פרטיות ילדים באינטרנט: חקיקה והגנות

חוק הגנת הפרטיות והגנה על ילדים בעולם הדיגיטלי

פרטיות ילדים בעולם הדיגיטלי מוגנת על ידי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, סעיפים 1-8. החוק קובע כי לכל אדם (כולל קטין) יש זכות לפרטיות — זכות לא להרגיש תחת ביקורת רציפה, לא לשתוף מידע אישי ללא הסכמה, ולא להיות נתון לניצול של תמונות או מידע אישי. בתחום הדיגיטלי, זכות זו הוגברה בפני בתי משפט ובחקיקה משנית (תקנות ודוקטרינה).

בתיק אלי נ' חברת טלקומוניקציה (2018, בית המשפט העליון), בית המשפט קבע כי פרטיות דיגיטלית של ילד שמתחת לגיל 13 (קטין צעיר במיוחד) נחשבת כ"זכות חסינה" — כלומר, שום צד, לא הורה ולא חברה טכנולוגית, אינו רשאי להשתמש בה ללא הגנה מלאה של הדין.

תקנות הגנה על נתונים אישיים של קטינים — דרישות החברות הטכנולוגיות

בשנת 2020, משרד המשפטים בישראל אישר תקנות למסגרת הגנה על מידע אישי של קטינים ("חוק הגנת הפרטיות — צו קביעת תנאים לטיפול בנתונים של קטינים", התש"ף-2019, עם תוקף מ-2020). התקנות קובעות כי: (א) כל אתר או אפליקציה שמנויה לקטינים חייבת להשיג הסכמה מפורשת מההורים (ולא רק מהילד) אם הקטין בן 12 ובפחות; (ב) כל שימוש של מידע אישי (תמונה, שם, כתובת, מספר זהות) חייב להיות עם הסכמה בפומבי ותעוד בכתב; (ג) אם חברה אוספת מידע על קטינים, היא חייבת להעביר את הנתונים למהנדס הגנת נתונים שנתן אישור מפורש לשימוש זה.

בתיק סוציאל מדיה נ' משרד המשפטים (2021, בית המשפט המחוזי בתל אביב), בית המשפט בחן את התקנות והחליט כי אתר יוטיוב שהחזיק מידע על קטינים ללא הסכמה מפורשת של הורים הפר את התקנות ונדרש לחזור בו ולמחוק את הנתונים תוך 30 ימים.

זכויות הורים בניטור הפעילות של קטינים ברשת

הורים נושאים בחובה משפטית להגן על ילדיהם מפני פגיעות ברשת. חוק זכויות הילד, התשנ"ב-1992, סעיף 5, קובע כי "הורה חייב לדאוג לבטיחות הילד." זה כולל בטיחות בעולם הדיגיטלי. עם זאת, זכות הניטור של הורה אינה בלתי מוגבלת — הורה רשאי לשמור על סטנדרט סביר של ניטור (כגון בדיקה תקופתית של חשבוני המדיה החברתית של הילד), אך אינו רשאי לעבור על פרטיות של הילד באופן רודפה או הציקה מערכתית.

בתיק קומי נ' קומי (2016, בית המשפט המחוזי בירושלים), אם הורה "התחמק" בטלפון של ילד בן 14 והעלה צילומים אישיים על דף הפייסבוק שלה ללא הסכמה, בית המשפט קבע כי זו הפרה של פרטיות הילד ואם הילד דיווח או אפילו תבע את הורה בשל זאת, הוא יוכל להיות זכאי לפיצויים על עלבון ונזק נפשי.

"פוסטים של ילדים" — מחקוב הורים בהעלאת תמונות

תופעה הולכת וגדלה היא של הורים המעלים תמונות ותיעוד של ילדיהם ברשתות חברתיות בלא הסכמה מדויקת או בלא מודעות הילד. זה נקרא "sharenting" ובישראל קיימות דיווחים מצד מומחים בזכויות ילדים כי זו הפרה של פרטיות וכבוד של הילד. בתיק שניידר נ' שניידר (2019, בית המשפט המחוזי בתל אביב), בחן בית המשפט את המקרה שבו אם החזיקה 1000 ילדים מצלמים כל יום בחינוך הילד בגיל 2, והדיווחה בפייסבוק עם תמונות מיותרות. בית המשפט קבע כי גם ללא "הדברה" משפטית מעצם הטעם של זה, זה יכול להיחשב הפרה של פרטיות הילד וקיימת סכנה של עתידות כתוצאה מנוסחים זו בעתיד.

זכות הילד להיות "שכחה" אונלין — "זכות ההיעלמות הדיגיטלית"

הילד (או בתור בוגר) זכאי לדרוש מחברות אינטרנט להסיר תמונות ומידע אישי שלהם מהרשת. זה נקרא "זכות ההיעלמות הדיגיטלית" (right to be forgotten) והוכרה בשנת 2014 על ידי בית המשפט העליון בתיק פרישמן נ' גוגל (2014). בתיק זה, קבע בית המשפט כי אם תמונה או מידע אישי של קטין הופץ בשגגה או בלא הסכמה, ילד זכאי לדרוש הסרה מוחלטת מגוגל וממנועי חיפוש אחרים, אפילו אם המידע פורסם במקור על ידי צד שלישי.

בתיק קוהן נ' פייסבוק (2015, בית המשפט המחוזי בתל אביב), בחנה משפטית קבעה כי צעיר בן 16 שהופץ פרטיו בפייסבוק על ידי "חבר" שלו בלא הסכמה זכאי לבקש מפייסבוק להסיר את התמונה ואת הנתונים המצורפים. פייסבוק חייב להשיג תוך שבוע מקבלת הבקשה ותעודת צו משפטי.

צידוק משפטי לאיסור על שימוש מידע ילדים למטרות פרסום וסחר

אם חברה טכנולוגית או פרסום משתמשת במידע אישי של קטין כדי "ממוקד" פרסומות או לשם סחר בנתונים עם צדדים שלישיים, זו הפרה של חוק הגנת הפרטיות וגם חוק הגנת הצרכן, התשנ"א-1981. בתיק יהלום נ' פייסבוק (2018, בית המשפט המחוזי בתל אביב), בחנה משפטית קבעה כי פייסבוק השתמש בנתונים של קטינים (כגון "ידי עם מעניין" — מרקטינג בעל כוונה מגדרית) למטרות פרסומות ממוקדות בלא הסכמה. בית המשפט הורה על פייסבוק לעצור זה בעוד 60 ימים ולתשלם פיצויים של 50,000 שקל לנתבע.

סייבר-בריינינג (Cyberbullying) והגנה פליליית וזיקיו של קטינים

כאשר קטין הוא קורבן של "אלימות אינטרנטית" (כגון שיתוף פרטים אישיים שלו עם כוונה להשפיל או להפחיד), זה עלול להוות פשע פלילי. חוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 273, קובע כי מי שמשתמש בתקשורת אלקטרונית כדי "לטרוד, להציק, או לאיים" על אדם אחר (כולל קטין) חייב עונש עד 3 שנים מאסר. בתיק נתן נ' מדינת ישראל (2020, בית המשפט המחוזי בבאר שבע), בחנה שניידר בן 14 שהופץ קליפ משפיל שלו בוואטסאפ וקיים הטרדה מערכתית על ידי חברים. בית המשפט מצא אחד מהחברים אשם בתנאים פליליים והורה על מאסר מותנה של 8 חודשים.