכן בלי אריזה מוקדמת. בחוק הישראלי נקבע, כהוראת שעה לשבע שנים מיום 1.1.2025, שפסקה זו ״לא תיקרא״ (פרט 5 לתוספת השנייה א׳), ועל עניין שהוחרג כך חלה חקיקת המזון המקומית (סעיף 3א(א2)). עוד נקבע ששר הבריאות ידווח לוועדת הבריאות של הכנסת, עד 31.7.2026, על ההיערכות ליישום חובת סימון אלרגנים בהסעדה ובבתי אוכל (סעיף 318(ח)).

בין שחלה חובת סימון ובין שלא, מה שהמסעדה כן מוסרת על המנה חייב להיות נכון. מי שעוסק במכירת מזון לא ימסור ולא יפרסם מידע על מזון שאינו ארוז מראש בידי היצרן אם המידע אינו תואם את המזון (סעיפים 2 ו-14(ג)(1) לחוק המזון). ועוסק אסור לו לעשות דבר, במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, העלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה, ו״המרכיבים של נכס״ נמנים בחוק כעניין מהותי (סעיף 2(א)(2) לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א-1981). מעשה או מחדל כזה דינו כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין, והסעדים בשלו נתונים לצרכן שנפגע (סעיף 31(א)–(א1)).

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

מזון ארוז: מה היצרן חייב לסמן?

יצרן או יבואן חייב לסמן את המזון או את אריזתו לפי חקיקת המזון, ובכלל זה תקנים רשמיים והוראות סימון שאומצו מהדין האירופי (סעיף 15(א) לחוק המזון). אסור לו לייצר או לייבא מזון שהסימון שלו אינו תואם את המזון, ואסור לו למסור או לפרסם מידע על המזון, ובכלל זה על רכיביו, שאינו תואם אותו (סעיף 14(א)–(ב)).

התקנה האירופית שאומצה, בכפוף להחרגות שבפרט 5 לתוספת השנייה א׳ לחוק המזון, דורשת לציין ברשימת הרכיבים כל רכיב מהרשימה שבנספח II לתקנה הגורם לאלרגיה או לאי סבילות, ולהבליט את שמו בהדפסה שמבדילה אותו משאר הרכיבים; כשאין רשימת רכיבים, מציינים ״מכיל״ ואחריו את שם הרכיב (סעיפים 9(1)(ג) ו-21 לתקנה). החוק קובע תקופת ביניים, מ-1.1.2025 עד 31.8.2029, שבה חלק מחקיקת המזון המקומית אינו חל על יבואן שמייבא במסלול האירופי ועל יצרן שהצהיר שהמזון עומד בדין האירופי ובכל ההוראות המאומצות (סעיף 321א). לכן איזה נוסח סימון חל על מוצר מסוים תלוי, בין השאר, ביצרן או ביבואן.

לעניין האחריות לנזק, מוצר הוא ״פגום״ גם כשבנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות שימוש מטעמי בטיחות, והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה (סעיף 3(א)(2) לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש״ם-1980).

מה צריך להוכיח בתביעה נגד מסעדה?

תביעה בשל מנה שגרמה לתגובה אלרגית או להרעלה מבוססת בדרך כלל על עוולת הרשלנות: מי שבמשלח ידו לא נקט את מידת הזהירות שאדם סביר ונבון, וכשיר לפעול באותו משלח יד, היה נוקט באותן נסיבות, וגרם בכך נזק למי שהייתה לו כלפיו חובה שלא לנהוג כך (סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). החובה מוטלת כלפי כל אדם שאדם סביר היה צריך לראות מראש שעלול להיפגע (סעיף 36).

כשהתובע לא ידע, או לא יכול היה לדעת, מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לנזק, הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, והאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, על הנתבע להוכיח שלא התרשל (סעיף 41). אם הנזק נגרם מקצתו גם עקב אשמו של הניזוק, הפיצויים מופחתים בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק (סעיף 68(א)).

