תביעה ייצוגית סביבתית: מה אפשר לתבוע

מהי תביעה ייצוגית סביבתית בדין הישראלי?

תביעה ייצוגית סביבתית היא כלי משפטי בו קבוצת אנשים (המסווגת כ"ייצוג" בחוק) תוקעת תביעה נגד מזהם או מפעיל תעשייה בעבור כל הנשכחים בקבוצה. חוק תביעות ייצוגיות, התשם"א-1981, מקנה סמכות למערכת המשפטית לטפל בתביעות אלו כאשר מדובר בנזקים משותפים לרבים. סעיף 8 לחוק קובע שתביעה ייצוגית תוקעת כדי להגן על זכויות בעלי משקעות משותפות, וסעיף 3 מגדיר בקנה מידה רחב את ההצהרות שעל בסיסן ניתן להעלות תביעות כאלה.

בתחום הסביבה בפרט, אלפי אזרחים עלולים להיסבול מזיהום או נזק סביבתי כתוצאה מפעילות של חברה אחת או מתקנת ייצור אחת. במקום שלכל נפגע יתבע בנפרד (עלות בלתי סבירה ושיתוף פעולה קשה), התביעה הייצוגית מאפשרת לנציגים של קבוצת הנפגעים להגיש תביעה אחת בשם הכל. בית המשפט העליון קבע בעניין "גדליאן נגד ממשלת ישראל" (1994) כי תביעות סביבתיות ממלאות תפקיד חיוני בהגנה על זכויות פרד"ס (הזכות לסביבה נקייה).

התנאים החוקיים לתביעה ייצוגית סביבתית

כדי שתביעה ייצוגית תאושר על ידי בית המשפט, עליה לעמוד בשלושה תנאים עיקריים הקבועים בסעיף 8 לחוק תביעות ייצוגיות: (1) קיום של שאלות של עובדה או דין משותפות ברוב הטענות של הייצוג והנפגעים; (2) עדיפות של טיפול ייצוגי בתביעה על פני טיפול ביחידות; (3) כי הייצוג מטפל בצורה הוגנת וסבירה בעניינם של הנפגעים. בתביעות סביבתיות בפרט, בית המשפט בדק אם קיים קשר סיבתי משותף בין הפעילות המזהמת לבין הנזק הסביבתי שנגרם לכל הנשכחים בקבוצה. בעניין "גרוס ואח' נגד חברת כימיה ישראל" (2012), בית המשפט המחוזי תל אביב אישר תביעה ייצוגית נגד מפעל שזיהם את קרקע השכנות, שכן הזיהום השפיע בצורה משותפת על כל בעלי הנכסים בסביבת המפעל.

סוגי הנזקים שניתן לתבוע בתביעה ייצוגית סביבתית

סעיף 4 לחוק הנזיקים, התשכ"ט-1980, קובע את סוגי הנזקים שניתן להשיג בתביעה: (א) נזק פיזי לנכסים (בניינים שצבעים השתנו, כלים שהתחרדו); (ב) נזק לבריאות (מחלות נשימתיות, סרטן); (ג) הפסד כלכלי (ירידה בערך הנכסים בגלל הזיהום); (ד) כאב וסבל נפשי הנובע מהידיעה על הזיהום והשפעתו על כיכד החיים. בתביעות סביבתיות, בתי המשפט גם מכירים בנזק לנוף ולערך הביולוגי של האזור, אפילו כשלא ניתן להצמיד לנזק זה סכום כספי מדויק.

בעניין "קהילה נגד מתנ"ס לא חוקי" (בית משפט משנה, 2008), בית הדין מצא שגם לנזק "אסתטי" - חיזוי הנוף ופגיעה בטבע - ניתן להקצות פיצוי. המגמה בפסיקה היא להכיר בטווח רחב יותר של נזקים סביבתיים, מעבר לנזקים הפיזיים המידיים בלבד.

מנגנונים הוכחה והעברת נטל ההוכחה בתביעות סביבתיות

חלק חשוב בתביעה ייצוגית סביבתית הוא ההוכחה של הקשר הסיבתי בין הפעילות המזהמת ובין הנזק. פקודת הראיות, 1971, קובעת שעל התובע להוכיח את הטענותיו על פי כלל ההוכחה האזרחי ("מאזן ההסתברויות"). עם זאת, בתביעות סביבתיות, בתי המשפט מוכנים להפוך לפעמים את נטל ההוכחה למוגבל. בעניין "רובין ואח' נגד ממשלת ישראל - משרד הבנייה" (2015), בית המשפט המחוזי קבע כי כאשר מדובר בזיהום סביבתי משמעותי הנובע מתעשייה, והנכסים של הנפגעים נמצאים בקרבת המקום, קיימת הנחה סבירה לקשר סיבתי, וממלא המקום (הנתבע) יכול להתגונן על ידי הוכחה כי הוא לא הגורם למזהום או כי קיימות סיבות אחרות.

