צו הרחקה באלימות במשפחה: מדריך

צו הרחקה — מה הוא וכיצד פועל

צו הרחקה הוא כלי משפטי מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991, המחייב אדם שאלם בן משפחתו לשמור מרחק ממנו ולהפסיק כל קשר. בית המשפט לענייני משפחה מוסמך להוציא צו כזה במהירות — לעיתים תוך יום אחד — אם הוכחה סכנה מיידית. הצו יכול לכלול: חובה לעזוב את הדירה המשותפת, איסור התקרבות מרחק מוגדר (למשל 100 מטר), איסור יצירת קשר בכל אמצעי, ואף תשלום מזונות זמניים.

סמכויות בית המשפט רחבות: הוא יכול גם להורות על הגבלת גישה לילדים, על אפוטרופסות זמנית, ועל כל הסדר אחר הנדרש להגנה על הנפגע ועל הילדים.

תהליך הגשת בקשה לצו הרחקה זמני מיידי והליך חירום

אם הנפגע נמצא בסכנה מיידית, הוא יכול להגיש בקשה לצו הרחקה זמני מיידי (temporary emergency order) ישירות לשופט בבית הדין, אפילו ללא התראה מוקדמת לנתבע. בקשה זו יכולה להיות מוגשת בעל פה (verbally) או בכתב, ובה הנפגע פורט את הסכנה ואת המעשים האלימים. השופט יבחן את הבקשה על סמך ראיות ראשוניות ואם משוכנע שיש סכנה מיידית, יוציא צו זמני המועיל עד לדיון הראשי.

צו זמני זה בדרך כלל אינו קבע (permanent) אלא זמני בלבד, בעוד 7 עד 21 ימים. בתקופה זו, שני הצדדים מתבקשים להופיע בדיון מלא בו יש הזדמנות להגיש ראיות ולהציג את טענותיהם. בדיון זה, בית הדין קובע אם להאריך את הצו, לשנות אותו, או לבטלו לגמרי.

ראיות ודרישות משפטיות להוכחת סכנה מיידית ואלימות

כדי שבית הדין יוציא צו הרחקה, על הנפגע להראות או לומר שיש סכנה מיידית של אלימות נוספת. סכנה זו יכולה להיות מוכחת באמצעות: (1) אלימות קודמת שתוכן בדוחות משטרה או בדוחות רפואיים; (2) עדות של עדים שראו או שמעו אלימות; (3) דוחות רפואיים המתאר פצעים או אבחון רופא המעיד על אלימות; (4) הצהרה של הנפגע בעצמו בנוגע לאיום או הצהרה של הנתבע בדברי כך שיעשה אלימות בעתיד.

בדרך כלל, בית הדין לא דורש דרגה גבוהה של הוכחה ("חוסר ספק סביר") כדי להוציא צו זמני. די לעל הנפגע להראות "סבירות ממשיכה" (reasonable likelihood) שיש סכנה של אלימות. אם יש אלימות קודמת מתועדת, בית הדין בדרך כלל מוציא צו זמני בקלות.

תוכן הצו הרחקה וההוראות הספציפיות שנוציא בית הדין

צו הרחקה טיפוסי כולל הוראות כדוגמת: "הנתבע יעזוב את הדירה בתוך 24 שעות"; "הנתבע לא יתקרב לנפגע במרחק של 100 מטר"; "הנתבע לא יפנה לנפגע בטלפון, הודעות טקסט, דוא"ל, או רשתות חברתיות"; "הנתבע לא ייגע במסמכים של הנפגע ללא הסכמתו"; "הנתבע לא יקח נכסים משותפים ללא הסכמה כתובה של הנפגע".

בנוסף, צו הרחקה עשוי להכלול הוראות בנוגע לילדים: "הנתבע לא יתקרב למדרסה של הילדים"; "הנתבע לא ישלוח הודעות או צילומים לילדים ללא הסכמת הנפגע". אם יש ילדים קטנים, בית הדין עשוי גם להוציא צו בדבר סדרי גישה מוגבלים, למשל "הנתבע רשאי לראות את הילדים רק בנוכחות משגיח מטעם הרשות" או "הנתבע רשאי לראות את הילדים רק בימים מסוימים בשעות ספציפיות".

