סעיף בוררות בחוזי צרכנות: תוקף

הגדרה משפטית של סעיף בוררות בחוזי צרכנות

סעיף בוררות הוא סעיף בחוזה שמסכים כי בכל סכסוך בין הצדדים, גם הצדדים "יפתרו את הסכסוך דרך בוררות" (arbitration), ולא בבית משפט. בחוזי צרכנות, סעיפים אלה בדרך כלל מנוסחים כך שהצרכן מוותר על זכותו להגיש תביעה בבית משפט וחייב להגיש תביעה בבורר במקום זאת. בדין הישראלי, סעיפי בוררות בחוזי צרכנות הם נושא שנוי במחלוקת משפטית משמעותית. חוק הגנת הצרכן, התשנ״א-1991, מגביל את תוקפם, והבתי משפט קבעו עקרונות חמורים על תקפות סעיפים כאלה.

על פי סעיף 34 לחוק הגנת הצרכן, סעיף בוררות בחוזה בין יזם לצרכן הוא בטלה אם זה גורם לצרכן לוותור על זכויות המגנות בו בחוק. אך המשפט בנושא זה הוא מורכב — בתי משפט בדקו האם סעיף בוררות הוא "הוגן" ו"ברור" (תנאים שנקבעו בסעיף 37 לחוק), ודנו מתי סעיף כזה באמת גורם לצרכן לוותור על זכויות משפטיות חשובות.

תנאים לתקפות סעיף בוררות בדיני צרכנות

בית המשפט העליון בישראל קבע בפסקי דין משמעותיים שסעיף בוררות בחוזה צרכני הוא בטלה או בעל תוקף מוגבל כאשר הוא עומד בתנאים הבאים: ראשית, אם הסעיף הוא תנאי שלא נוסח בצורה בולטת וברורה (מה שנקרא "fine print" בחלק קטן של החוזה), זה עשוי להיחשב כלא הוגן. שנייה, אם הסעיף מגביל בצורה משמעותית את זכויות הצרכן לגרום לעלויות בוררות גבוהות מאוד (למשל, דמי בורר של אלפי שקלים) שקשה לצרכן לשלם, בתי משפט עלולים להחשיב את זה כתנאי לא הוגן. שלישית, אם הסעיף חוסם את הדרך היחידה לצרכן להגיש תביעה ולא משאיר לו תרופה משפטית אחרת, בתי משפט עלולים לשלול את תוקפו. רביעית, אם הסעיף הוא "תנאי כלליים" שנוסחו מראש על ידי היזם ללא המחאה של הצרכן הספציפי, הוא מוסדר על ידי סעיף 37 לחוק הגנת הצרכן וחייב להיות הוגן.

פסקי דין משפטיים חשובים על תקפות סעיפי בוררות

בית המשפט העליון בישראל (בפסק דין בן-יצחק נ׳ שירותי מחשוב, 2007) קבע שסעיף בוררות בחוזה צרכני לא הוא אוטומטית תקף. בית המשפט בדק את התנאים הבאים: (א) האם הצרכן היה מודע לסעיף; (ב) האם היה לצרכן בחירה במקום אחר (competition); (ג) האם עלויות הבוררות הן סבירות לעומת עלויות בית משפט; (ד) האם הסעיף מבודד מן הקרקע או האם הוא מצוי בתוך חוזה סטנדרטי שמרובים משתמשים בו. בספרים קודמים יותר, בתי משפט גם דנו בשאלה האם סעיף בוררות שמחייב צרכן לכנוס לבוררות דורה שניתן קבלן גם כשהצרכן לא הסכים, הוא בטלה (מה שנקרא "forced arbitration").

זכויות צרכן בתנאים כלליים וטיעונים לעוקף סעיף בוררות

סעיף 34 לחוק הגנת הצרכן קובע שכל תנאי בחוזה צרכני שמנוגד להוראות החוק הוא בטלה, אפילו אם הצרכן הסכים אליו בחתימה. זה אומר שאם סעיף בוררות מחייב צרכן לוותור על זכויות מגנות בחוק הגנת הצרכן (כמו זכות לתשלום במוקדם במקרה של בעיה) או מטיל עיכובים בלתי סבירים על הצרכן להשיג תביעה, סעיף זה עלול להיחשב בטלה. בנוסף, סעיף 37 לחוק קובע שתנאים כלליים (בדרך כלל סעיפים שנוסחו מראש על ידי היזם) חייבים להיות הוגנים ולא לגרום לחיסרון לא סביר לצרכן.

טיעונים טקטיים נגד סעיף בוררות

אם צרכן קיבל דרישה לבוררות או מנסה להימנע מסעיף בוררות, ניתן להציע מספר טיעונים: ראשית, שהסעיף לא הוא ברור מספיק וצרכן לא הבין אותו (איסוף ראיות על התנהלות היזם בדרך כלל מראה שצרכנים לא מקריאים את כל התנאים). שנייה, שהסעיף מחייב עלויות בוררות גבוהות מדי בהשוואה לסכום הסכסוך (למשל, דמי בורר של 3,000 שקל בסכסוך על 500 שקלים). שלישית, שהסעיף מנוגד לחוק הגנת הצרכן (טיעון בהסתמך על סעיף 34). רביעית, שהסעיף מפר זכויות חוקתיות של צרכן לגרום לדין (זכות הגנת הצרכן ממוגנת בחוק-יסוד לכבוד האדם וחירותו).

תהליך בוררות: מה הוא כרוך כאשר סעיף תקף

אם סעיף בוררות תקף ותקדום בבית משפט דחה את התביעה בטענה שיש סעיף בוררות, הצדדים יעברו לבוררות. בוררות היא תהליך פרטי שבו בורר בלתי תלוי (בדרך כלל שופט בדימוס או עורך דין מנוסה) שומע את הטיעונים של שני הצדדים ומנתן החלטה (פסק דין של בורר). בוררות יכולה להיות מהירה יותר מבית משפט (בדרך כלל 3-6 חודשים במקום 2-3 שנים), אך גם יקרה יותר — הצדדים חייבים לשלם דמי בורר בנוסף לעלויות עורך דין שלהם. פסק דין של בורר הוא כמעט בלתי ניתן לערעור בבית משפט, מלבד במקרים חריגים של שחיתות או חריגה משטחית מסמכויות הבורר.

הגנה צרכנית וחלופות

צרכן העומד בפני סעיף בוררות בחוזה חייב: ראשית, לחפש עורך דין המיומן בדיני צרכנות כדי לנתח אם הסעיף תקף, שנייה, בחקירה אם מעסק יותר אומר צרכנים משתמשים בסעיף בוררות (אם הוא, זה עשוי להיות טיעון שהסעיף לא הוא נורמלי או הוא מכריח), שלישית, שימוש בדיונים זהבים (class action) אם סעיף בוררות משפיע על מרובי צרכנים — בחלק מן המקרים, בתי משפט מורשים להתעלם מסעיף בוררות בהקשר של תביעה קולקטיבית.