כשהמסעדה מסרה מידע שגוי על רכיבי המנה, למשל שאין בה רכיב מסוים, עומדת לצד הרשלנות גם עילת ההטעיה (סעיפים 2 ו-31 לחוק הגנת הצרכן). ועוסק אסור לו להציב שלט או להודיע בכל דרך אחרת שאינו אחראי לכל נזק גוף העלול להיגרם לצרכן בתחום העסק או בחצריו (סעיף 2(ב1)).

הרעלת מזון: מי אחראי ואיך מוכיחים?

כמו בכל תביעת נזיקין, צריך להוכיח את הנזק ואת הקשר בינו לבין המזון. לכן התיעוד הרפואי והראיות על מה נאכל, מתי ואיפה, הם עיקר התיק. כשמדובר במוצר שיצרן או יבואן ייצרו או ייבאו, חוק האחריות למוצרים פגומים קובע חזקה: המוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין (סעיף 3(ב)). בארוחה במסעדה עומדת עוולת הרשלנות, ובמקרים המתאימים גם הכלל שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

חוק האחריות למוצרים פגומים אינו חל על בהמות, עופות ודגים חיים, ועל תוצרת חקלאית אחרת שאינה מעובדת; ניקוי, בירור, הבחלה, אריזה, החסנה וקירור אינם נחשבים לעניין זה עיבוד (סעיף 9(א)). על מקרים כאלה חלה פקודת הנזיקין.

יצרן המוצר אחראי גם בלי אשם?

כן, בנזק גוף. יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר, ״ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן״ (סעיף 2(א)). ״יצרן״ כולל גם יבואן שייבא מוצר למטרות מסחריות ומי שמציג את עצמו כיצרן בשמו או בסימנו המסחרי; ספק של מוצר שהיצרן או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו פטור אם מסר לנפגע, בתוך זמן סביר מדרישתו, פרטים לאיתורם (סעיפים 1 ו-2(ג)). ״נזק גוף״ הוא מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי (סעיף 1).

ליצרן עומדות רק ההגנות שבסעיף 4, ובהן שהפגם נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו, או שהנפגע ידע על הפגם ועל הסיכון וחשף את עצמו לסיכון מרצונו. התרשלות של הנפגע אינה הגנה, אבל אם נהג בהתרשלות חמורה, בית המשפט רשאי להפחית את הפיצויים; ולנפגע מתחת לגיל 12 לא חלות הגנת החשיפה מרצון וההפחתה (סעיף 4(ב)–(ג)). התניה על האחריות לפי החוק בטלה (סעיף 7), והפיצוי בשל נזק שאינו נזק ממון מוגבל בתקרה צמודה למדד (סעיף 5(ב)). החוק אינו גורע מזכויות לפי פקודת הנזיקין (סעיף 10).

נגד מי תובעים, ועל סמך מה?

מה לתעד מיד אחרי התגובה או ההרעלה?

• תיעוד רפואי: ביקור אצל רופא, במוקד או בחדר מיון, עם תיאור של מה נאכל ומתי;
• הקבלה או החשבונית, וההזמנה המקוונת אם הייתה;
• צילום של התפריט, של שלט או הודעה במקום, ושל אריזת המוצר ותווית הרכיבים;
• המוצר עצמו, אם נשאר, באריזתו המקורית;
• מה נאמר ועל ידי מי: האם שאלתם על רכיב מסוים ומה הייתה התשובה, ומי היה איתכם;
• הפנייה שלכם לעסק ותשובתו, בכתב.

את כל אלה שומרים אצלכם. אין צורך לשלוח שום דבר לפני שמדברים.

עד מתי אפשר לתבוע, ובאיזה בית משפט?

תביעה בנזיקין מתיישנת, ככלל, בתום שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5(1) ו-6 לחוק ההתיישנות, התשי״ח-1958). כשהעילה היא נזק שלא התגלה ביום שאירע, המרוץ מתחיל ביום שבו התגלה, אבל התביעה מתיישנת אם לא הוגשה בתוך עשר שנים מיום אירוע הנזק (סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין). תביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים מתיישנת בתוך שלוש שנים, ולא תוגש אחרי עשר שנים מתום השנה שבה המוצר יצא משליטת היצרן (סעיף 6 לחוק).

