זיוף מוצרים: אכיפה ותביעות

מה זה זיוף מוצרים בדין הישראלי?

זיוף מוצרים מוגדר בדין הישראלי כייצור, הפצה או מכירה של מוצרים העושים שימוש לא מורשה בסימן מסחרי, לוגו, עיצוב או קנייה של בעל זכויות. חוק סימנים מסחריים, התש"ם-1972, סעיפים 54-64, קובע עונשים פליליים וסעדים אזרחיים לתביעות כל הקשורות לזיוף. על בעל הזכויות להוכיח כי: (א) לו זכות חוקית בסימן או במוצר, (ב) הנתבע עשה שימוש בסימן דומה בדרך המצרה בדלקת או בחרוצי צרכן, ו-(ג) קיים סכנת בלבול בקרב צרכנים. בתחום הדיגיטלי, זיוף מוצרים כוללים גם מכירה בפלטפורמות אונליין של חפצים זויפים המדוגלים כ"אותנטיים", שזו הפרה מפורשת של חוק סימנים מסחריים.

המחוקק בישראל הכיר בחומרת פגיעה בזכויות קניין רוחני ובניסיון לשימור ההגנה על צרכנים מפני מוצרים מזויפים בעלי איכות נמוכה. כתוצאה מכך, בתי משפט מעניקים סעדים גבוהים למוקדי זכויות מוקד שנפגעו מזיוף.

סעדים אזרחיים: הוצאות תביעה ופיצויים

בעל זכויות בסימן מסחרי או מוצר רשאי להגיש תביעה בערכאון הדיוני (בית משפט מחוזי או מקומי בהתאם לסכום הדרישה) לדרישת סעדים מעט. ראשית, בעל הזכויות רשאי לדרוש הפסקת המעשה (פקודה מונעת) המחייבת את הנתבע להפסיק מכירה ויצור תיכוניים. שנית, רשאי לדרוש פיצוי בגין: (א) הנזק העסקי שספג בעקבות הזיוף (הפסד מכירות, הפסד רעות שם), (ב) ריווח שהתקבל בידי הנתבע מן המכירה המזויפת, ו-(ג) עלויות משפטיות והלכה של חוקר פרטי. בעת קביעת סכום הפיצוי, בתי משפט שוקלים את צפיפות הזיוף, משך הזמן שבו התרחש, והשפעתו על מוניטין המותג.

בתיקים חמורים, בקביעת הנזק יישתמשו בשיטה הקרויה "כל מה שהיה באמור להשיג על הנתבע להעביר לתובע" (unjust enrichment). זה כולל כל רווח שנועשה מן המכירה המזויפת, בעצם ללא קשר לנזק הרגיל. גם הוצאות בדיקה, בדיקה בפחזתי זיוף וריסוק מוצרים מזויפים נכללים בדוד העלויות.

הוראות דחופות: לתפוס את הסחורה לפני שהיא נעלמת

בעל זכויות הפוגע בזיוף עשוי לדרוש הוראה דחופה בעת הגשת התביעה (או אפילו לפניה), כדי להדיח מיד מוקדי זיוף. בהתאם לחוק הליכים אזרחיים (נוסח משולב), התש"ם-1984, סעיפים 354-355, בית משפט רשאי להוציא "אישור בעל עניין" (ex parte order) ללא שמיעה של הנתבע, כאשר קיים חשש לשחיקת ראיות או הסתרת רכוש. הוראה כזאת משמעותה שמשרד עדויות משטרתי (בדרך כלל משטרה כלכלית או משרד המסחר) ירשו עם עורך דין לבדוק את מקום העיסק של הנתבע, להחטא מוצרים מזויפים, וללכוד אותם כראיות.

בנוסף, על בעל הזכויות להציע ערבות כספית (בדרך כלל עד 2%-10% מסכום הדרישה) בתור "ערבות דו-כיווני", כדי לעטוף סניות אם מסתבר שלא היה יסוד לדרישה. אולם, כאשר ברור שמדובר בזיוף גרוע, בתי משפט משפיטים את הערבות גבוהה או כלל לא דורשים אותה.