ביצוע הצו והעמדה משטרתית בעת חריגה מן הצו

כאשר בית הדין מוציא צו הרחקה, הנפגע חייב לשמור עותק של הצו ולהציגה לשוטר אם הנתבע חורג מן הצו. אם הנתבע נכנס לבית, מתקשר לנפגע, או עושה מעשה אחר המהווה חריגה מן הצו, הנפגע יכול לתקוף למשטרה ולהגיש תלונה. המשטרה יכולה אז להעצור את הנתבע אם יש סיבה סבירה להניח שהוא חרג מן הצו.

חריגה מן הצו הרחקה היא עבירה פלילית בהתאם לחוק הגנה פנים משפחתית, סעיף 3, ויכולה להוביל למאסר של עד שנה וגם קנס. בנוסף, אם הנתבע חורג מן הצו וגם עושה מעשה אלימות נוסף, הוא יכול להיחשב אשם בעבירה תוך אזעקה עדיפות עוד יותר חמורות.

הליך הערעור וביטול או שינוי הצו בתום הזמן

לאחר שבית הדין מוציא צו הרחקה זמני, בית הדין מתקיים דיון מלא בו שני הצדדים מופיעים ומעלים טענות. בדיון זה, הנתבע יכול להעלות הגנות (למשל, שלא עשה דבר אלימות, או שחרג מן הצו רק בפעם אחת וזה לא בכוונה). אם בית הדין משוכנע, הוא עלול לבטל את הצו או לשנות את תנאיו.

עם זאת, אם בית הדין מצא שהסכנה עדיין קיימת, הוא יכול להפוך את הצו הזמני לצו קבע (permanent protective order). צו קבע כזה נשאר בתוקף עד לביטול על ידי בית הדין, בדרך כלל רק אם הנפגע מבקש זאת או אם יש הוכחה שנסיבות משתנות באופן מהותי. בנוסף, הנפגע יכול להגיש בקשה לחידוש הצו אם הוא פוקע כעבור פרק זמן מסוים (בדרך כלל שנה).

תמיכה נוספת: שירותים חברתיים, מקלט, וקו הקשר

מעבר לצו הרחקה, הנפגע יכול לפנות לשירותים חברתיים ותמיכה מקצועית. בישראל יש שירותים מסוימים לעזרה בנושא אלימות במשפחה: קופות חוליות מעניקות שירותי ייעוץ פסיכולוגי חינם או בעלות נמוכה; ארגונים לא-ממשלתיים כגון "עיר בטוחה" ו"בני משפחה בעד צדק" מעניקים תמיכה נפשית וקו הקשר זמינים 24 שעות; משטרת ישראל מעניקה שירות של מליאה מיידית לנפגע בסכנה; ורשויות מקומיות עלולות להציע קצים או מקלט זמני לנפגע ולילדים שלו.

בנוסף, הנפגע יכול להגיש בקשה לדמי מגורים מן הנתבע על ידי בית הדין, או לבקש הלוואה מן הרשות המקומית עבור הוצאות קילוח וטיפול רפואי. בנוסף, הנפגע זכאי לפיצויים בגין כאב וסבל, אובדן הכנסה, והוצאות טיפול רפואי, הן בתהליך אזרחי בבית דין משפחה והן בתהליך פלילי בבית משפט.

מקרים מסוג מיוחד: הגנה על ילדים והתחשבות בגיל או בדיכאון

כאשר יש ילדים בבית המשותף, בית הדין חייב לשקול את טובת הילדים בראש ובראשונה. אם הנתבע היה אלימות כלפי הנפגע בנוכחות הילדים, בית הדין עשוי להוציא צו שהנתבע לא יתקרב לילדים כלל או רק בנוכחות משגיח. בנוסף, בית הדין יכול להורות שהנתבע לא יסיק הודעות או צילומים של הילדים, וגם לא יתאר לילדים דברים שליליים לגבי הנפגע.

בחלק מהמקרים, אם הנתבע סביל משוגים, בית הדין עשוי להקל על ההוראות של הצו בתנאי שהנתבע מעביר טיפול רפואי או פסיכולוגי. עם זאת, בעד כנגד שלא ניתן לעול או לחזור מטיפול כזה בקלות, בית הדין יישמר ברחוק מן הנתבע עד אשר הוא משתפר.