בקצרה: סעיף בוררות שנוסח בפזיזות הוא לא בסיס לפתרון סכסוכים — הוא בסיס לסכסוך חדש על שאלת תחולתו. שבע הטעויות שמפורטות כאן חוזרות שוב ושוב בחוזים מסחריים, וכולן מניבות תוצאה אחת: בית משפט במקום בורר.

למה בכלל מכניסים סעיף בוררות לחוזה?

שני שותפים עסקיים חתמו על הסכם עם "סעיף בוררות" שעותקו מחוזה קודם. כשפרץ הסכסוך, גילו שהסעיף לא מגדיר איך ממנים בורר אם הצדדים לא מסכימים. שנה של ויכוחים בבית המשפט — בדיוק ממנו ניסו להימנע. הבוררות מציעה שלושה יתרונות אמיתיים: סודיות (ההליך פרטי, לא פומבי), מהירות (חודשים במקום שנים), ומומחיות (בורר שמתמחה בתחום הסכסוך — לא שופט שמחלק את יומו בין מאה תיקים). בעסקאות בינלאומיות יש יתרון נוסף — פסק בורר ניתן לאכיפה ב-170+ מדינות מכוח אמנת ניו יורק. אבל כל זה מתממש רק אם הסעיף מנוסח נכון.

טעות 1 — לא מגדירים אילו סכסוכים נכנסים לבוררות

סעיף שכתוב "כל סכסוך בקשר לחוזה יוכרע בבוררות" עלול להתפרש בצמצום. תביעה נזיקית שנובעת מביצוע החוזה — כלולה? תביעה על חוזה קשור? טוב יותר לכתוב: "כל סכסוך, חילוקי דעות, או תביעה הנובעים מחוזה זה, מביצועו, מהפרתו, מפרשנותו, או מתוקפו, יוכרעו בבוררות." הפירוש הרחב מונע ויכוחים בדיוק ברגע שהצדדים כבר בסכסוך.

טעות 2 — לא מגדירים מי הבורר ואיך ממנים אותו

"בורר שימונה על ידי הצדדים" — זה לא ניסוח, זה פתיחת פתח לסכסוך. מה קורה אם הצדדים לא מגיעים להסכמה? מי ממנה? תוך כמה זמן? הניסוח הטוב מציין: מועד למינוי, מנגנון ממינוי אם לא הגיעו להסכמה (למשל, פניה לנשיא לשכת עורכי הדין), ומי רשאי לשמש כבורר. לבוררות גדולה, שלושה בוררים — כל צד ממנה אחד, ושני הבוררים הראשונים בוחרים את השלישי.

טעות 3 — לא מציינים מקום, שפה וכללי נוהל

"בוררות בתל אביב" הוא חצי משפט. אילו כללים יחולו? חוק הבוררות, התשכ"ח-1968? כללי ICC? כללי UNCITRAL? בוררות כתובה בלבד, או גם עדים? מה שפת הבוררות? כל אלה, אם לא נקבעו מראש, הופכים לנושא מחלוקת בדיוק כשהלחצים גבוהים. ציינו מפורשות: מקום, שפה, כללי נוהל. שורה אחת שחוסכת שנים.

טעות 4 — לא קובעים מה קורה אם צד לא ממנה בורר

סעיף שאומר "כל צד ימנה בורר אחד" ולא מתייחס לאי-מינוי — הוא מנגנון עיכוב בידי הצד שלא רוצה שהבוררות תתנהל. הפתרון: "אם צד לא מינה בורר תוך 30 יום מקבלת הודעה בכתב, הצד השני רשאי לבקש מנשיא לשכת עורכי הדין למנות בורר בשמו."

טעות 5 — לא קובעים מי משלם ומתי

"ההוצאות יחולקו בשווה" יוצר שאלות: מי מממן מראש? מה קורה אם צד אחד מסרב לשלם חלקו? האם הבורר יכול להשהות את הדיון? כתבו בפירוש: כל צד מפקיד מקדמה שווה לפני תחילת הדיון; הבורר מוסמך לקבוע בפסק הסופי מי ישא בהוצאות ובאיזה יחס.

טעות 6 — לא מגדירים מה קורה אם החוזה בטל

אם צד טוען שהחוזה כולו בטל, בטענה שנחתם בכפייה, במרמה, או ללא כשרות — האם הבורר בכלל מוסמך לדון בשאלה זו? הכלל הוא "הפרדה" — סעיף הבוררות חי בפני עצמו, גם אם שאר החוזה בטל. הניסוח המדויק: "הבורר מוסמך לדון בשאלת תוקפו של חוזה זה, לרבות טענות בדבר פגמים בכריתתו."

טעות 7 — מחריגים יותר מדי מהבוררות

לעיתים צד מתחכם "מחריג" מהסעיף קטגוריות של תביעות — ואז כשמגיע הסכסוך, שני הצדדים טוענים שהתביעה הספציפית נמצאת בהחרגה. אם רוצים להחריג — לעשות זאת בצורה מדויקת ומוגדרת, לא כללית.

📌 זווית מקצועית — לעורכי דין

הבהרה משפטית: המידע במאמר זה נועד לצרכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף להתייעצות עם עורך דין. כל מקרה ייחודי ויש לבחון אותו לגופו. אין ליישם את המידע ללא ייעוץ משפטי פרטני.