תקציר מנהלים (TL;DR): מבקשי מקלט בישראל כפופים למשטר משפטי מורכב: ישראל אשררה את אמנת הפליטים של 1951 אך לא עיגנה אותה בחקיקה פנימית. ההחלטה על בקשות מקלט מתקבלת על ידי רשות ההגירה. עיקרון אי-ההחזרה (non-refoulement) חל. מבקש מקלט שבקשתו נדחתה זכאי לערעור.

ההגדרות המשפטיות — פליט ומבקש מקלט

פליט, לפי אמנת הפליטים של האו"ם משנת 1951, הוא אדם שנמצא מחוץ למדינת אזרחותו ואינו יכול לחזור אליה בשל חשש מבוסס לרדיפה מטעמי גזע, דת, לאומיות, שייכות לקבוצה חברתית מסוימת, או דעות פוליטיות. מבקש מקלט הוא מי שהגיש בקשה לקבלת מעמד פליט, כל עוד ההחלטה בעניינו תלויה ועומדת.

ישראל אשררה את אמנת הפליטים של 1951 ואת הפרוטוקול שלה משנת 1967. עם זאת, האמנה לא עוגנה בחקיקה ישראלית ולכן אינה יוצרת זכויות אכיפות ישירות בבתי המשפט הישראליים. נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) פועלת בישראל ומספקת הנחיות ועזרה, אך אינה מוסמכת להחליט בבקשות.

הגשת בקשת מקלט — ההליך בפועל

בקשת מקלט מוגשת לרשות האוכלוסין וההגירה. על פי הנהלים, יש להגיש את הבקשה בהקדם האפשרי לאחר ההגעה לישראל. הבקשה כוללת: פרטי זהות מלאים, מדינת מוצא, הסיבות לפחד מרדיפה, ותיעוד תומך ככל שישנו.

לאחר הגשת הבקשה, המבקש מוזמן לראיון מעמיק שבו מפרט את נסיבות בריחתו. חשיבות הראיון רבה — תשובות שניתנות בשלב זה מהוות את תשתית ההחלטה. מומלץ מאוד להיוועץ בעורך דין או בארגון זכויות אדם לפני הראיון.

קריטריונים לקבלת מעמד פליט

על המבקש להוכיח: (1) חשש מבוסס לרדיפה — לא סתם פחד אלא אחד שיש לו בסיס אובייקטיבי; (2) קשר בין הרדיפה לאחד מחמשת הטעמים שבאמנה: גזע, דת, לאומיות, שייכות לקבוצה חברתית, או דעות פוליטיות; (3) אי-יכולת או אי-רצון לקבל הגנה ממדינת המוצא. נטל ההוכחה מוטל על המבקש, אם כי ייחול הספק לטובתו כאשר הוא מציג גרסה עקבית ואמינה.

זכויות מבקשי מקלט בתקופת הבירור

כל עוד הבקשה בבירור, חל עיקרון אי-ההחזרה (non-refoulement) — המבקש לא יוגרש למדינה שבה נשקפת לו סכנה. מבקשי מקלט זכאים גם לרישיון שהייה זמני המאפשר שהות חוקית בישראל, ולגישה לשירותי בריאות בסיסיים. ההוראות בנוגע לזכות תעסוקה השתנו לאורך השנים — המצב הנוכחי ייתכן שונה, ויש לבדוק עם עורך דין עדכני.

דחיית בקשה וזכות הערעור

אם הבקשה נדחתה, המבקש רשאי להגיש ערעור לבית הדין לעררים בענייני הגירה, ומשם לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, ולבסוף לבג"ץ. בהליך הערעור ניתן להציג ראיות נוספות ולהעלות טענות משפטיות נגד ההחלטה. מחסור בייצוג משפטי מוביל לאחוזי כישלון גבוהים — ארגוני זכויות אדם רבים מציעים ייצוג חינם.

ישראל ודין הפליטים הבינלאומי

בשנים האחרונות, מדיניות הטיפול במבקשי מקלט בישראל עוררה ביקורת מצד ארגונים בינלאומיים, ובהם UNHCR ו-Human Rights Watch, בטענות שאחוזי קבלת הבקשות נמוכים מהממוצע הבינלאומי ושמדיניות ההרתעה אינה עולה בקנה אחד עם אמנת 1951. ישראל דוחה ביקורות אלה ומציינת שיקולי ביטחון וריבונות.

זווית מקצועית לעורכי דין: בייצוג מבקשי מקלט, הכינו את הלקוח לראיון ביסודיות — עקביות הגרסה היא קריטית. תעדו כל ראיה: תמונות, מסמכים ממדינת המוצא, דוחות של ארגוני זכויות אדם על המצב במדינה הרלוונטית (Country Reports). ארגונים כמו UNHCR, עמותת רופאים לזכויות אדם, ומוקד הסיוע לעובדים זרים מספקים תמיכה ועדויות מומחה שיכולות לחזק את הבקשה.

הליך הגשת בקשת מקלט בישראל

כל אדם המעוניין להגיש בקשת מקלט בישראל חייב לעשות זאת בהקדם האפשרי אחרי הגעתו לישראל, ובדרך כלל תוך 14 ימים מהגעה, אם כי אין זה מונע עמידה בדרישה זו בהמשך בתנאים מסוימים. הבקשה תוגש ללשכת ההגנה של משרד הפנים (עם זמן, זה נעשה דרך "שירות הגנה" המטופל על ידי משרד הבטחון).

