פרטיות ילדים באינטרנט: חקיקה והגנות

עמוד השירות: עורך דין מסחר דיגיטלי ו-AI: תקנון, פרטיות ודיוור.

איזה חוק מגן על ילדים ברשת?

כל פעם שהילד שלכם פותח אפליקציה, נרשם למשחק אונליין, או גולש ביוטיוב — מישהו אוסף עליו מידע. שם, גיל, מיקום, העדפות. חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981 אוסר לפגוע בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו (סעיף 1), ומחייב את מי שמבקש מידע אישי לציין אם מסירתו תלויה בהסכמה, לאיזו מטרה הוא מבוקש ולמי יימסר (סעיף 11). בשונה מהחוק האמריקני (COPPA), חוק זה אינו קובע גיל מיוחד שמתחתיו נדרשת הסכמת הורים. הרשות להגנת הפרטיות מדגישה שכשמבקשים להשתמש במידע על ילדים למטרה נוספת, כמו שיווק, יש לקבל על כך הסכמה נפרדת ומפורשת מההורים (גילוי דעת בנושא הסכמה, 25.2.2026). הצעדים המעשיים בנושא מרוכזים בעמוד ליווי משפטי למסחר דיגיטלי ובינה מלאכותית.

הרשות להגנת הפרטיות (שפעלה בעבר כרשם מאגרי המידע) אחראית לאכיפת חוק הגנת הפרטיות בישראל, כולל בכל הנוגע לנתוני קטינים. מי שמאמין שנאסף עליו מידע שלא כדין יכול להגיש תלונה לרשות; את בקשת העיון במידע ואת בקשת התיקון או המחיקה מפנים לבעל השליטה במאגר (סעיפים 13–14).

שאלה על המקרה שלכם? כתבו בוואטסאפ · 050-431-3155

מה חברות טכנולוגיה חייבות לעשות כשמדובר בילדים?

תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז-2017 מחייבות כל מאגר מידע באמצעי אבטחה, ורמת האבטחה נקבעת בין היתר לפי סוג המידע, מספר האנשים ומספר בעלי ההרשאה — לא לפי גיל נושאי המידע. כל אתר או אפליקציה שאוספים מידע אישי חייבים למסור הודעה על מטרת האיסוף, על מי שיקבל את המידע, על זהות בעל השליטה במאגר ודרכי ההתקשרות עמו ועל זכויות העיון והתיקון (סעיף 11 לחוק, כנוסחו בתיקון מס׳ 13), והסכמה צריכה להיות מדעת (סעיף 3) — ״תנאי שימוש״ כלליים שאיש אינו קורא לא תמיד יעמדו בכך. שימוש במידע שלא למטרה שלשמה נמסר, כגון מכירתו לצד שלישי, הוא פגיעה בפרטיות (סעיף 2(9)).

מה מותר להורים לפקח — ומה אסור?

הורים נושאים בחובה להגן על ילדיהם — כולל בעולם הדיגיטלי. ניטור סביר של פעילות הילד ברשת הוא לגיטימי. אבל גם להורים יש גבולות: העלאת תמונות אישיות של ילד לרשת ללא הסכמתו, גישה לתוכן פרטי של מתבגר, ושיתוף שיחות פרטיות של הילד — כל אלה עלולים להיחשב הפרה של פרטיות הילד. ככל שהילד בוגר יותר, כך גדלה הציפייה לאוטונומיה שלו, ובית המשפט ישקול זאת בסכסוכים בין הורים לילדים בנושא זה.

"שיירינטינג": האם הורה יכול לפרסם תמונות של ילדו ברשת?

תופעת "שיירינטינג" — הורים שמתעדים ומפרסמים כמעט כל רגע בחייו של ילדם ברשתות חברתיות — מעלה שאלות משפטיות לגיטימיות. מומחי זכויות ילדים בישראל ובעולם מציינים שילד שלא יכול לסרב אינו נותן הסכמה אמיתית. כשהילד בוגר ומגלה שנים של תיעוד אישי נמצאות ברשת ללא שאי פעם נשאל — יש בסיס לטענה של פגיעה בפרטיות ובכבוד.

איך מבקשים מחיקת מידע על ילד מהרשת?

לפי חוק הגנת הפרטיות, כל אדם — ובכלל זה קטין, בעצמו או באמצעות אפוטרופוסו — זכאי לעיין במידע שעליו במאגר (סעיף 13), ואם המידע אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן — לבקש לתקנו או למחקו (סעיף 14). פנייה ישירה לחברה היא הצעד הראשון. אם החברה מסרבת — ניתן להגיש תלונה לרשות להגנת הפרטיות, ובמקרים חמורים — להגיש תביעה אזרחית. ״הזכות להישכח״ במובן ה-GDPR האירופי אינה קבועה בחוק הישראלי, אך אפשר לדרוש מחיקה של מידע שגוי (סעיף 14) ומחיקה ממאגר המשמש לדיוור ישיר (סעיף 17ו).

בקשה בשם הילד: צעד אחר צעד

1. ההורה, כאפוטרופוס, שולח לבעל השליטה במאגר בקשת עיון בכתב, חתומה, בשם הילד (סעיף 13(א) לחוק; תקנה 1 לתקנות העיון במידע).
2. העיון צריך להתאפשר בתוך 30 ימים מקבלת הבקשה (תקנה 2(א)). סירוב יש למסור בתוך 21 ימים, ושתיקה דינה כסירוב (תקנה 5).
3. מצאתם מידע שאינו נכון, שלם, ברור או עדכני? שולחים בקשה לתקן או למחוק אותו, במכתב רשום (סעיף 14; תקנה 7(א)). סירוב יש למסור בתוך 30 ימים (תקנה 7(ב)).
4. על סירוב אפשר לערער לבית משפט השלום בתוך 30 ימים מהודעת הסירוב (תקנה 8), ואפשר גם להתלונן ברשות להגנת הפרטיות.
5. מאגר המשמש לדיוור ישיר: דורשים בכתב למחוק את המידע (סעיף 17ו(ב)). לא התקבלה תוך 30 ימים הודעה בכתב שהמידע נמחק? אפשר לפנות לבית משפט השלום (סעיף 17ו(ה)).

מדוע אסור להשתמש במידע של ילדים לפרסום?

שימוש במידע של קטינים לצרכי פרסום ממוקד, בלי הסכמה מדעת לשימוש הזה, עלול להיות פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות. "תנאי שימוש" שנחתמו בלחיצת כפתור לא מהווים הסכמה לכל שימוש אפשרי. חברה שמשתמשת בנתוני ילדים למטרות שיווקיות חשופה לתביעה אזרחית ולפניה לרשות להגנת הפרטיות. בנוסף, מסירת מידע לצד שלישי שלא למטרה שלשמה נמסר היא פגיעה בפרטיות (סעיף 2(9)), שהיא עוולה אזרחית (סעיף 4).

הילד קורבן בריונות ברשת — מה הצעדים המשפטיים?

כשקטין הוא קורבן של בריונות ברשת — שיתוף תמונות מביכות, הציקה מסודרת, איומים — יש כלים משפטיים אמיתיים. איומים אסורים לפי חוק העונשין, והטרדה באמצעות מתקן בזק היא עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב-1982; ניתן להגיש תלונה למשטרה. בנוסף, עילה אזרחית של לשון הרע (חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965) חלה גם על פרסומים ברשת.