נישואין בין בני דתות שונות בישראל

המצב המשפטי של נישואין בין-דתיים בישראל

בישראל, נישואים אזרחיים בין בני דתות שונות אינם מוכרים. החוק הישראלי עדיין מוקצה את כל ענייני משפחה — נישואים, גירושים, מזונות וירושה — לבתי משפט דתיים, בהם הנושא מטופל לפי דיני הדת השונים. משום כך, זוגות של דתות שונות (יהודי ומוסלם, יהודי ונוצרי, וכן הלאה) אינם יכולים לנשא נישואים בישראל, גם אם שניהם אזרחים ישראליים בעלי זכויות שוות בכל ההיבטים האחרים של החיים.

הבסיס החוקי לחלוקה זו נמצא בחוק הנישואים בחוקה (סעיף 2 לחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, התשמ״ב-1992), אך הפרקטיקה המשפטית לא הצליחה שינוי זה עד היום. בית המשפט העליון התבונן בשאלה זו בעניין צורי נ׳ צורי (1973) 27(2) פד״י 197, ודחה עתירה נגד קביעה שזוג יהודי-נוצרי לא יכול לנשא נישואים בישראל, תוך קביעה שהדין הדתי הוא הדין החל בעניין זה.

הפתרונות החוקיים לזוגות בין-דתיים

לזוגות בין-דתיים יש מספר אפשרויות חוקיות:

נישואים בחו״ל: זוג בין-דתי יכול לנשא נישואים בחו״ל, בעיר שבה החוק מתיר זאת, ואז להירשם כנשואים בנציגות הדיפלומטית או הקונסוליית. חוק הנישואים בחו״ל, התשנ״ד-1995, מכיר בנישואים אלה כנישואים חוקיים לצרכי דיני המדינה, אף שהם לא מוכרים מבחינה דתית בישראל עצמה. המשמעות היא שזוג כזה יינתן להם זכות לקבל מעמת משפחתית, נכסים משותפים, זכויות בעקבות מוות בביטוח לאומי, וירושה, אך לא יוכלו להתגרש בבית משפט ישראלי קונבנציונלי.

רישום כקומיסיה משפחתית בחו״ל: היום, תושבים של מדינות הברית (ארה״ב, קנדה וכד׳) יכולים להתנשא בחו״ל ולהרשם כנשואים ישראליים, בתנאי שביצעו נישואים רשמיים במדינה אחרת.

הסדרים משפטיים אלטרנטיביים: רבים מהזוגות בין-דתיים בחרו להתקין חוזים שותפות — הסכם משפטי שקובע את זכויות וחובות שני הצדדים, הרכוש המשותף, בחירת הדין החל (ברוב המקרים, דין ישראלי כללי), והסדרים למקרה של מוות. חוק חוזים (כללי), התשי״ד-1973, מכיר בחוזים כאלה, והם יכולים לכסות רוב היבטי היחסים המשפחתיים, למעט ענייני נישואים וגירושים עצמם.

זכויות הילדים של זוגות בין-דתיים

שאלה משמעותית עולה לגבי ילדים שנולדו לזוג בין-דתי. לפי חוק הנישואין (סעיף 265), ילדים שנולדו מנישואים חוקיים הם ילדים תקניים, ובעלי זכויות מלאות. עם זאת, כמו בכל ענייני משפחה בישראל, שאלות של אחריות הורית, מזונות וביצורי פרידה משוקללות מול דיני הדת של כל הורה.

חוק אחריות הורית, התשנ״ג-1992, מעניק לבתי המשפט הכללים (ולא הדתיים) סמכות בדברים אלה. כאשר אחד מההורים הוא יהודי והשני אינו, בית המשפט לעבודה או בית המשפט לשלום יפגע עם עקרונות הדיין הקומון (common law) וכללי הדיין הישראלי כדי קביעת טוב הילד. חשוב לדעת כי רעיון הילד עוקב אחרי גיל 16 ושנים במקרים מסוימים, וחוק הנושא משקקל את הצער הרגשי של הילד והוא רוצה להיות קרוב לשני הורים.

סוגיות דת וארוחת ילדים

בתי המשפט נתקלים לעתים קרובות בסוגיה האם ילד של זוג בין-דתי צריך להיות מחונך בדת מסוימת. פסיקה חשובה בעניין זה היא פסק הדין בתיק בנימין נ׳ בנימין (1997) 51(1) פד״י 329, בו קבע בית המשפט העליון כי טוב הילד הוא העיקרון הגובר, וזה אומר שרעיונות הדתי של הורה צריכים להיבחן מול רצוני וטוב הילד. זה לא תמיד פירושו שהילד חייב להתחנך בדת אחד, או שניהם, או אף לא בדת.

בתיקים אחדים, בתי המשפט הורו שילד אתיאיסט או חוקר יהודי לא יוכל להתחנך בדת אחרת אם זה מנוגד לרצונו. בתיקים אחרים, בתי המשפט קבעו שכאשר אחד ההורים הוא בעל דת והשני אינו, טוב הילד עשוי להתחייב הכלל באופן כזה שהילד יקבל חינוך דתי הן בדתו של הורה אחד והן בדתו של ההורה השני, או סתם לא חינוך דתי כלל.

יתרונות וחסרונות פתרונות שונים

נישואים בחו״ל: היתרון המרכזי הוא שלזוג יש מעמד משפחתי רשמי וחוקי. החסרון הוא שיש רק תחום זכויות מוגבל בישראל (כגון ירושה, הבעלות משותפת על נכסים, קצבאות ביטוח לאומי), אך לא זכויות דתיות כמו התאמה משפחתית או כניסה לבית כנסת יחד כזוג נשוי.

חוזה שותפות: ניתן לבנות יחסים משפחתיים דומים לנישואים, כולל חלוקת נכסים, אחריות הורית משותפת, וזכויות בביטוח לאומי. עם זאת, פתרון זה לא מעניק לזוג מעמד "נישוא" בעיניי החוק הדתי, ועלול לעורר בעיות משפחתיות בקרב קרובים.

התיישנות וחובות הודעה

חשוב לדעת כי מקרים משפטיים הקשורים לגידול ילדים עשויים להימצא תחת דיני תיישנות שונים תלויים בעיניין הנדון. לדוגמה, שנות הלדים קובעות מועד תיישנות של שבע שנים עבור ערעור בנידון של אחריות הורית. לכן, חשוב לנקוט בצעדים משפטיים בזמן.

זוגות בין-דתיים צריכים גם להודיע על נישואיהם לרשויות הדתיות הרלוונטיות (כנסייה, מסגד, או כת) במטרה קבלת הכרה דתית, גם אם החוק הישראלי אינו מחייב זאת. זה חשוב במיוחד אם הזוג רוצה טקס דתי משותף וחלוקת ערכי תרבות עם משפחתו.