בקשת המקלט צריכה לכלול: (1) פרטי זהות מלאים של הבוקש (שם, תאריך לידה, מדינת מוצא), (2) הסיבות לפליטות - כלומר, מדוע הבוקש חושש לחזור לארצו, (3) מידע על האירועים או הנסיבות שהיוצרות את הפחד (פעם עלימות פוליטית, שיוך ערוץ, דת, וכדומה), (4) עדויות של טענות - מסמכים, עדויות, וכו'. הבוקש יעבור חקירה בהנהלה לקביעת זהותו והבטחה שהוא אינו סכנה לביטחון הציבור.

קריטריונים לקבלת בקשת מקלט

כדי שבקשת מקלט תתקבל, על הבוקש להוכיח: (1) סיכון ממשי לעונוש, או אלימות מכונסה, טור, או סכנה מוצעת, (2) קישור בין הסיכון לבין אחד מחמשת הגורמים המפורשים בקונוונציה (גזע, דת, לאומיות, שיוך חברתי, או דעות פוליטיות), (3) שסך רשויות מדינת הקורא לא יכולות או לא רוצות לספק הגנה. הנטל של הוכחה מופקד על הבוקש.

דוגמאות ל"סיכון ממשי": אלימות מכונסה (domestic violence) המאומתת על ידי משטרה או בתי חולים, רדיפה פוליטית תודורה לעדויות, אלימות דתית (כגון מת כיסיון דתי שלא רוצה לשנות אמונות), הצמדת מינוריות מיניות לעונושים קשים בארץ המוצא.

בעידן הקרוב, אם הבוקש הגיע לישראל מדינה שלישית שבה הוא כבר בטוח (כגון טורקיה עבור סורים), בקשתו עשויה להידחות בטענה שזה קיבל כבר הגנה בדרך. זה נקרא "דוקטרינת המדינה השלישית הבטוחה".

זכויות מבקשי מקלט בישראל

בעוד שהבקשה שלהם מטופלת, מבקשי מקלט זכאים לזכויות מסוימות: (1) זכות לתעסוקה - עד לאחרונה, מבקשי מקלט הותרו לעבוד בתנאים מוגבלים, אך בשנות האחרונות הרחבה זו (עם זאת, עדיין בתנאים קפדנים), (2) זכות לשירותי בריאות בהיקף מסוים (בריאות קו מבוא בלבד בדרך כלל), (3) זכות לשכן - משרד הפנים עשוי לספק מקום חד סדר בתנאים מסוימים (מרות), (4) זכות להשמע בפני בורר.

עם זאת, מבקשי מקלט אינם מקבלים: (1) סיוע כלכלי מסיבי (לא יותר מסכום נמוך לחוקה כלכלית), (2) זכות לסימן ישראל קבוע או תיקיית חוקתה, (3) זכות להביא משפחה בעדינות קלה (תהליך מסובך ערות).

הליך החלטה על בקשת המקלט

אחרי הגשת בקשה, גופי הממשלה (בדרך כלל משרד הפנים או משרד הבטחון) יערכו חקירה לטיפול. הבוקש יסוכם בחקירה המטרתה לקבוע: (1) האם הוא באמת מהאומה שאומר שהוא מ-אם (לבדיקת זהות), (2) האם הוא סכנה לביטחון הציבור או לישראל, (3) האם הסיפור שלו על הסיבוב לפליטות סביר ותקף.

בעוד זה מתחזה, הבוקש עשוי להיות פטור מאיומים או הוצאה לגבול (refoulement), כלומר שלא יעונש או יוחזר לארץ עד להחלטה סופית. זה הוא חוק בינלאומי חשוב כמו"Non-refoulement principle" בקונוונציה של 1951.

דחיה והערעור של בקשת מקלט

אם בקשה נדחתה, לבוקש יש זכות להערעור (appeal). ההערעור מוגש בדרך כלל לבית משפט (בית הדין האדמיניסטרטיבי או בית משפט לענייני מינהל). בהערעור, הבוקש יכול להציג ראיות נוספות, לתקוף את ההחלטה הראשונית בטענה שהיא לא סבירה או שגויה בחוק.

אם יש שינוי בנסיבות (למשל, מדינת הקורא הפכה להיות בטוחה יותר או מדינה), הבוקש עשוי להגיש בקשת מקלט חדשה. בשלב זה, השאלה תהיה האם הנסיבות השתנו מתמיד להצדיק שחרור הסכמה חדשה.

אחריות ישראל לפי דין בינלאומי

ישראל כחברה בקונוונציה של 1951 מחויבת להקפיד על הכללים הבינלאומיים לטיפול בפליטים. זה כולל: (1) אי-הפלייה בסיס על גזע, דת, או מדינה קורא, (2) אי-הוצאה לאדם לפני שהדין בטוח יותר, (3) מתן הזכות השוויוני לתעסוקה ולרוחדירות משפטית (ללא הפלייה), (4) גישה לערכאות משפטיות וקצינים משפטיים.

עם זאת, בשנים האחרונות, ישראל התקדימה ללחצים דמוגרפיים ופוליטיים שהביאו לעיקול מדיניות זאת. חוקים חדשים כגון "חוק שומרים בנתיב" וחוקים אחרים הגבילו את הזכויות של מבקשי מקלט, מה שגרם להערות ביקורתיות מארגונים בינלאומיים זכויות אדם.

הבהרה משפטית: המידע במאמר זה נועד לצרכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף להתייעצות עם עורך דין. כל מקרה ייחודי ויש לבחון אותו לגופו. אין ליישם את המידע ללא ייעוץ משפטי פרטני.