אחריות פלילית לזיוף מוצרים

זיוף מוצרים הוא לא רק עוולה אזרחית אלא גם עברה פלילית. חוק סימנים מסחריים, סעיף 75, קובע עונש לבישלוביץ ישראל של עד 3 שנות מאסר או קנס בסכום עד 1,000,000 שקל (או שניהם) לכל הקשור לזיוף סימן מסחרי. אם מדובר בזיוף "מתוך דעה לגרום הטעיה של צרכנים", העונש משתנה לעד 5 שנות מאסר וקנס גדול יותר. במקרים של זיוף עסק גדול, משטרה כלכלית (יחידה בתוך משרד הוצאה לאור) מעלה טענות משפטיות ומבצעת חקירות.

גם חוק הגנת הצרכן, התשי"א-1981, סעיף 3, קובע כי אי-עמידה בדרישות סימון ראוי של מוצר (ציון היצרן, מקור הייצור) מהווה עברה, במיוחד כאשר מדובר בעזיווה (הצגת מוצר זויף כ"אותנטי"). עם זאת, בעל זכויות מוקד רשאי גם לפנות משרד המסחר, משרד בריאות (אם מדובר במוצרים רפואיים) או הגופה רלוונטית אחרת לדיווח על זיוף.

זיוף מיובא: עצירה בגבול

לעתים, זיוף מוצרים מתרחש בחו"ל אך מוצרים אלה נפרצים לישראל או מיוצאים משם. בהתאם לחוקי בינלאומיים - כמו הסכם TRIPs (Agreement on Trade-Related Aspects of Intellectual Property Rights), בו הישראל חתומה - בעל זכויות בישראל רשאי לדרוש הגנה גם בחו"ל. אגודות ייבוא-ייצוא בעלות הסמכות להעניש מוצרים זויפים על הגבול ולאחסנם. בעל זכויות שסבור שמוצרים זויפים מיובאים לישראל רשאי לפנות לתאגיד ההנדסות והמסים (Israel Tax Authority) ו/או לרשויות הימי ותחבורה לעצירה של הזיוף בנקודות הכניסה.

זיוף אונליין: כלים מעשיים

עם הגדלת המסחר האלקטרוני, זיוף באמצעות פלטפורמות כמו אתרים אשונליין, אפליקציות נייד וענייני חברתיות (eBay, Amazon, Etsy, Facebook Marketplace) נחוותה בעלייה. בעל זכויות רשאי: (א) להגיש תלונה ישירה לפלטפורמה (רוב הפלטפורמות יש תהליך סימון של מוצרים זויפים), (ב) לבקש הסרת מודעות בהודעה לסדר תכופה שמרות (DMCA Takedown), (ג) תביעה ישירה נגד המוכר, או (ד) תביעה נגד הפלטפורמה עצמה בכך שהיא מהווה "שפט" לזיוף (בתי משפט בחו"ל וישראל הטילו כבר משפטים על פלטפורמות כגון eBay על עצם קיום הזיוף בהן). בישראל, עדיין אין עדויות ברורות מפורש על אחריות פלטפורמות, אך הנטייה היא להטיל אחריות על המוכר בראש ובראשונה.

לפני שמגישים תביעה: מכתב התראה

לפני הגשת תביעה, בעל זכויות צריך להודיע בכתב לנתבע על הזיוף וודרישה להוצאה מיידית. כתב הודעה זה חייב להכיל: (א) תיאור של זכויות בעל הזכויות (סימן רשום, עיצוב רשום וכו'), (ב) תיאור מפורט של המוצר הזויף, (ג) ראיות של זיוף (תמונות, דוגמאות), ו-(ד) דרישה בזמן קביעה (בדרך כלל 14-30 ימים) להוצאת המוצרים מהמכירה. אם הנתבע לא מוצא לנחם, בעל הזכויות יכול להמשיך לתביעה שיתופית. בנוסף, בעל הזכויות צריך לתעד בעדויות: (א) את ההוצאות בו הוציא במחקור הזיוף, (ב) את הנזק כך כפי שניתן להשער (מכירות שאבדו), ו-(ג) כל פסק דין בעניינים דומים בעבר.