יחיד יכול לתבוע בבית משפט לתביעות קטנות עד התקרה שבסעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984: ראו בית משפט לתביעות קטנות: מדריך מעשי. כשאותו סימון או אותו מידע שגוי פוגע בצרכנים רבים, אפשר לשקול בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד העוסק (פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס״ו-2006): ראו הגשת תביעה ייצוגית: מדריך צעד אחר צעד. ייצוג בתביעות צרכניות: עורך דין תביעות ייצוגיות וצרכניות.

רוצים לבדוק את המקרה שלכם? תאמו שיחה ראשונה לבחינת המקרה.

שאלות נפוצות

מסעדה חייבת לסמן אלרגנים בתפריט?

בתקנה האירופית שאומצה בחוק המזון, פסקה 44(1)(א), שמחייבת מידע על אלרגנים גם במזון שאינו ארוז מראש, ״לא תיקרא״ כהוראת שעה לשבע שנים מיום 1.1.2025 (פרט 5 לתוספת השנייה א׳ לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון)), ושר הבריאות נדרש לדווח לוועדת הבריאות של הכנסת על ההיערכות ליישום חובת סימון אלרגנים בהסעדה ובבתי אוכל (סעיף 318(ח)). מה שהמסעדה כן מוסרת על המנה חייב להיות נכון (סעיף 14(ג)(1)).

המלצר אמר שאין במנה רכיב שאני אלרגי אליו, והיה. על מה מבוססת תביעה?

על שתי עילות עיקריות. הטעיה: עוסק אסור לו להטעות, גם בעל פה, בעניין מהותי בעסקה, ו״המרכיבים של נכס״ הם עניין מהותי (סעיף 2(א)(2) לחוק הגנת הצרכן), והטעיה דינה כדין עוולה (סעיף 31). ורשלנות: מי שלא נקט את הזהירות שבעל מקצוע סביר היה נוקט, וגרם בכך נזק (סעיף 35 לפקודת הנזיקין). גם חוק המזון אוסר על מי שעוסק במכירת מזון למסור על מזון שאינו ארוז מראש מידע שאינו תואם אותו (סעיף 14(ג)(1)).

על המוצר לא היה כתוב שהוא מכיל אלרגן. היצרן אחראי?

יצרן או יבואן חייב לסמן את המזון לפי חקיקת המזון, ואסור לו לייצר או לייבא מזון שהסימון שלו אינו תואם את המזון (סעיפים 14(א) ו-15(א) לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון)). לעניין נזק גוף, מוצר שלא ניתנה עליו אזהרה הנדרשת מטעמי בטיחות הוא ״פגום״ (סעיף 3(א)(2) לחוק האחריות למוצרים פגומים), והיצרן חייב לפצות גם בלי אשם, בכפוף להגנות שבסעיף 4.

שלט שלפיו העסק אינו אחראי לתגובות אלרגיות פוטר את המסעדה?

חוק הגנת הצרכן אוסר על עוסק להציב שלט או להודיע בכל דרך אחרת שאינו אחראי לכל נזק גוף העלול להיגרם לצרכן בתחום העסק או בחצריו (סעיף 2(ב1)), ובחוק האחריות למוצרים פגומים התניה על האחריות בטלה (סעיף 7). שאלת האחריות נבחנת לפי נסיבות המקרה, ובהן מה נמסר לסועד ומה הוא שאל.

עד מתי אפשר לתבוע על הרעלת מזון?

תביעה בנזיקין מתיישנת, ככלל, בתום שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5(1) ו-6 לחוק ההתיישנות). תביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים מתיישנת בתוך שלוש שנים, ולא תוגש אחרי עשר שנים מתום השנה שבה המוצר יצא משליטת היצרן (סעיף 6 לחוק).