אכיפת פסקי דין זרים בישראל

מהו פסק דין זר וממי מקבל סמכות לאכוף אותו בישראל

פסק דין זר בדיני ישראל הוא פסק דין שניתן על ידי בית משפט של מדינה זרה, או בעל כל סמכויות משפטיות אחרות בחו"ל (כגון בית דין בינלאומי או גוף בררור בינלאומי). כאשר אדם או חברה ישראלית נתבע בחו"ל ונכנסו פסק דין נגדו, עלול להיות צורך לאכוף את הפסק דין בישראל כדי לאסוף כספים או לחלץ נכסים מן הנתבע בישראל. זה נושא משפטי מורכב המטופל בדיני משפט בינלאומי פרטי של ישראל.

סמכות לאכוף פסק דין זר בישראל נתונה לבתי משפט ישראליים (בעיקר בתי משפט מחוזיים). גם כן יכול להטיל פסק דין זר כי הוא "מחייב כחוק" בישראל רק אם הוא עומד בקריטריונים משפטיים מסוימים שנקבעים בדיני ישראל.

תנאים שיש לעמוד בהם כדי לאכוף פסק דין זר בישראל

סעיף 26 של תקנות משפט אזרחי (אכיפת פסקי דין זרים), התשל״ו-1963, קובע קריטריונים מעמיקים שחייב פסק דין זר להעמיד בהם כדי להיות אכוף בישראל. ראשית, בית המשפט בחו"ל שנתן את פסק הדין חייב להיות בעל סמכות משפטית לדון בתביעה זו — כלומר הנתבע היה תושב בתחומי השיפוט של בית המשפט ההוא, או שהנתבע הגדיר את עצמו כחוקית לסמכות בית משפט זה.

שנית, על המשחק בחו"ל לפעול בהוגנות ותוך תחוקה של נהלים משפטיים (due process). אם היה לנתבע בישראל צו עתיד שלא אושר משפטית או אם לא ניתן לו הזדמנות לשמוע קול בתביעה, אכיפת הפסק דין בישראל עלול להיות מעכב או מושלל.

הליך הגשת בקשה לאכיפת פסק דין זר בישראל

בקשה לאכיפת פסק דין זר בישראל מוגשת לבית משפט מחוזי ישראלי. הבקשה חייבת להכיל העתק מאומת של פסק הדין הזר (בעברית או עם תרגום מאומת), תיאור של הנתבע בישראל וכתובתו בישראל אם ידוע, הוכחה של שירות הבקשה על הנתבע (אם הוא בישראל), וטיעון משפטי של זה למה על בית משפט בישראל להכיר בפסק דין זה.

בית המשפט בישראל בודק את הבקשה ועלול לשמור על חוסן בדברי הנתבע. הנתבע יכול להזיק טענות כנגד אכיפת הפסק דין — למשל טענה כי בית משפט הזר לא היה בעל סמכות, או שהנהלים לא היו הוגנים. אם בית משפט בישראל מצא כי הטענות של הנתבע בעלות משקל, הוא עלול לדחות את הבקשה או להזמין בדיקה נוסף.

הכרה בפסקי דין זרים בעניין דיני משפחה ו uncontested דברים

בעניין דיני משפחה (קבלת התאמות, הצהרות נישואין בטלות, וכדומה), הכרה בפסק דין זר עלול להיות קלה יותר אם שני הצדדים מסכימים. אם יש כל סכמה בכתב בין הצדדים כי הם כועדים להכיר בפסק דין הזר, בית המשפט בישראל עלול להכיר בו בלי בדיקה עמוקה של הקריטריונים המפורטים לעיל.

עם זאת, בעניין דיני משפחה גם חשוב לזכור שחוקי ישראל של דיני משפחה יכולים להיות שונים מאוד מחוקים של מדינה זרה. אם פסק דין זר סותר עקרונות בסיסיים של דיני ישראל (כמו זכויות הורות או זכויות נשים), בית משפט בישראל עלול להסרב להכיר בו.

ביצוע האכיפה ופעולות ביצוע פסק דין

אחרי שבית משפט בישראל הכיר בפסק דין הזר, הכי הרחב לאכיפת הפסק דין היא דרך מזכיר בעדות (שומר בעדות) או דרך תאגדים משפטיים מטעם בית המשפט. על המנהל (שנקרא בדרך כלל "כומר בעדות") לאתר נכסים של הנתבע בישראל, כגון חשבונות בנק, נדלנות, מכוניות, או עסקים.

בתוך זה, כומר הבעדות רשאי לזמן ממ הנתבע כדי לשמוע בדברי נכסיו וכוחו לשלם. אם הנתבע לא שקל, כומר הבעדות רשאי לתקוף נכסים שהוא מצא וגרד מהם כדי לשלם את החוב. הכנסה מנכסים שהוגדרים זה אופן משמש לתשלום של הפסק דין (וריבית שנצברה).

הגנה מפני אכיפה בלתי צודקת וערעור על הכרה בפסק דין

אדם שטוען כי פסק דין זר אינו צודק או כי האכיפה שלו בישראל פוגעת בו, רשאי לערער על ההחלטה של בית המשפט בישראל להכיר בפסק דין. ערעור זה מוגש לבית משפט עליון, ובו טוענים ראשון כי בית משפט מחוזי שגה בקבלת הכרה בפסק דין הזר.

עם זאת, בערעור על הכרה בפסק דין זר, בעיקר הם סוקדים את בית המשפט המקומי אך לא את כללי המשפט או העובדות שעליהן בנוי פסק הדין הזר. זה מכיוון שבדרך כלל בתי משפט בישראל אינם משוקללים מחדש עובדות של תיקים זרים.

התקשרות עם גופים בינלאומיים ובהסכמים בינלאומיים

בתחומים מסוימים של משפט בינלאומי, ישראל נקשרה בהסכמים בינלאומיים שמקלים על אכיפת פסקי דין. למשל, הסכם הוג של בנאי (פסקי דין אזרחיים בינלאומיים), שנחתם בישראל, מאפשר אכיפה יותר פשוטה של פסקי דין בין מדינות החתומות על ההסכם.

גם כן בתחומים מסוימים (כגון חוקים מסחריים בינלאומיים), יכול להיות הסדרים של בררור בינלאומי שגוררים את הפסקים בדרך אוטומטית כמעט בישראל. הגבולות של הסדרים אלה משתנים בהתאם להסכם הספציפי שחתמה עליו ישראל עם מדינות אחרות.