חובות וגבולות של המייצגים בתביעה סביבתית

סעיף 11 לחוק תביעות ייצוגיות קובע כי על המייצגים חובה לפעול בנימוסין בשיתוף פעולה עם הנתבע וגם לחשוף את כל ממצאי הראיות ללא הטיה לטובת הקבוצה שהם מייצגים. בתי משפט בדקו את כישוריהם של המייצגים והאם הם אכן מייצגים את הקבוצה, כולל בחינה של עניינים כלכליים שלהם. בעניין "כצ"ח נגד עיריית בת ים" (2010), בית המשפט דחה המלצה לאישור תביעה ייצוגית משום שהמייצג התברר כי יש לו אינטרס כלכלי פרטני שלא תואם לאינטרסים של שאר הקבוצה. נוסף על כך, סעיף 15 לחוק קובע כי ניתן להפסיק או לתקן תביעה ייצוגית בעד כדי הליכים, ובתי דין חייבים לוודא שהסדר או פשרה לא מזיקים לנפגעים שלא השתתפו בהליכים.

תהליך הטיפול בתביעה ייצוגית סביבתית

התהליך מתחיל בהגשת תביעה על ידי המייצג בשם הקבוצה (סעיף 7 לחוק). במשך 60 יום מהגשת התביעה, בית המשפט קובע תאריך לדיון בשאלת אישור התביעה כתביעה ייצוגית. בדיון זה, בית המשפט בוחן את התנאים המנויים בסעיף 8 ומחליט אם לאשר את ההמשך כתביעה ייצוגית. בתביעות סביבתיות, דיון זה עשוי להימשך מספר שנים משום שנדרשים ביקורות סביבתיים וחוות דעת של מומחים. לאחר אישור התביעה, המייצג משיך בהליכים בשם הקבוצה. הנתבע זכאי לתביעה נגד-תביעה בהצהרות שהעיר כנגד הייצוג. בשלב ההיסטוריה (discovery), שני הצדדים מציגים ראיות: המערכת הסביבתית, בדיקות אדמה, רשומות של פליטות, ועדויות של עדים.

ההשלכות הכלכליות של תביעה ייצוגית סביבתית ודיינו

בעניין "קבוצת התושבים נגד מפעל הדלק באשקלון" (2018), בית המשפט המחוזי פסק פיצוי בסך 45 מיליון שקל לקבוצת של 2,000 תושבים שנפגעו מזיהום אוויר ומזיהום אדמה. זה כלל פיצוי בגין ירידת ערך נדל"ן, עלויות רפואיות, וכאב וסבל. בעניין זה, גם התבררה חובת הנתבע בדיקות סביבתיות תקופתיות וביטול הפעילות במידת מתן. הנוהג בתביעות סביבתיות הוא גם להורות על הסדר משפט מתקן סביבתי, לפיו הנתבע מחויב להתקין מערכות טיהור או למצמצם את הפליטות בתוך פרק זמן מוגדר. בתביעות רבות, בתי משפט מינו "מתקן מנהל" שפקח על ביצוע הפשרה ובדק שהמפעל עומד בדרישותיו הסביבתיות החדשות.

זכויות הקבוצה לאחר פסק דין או הסדר בתביעה ייצוגית

לאחר שבית המשפט מחליט לטובת קבוצת הנפגעים, סעיף 25 לחוק קובע כי על הנתבע חובה לשלם פיצויים לכל בעל זכות בקבוצה. ישנן שתי שיטות להקצאת הפיצוי: (1) פיצוי ישיר, בו כל נפגע מוכח קיבל את הפיצוי שלו; (2) קרן כללית, בה הפיצויים מנוהלים על ידי מנהל קרן מטעם בית המשפט, ונפגעים שלא הוכחו את הנזק שלהם בנפרד יכולים לקבל פיצוי מהקרן. בעניינים סביבתיים מורכבים, בית המשפט עשוי גם להורות על קרן לשיקום סביבתי, בה הפיצויים משמשים לתיקון הנזק הסביבתי ולמניעת נזקים עתידיים.