למה בכלל מכניסים סעיף בוררות לחוזה?
יש שלושה יתרונות מרכזיים לבוררות על פני התדיינות בבית משפט: סודיות (ההליך פרטי, לא פומבי), מהירות (בוררות יכולה להסתיים תוך חודשים, לעומת שנים בבית המשפט), ומומחיות (ניתן לבחור בורר שמתמחה ספציפית בתחום הסכסוך). בנוסף, בעסקאות בינלאומיות, פסק בורר ניתן לאכיפה ב-170+ מדינות מכוח אמנת ניו יורק — יתרון שפסק דין ישראלי בדרך כלל לא נהנה ממנו. אבל כל זה נכון רק אם הסעיף עצמו מנוסח נכון.
טעות 1 — לא מגדירים אילו סכסוכים נכנסים לבוררות
סעיף שכתוב "כל סכסוך בקשר לחוזה יוכרע בבוררות" עלול להתפרש בצמצום. תביעה נזיקית שנובעת מביצוע החוזה — כלולה? תביעה על חוזה קשור? טוב יותר לכתוב: "כל סכסוך, חילוקי דעות, או תביעה הנובעים מחוזה זה, מביצועו, מהפרתו, מפרשנותו, או מתוקפו, יוכרעו בבוררות." הפירוש הרחב מונע ויכוחים בדיוק ברגע שהצדדים כבר בסכסוך.
טעות 2 — לא מגדירים מי הבורר ואיך ממנים אותו
"בורר שימונה על ידי הצדדים" — זה לא ניסוח, זה פתיחת פתח לסכסוך. מה קורה אם הצדדים לא מגיעים להסכמה? מי ממנה? תוך כמה זמן? הניסוח הטוב מציין: מועד למינוי, מנגנון ממינוי אם לא הגיעו להסכמה (למשל, פניה לנשיא לשכת עורכי הדין), ומי רשאי לשמש כבורר. לבוררות גדולה, שלושה בוררים — כל צד ממנה אחד, ושני הבוררים הראשונים בוחרים את השלישי.
טעות 3 — לא מציינים מקום, שפה וכללי נוהל
"בוררות בתל אביב" הוא חצי משפט. אילו כללים יחולו? חוק הבוררות, התשכ"ח-1968? כללי ICC? כללי UNCITRAL? בוררות כתובה בלבד, או גם עדים? מה שפת הבוררות? כל אלה, אם לא נקבעו מראש, הופכים לנושא מחלוקת בדיוק כשהלחצים גבוהים. ציינו מפורשות: מקום, שפה, כללי נוהל. שורה אחת שחוסכת שנים.
טעות 4 — לא קובעים מה קורה אם צד לא ממנה בורר
סעיף שאומר "כל צד ימנה בורר אחד" ולא מתייחס לאי-מינוי — הוא מנגנון עיכוב בידי הצד שלא רוצה שהבוררות תתנהל. הפתרון: "אם צד לא מינה בורר תוך 30 יום מקבלת הודעה בכתב, הצד השני רשאי לבקש מנשיא לשכת עורכי הדין למנות בורר בשמו."
טעות 5 — לא קובעים מי משלם ומתי
"ההוצאות יחולקו בשווה" יוצר שאלות: מי מממן מראש? מה קורה אם צד אחד מסרב לשלם חלקו? האם הבורר יכול להשהות את הדיון? כתבו בפירוש: כל צד מפקיד מקדמה שווה לפני תחילת הדיון; הבורר מוסמך לקבוע בפסק הסופי מי ישא בהוצאות ובאיזה יחס.
טעות 6 — לא מגדירים מה קורה אם החוזה בטל
אם צד טוען שהחוזה כולו בטל, בטענה שנחתם בכפייה, במרמה, או ללא כשרות — האם הבורר בכלל מוסמך לדון בשאלה זו? הכלל הוא "הפרדה" — סעיף הבוררות חי בפני עצמו, גם אם שאר החוזה בטל. הניסוח המדויק: "הבורר מוסמך לדון בשאלת תוקפו של חוזה זה, לרבות טענות בדבר פגמים בכריתתו."
טעות 7 — מחריגים יותר מדי מהבוררות
לעיתים צד מתחכם "מחריג" מהסעיף קטגוריות של תביעות — ואז כשמגיע הסכסוך, שני הצדדים טוענים שהתביעה הספציפית נמצאת בהחרגה. אם רוצים להחריג — לעשות זאת בצורה מדויקת ומוגדרת, לא כללית.
📌 זווית מקצועית — לעורכי דין
- טיפ פרקטי: אל תשתמשו ב"סעיף בוררות סטנדרטי" מבלי להתאים אותו לעסקה. בוררות בין שני ישראלים בתל אביב שונה מהותית מבוררות בינלאומית עם צד זר.
- פסיקה רלבנטית: בתי המשפט בישראל פסקו כי סעיף בוררות שאינו מגדיר מנגנון מינוי יכול להיחשב ריק מתוכן — ולהחזיר את הסכסוך לבית המשפט הרגיל.
- טעות נפוצה: הכנסת סעיף בוררות "להראות שמישהו חשב" מבלי שהלקוח הבין שהוא ויתר על זכות הגישה לבית המשפט — טעינה שיש לה השלכות בייצוג.
- נקודה טקטית: כשמייצגים צד חלש יותר בעסקה, שיקלו אם בוררות היא לטובתו — לפעמים בית משפט עדיף, בייחוד בתביעות קטנות שעלות הבוררות תגרום ל"כניעה כלכלית".